שיגעון של עולם

בעל הבית לא השתגע, אבל העולם
כן. תראו מה קורה שם בחוץ, וגם בפנים,
ואיך זה משפיע על אנשים. הרב שלום
ארוש עם עצות בדוקות ומנוסות שיעשו
אתכם אנשים בריאים.
 
 
מחלות נפש לא מעטות קיבלו 'כותרות' בשמות מקצועיים, אך פרט ל'מוכתרות' יש עוד הרבה מחלות נפש שהן גם קשות מאוד והן מקננות בליבם של רבים וטובים מההולכים על פני הגלובוס.
 
כל אדם, גם אם נחשב בחברה כ'נורמאלי' (תלוי מה הקריטריונים ל'נורמאלי' ומי המגדיר) סובל, בדרך זו או אחרת, מבעיות-מחלות בנפשו. למשל, עצבות, פחדים, חרדות, חוסר סיפוק נפשי, שעמום, מצבי רוח, דאגות, עצבים, כעס… והרשימה מאוד מאוד ארוכה.
 
תראו למשל מה יכולות לעשות בעיות 'קטנות' שכאלה לאדם.
 
קנאה – זאת בעיה ממש לא קטנה והיא גורמת לאדם הסובל ממנה סבל נפשי נוראי, לא עלינו, וממש מרקיבה את העצמות, כמו שכתוב: "רקב עצמות קנאה.." כמובן, אלה דברים שנוגעים בעיקר לאדם שחי בלי אמונה. אדם שמאמין כי הכל לטובה שמח בחלקו והוא בריא לחלוטין מהמחלה הזו.
 
שנאה – צער גדול יש לי על אלה הסובלים ממנה, מכיוון שהיא שורפת באדם כל חלקה טובה. אדם שחי עם האמונה ש"אין עוד מלבדו" ושהכל לטובה – לא שונא אף אחד. הוא מאמין שגם אותם אנשים שהבורא שלח כדי לצער אותו – הם רק המקל של הבורא.
 
כעס – מחלה איומה שמרתיחה את כל הדמים של האדם בגוף. מבחינה רוחנית, כמו שאומר הרמב"ן באגרת המפורסמת שלו – שכל מיני גיהינום שולטים באדם כשהוא כועס! אז למה לכעוס? למה לחיות בתוך הלהבות של הגיהינום?
 
בכל אופן, לא תמצאו את המחלה האיומה הזו שמקצרת ימיו של אדם אצל אדם עם אמונה.
 
עצבות – כל מילה מיותרת, כי מה שהיא מסוגלת לעשות אפילו העבירה הכי קשה לא עושה לאדם!
 
ויש גם מחלה מאוד מיוחדת שנקראת 'הצדיקים המשוגעים' – אלה האנשים שיאשימו את כווווולם בכל מה שקורה, בעיקר בעבירות שלהם, כמו שאומר רבי נחמן בסיפורי המעשיות הנפלאות שלו, מעשה מחיגר, "והיו יוצאים שם גזלנים ששלח אותן הגזלן הגדול שבהם הנ"ל לצאת ולגזול, וכשבאו לאותו הדרך, תיכף כשדרכו על האבק של הצדיקים נעשו צדיקים, והתחילו לצעוק על נפשם על שגזלו עד הנה והרגו כמה נפשות, אבל מחמת שהיה מעורב באבק של משוגעים, נעשו הצדיקם משוגעים והתחילו להתקוטט זה עם זה. זה אמר 'בשבילך גזלנו', וזה אמר 'על ידך גזלנו', עד שהרגו זה את זה…"
 
כמובן, שזו מחלת נפש נוראה, להאמין שאתה מושלם וכולם אשמים בכל מה שקורה. אדם צריך להתקרב לבורא עולם, לרוחניות שלו, דווקא מתוך הכישלונות שלו, כשיקבל באמונה ובהכנעה את העובדה שהוא נכשל! שיודה באמת שהוא לא יכול בלי הבורא, כי "אין עוד מלבדו", ויקבל על עצמו לפנות לבורא עולם בתפילה האישית (התבודדות), ולבקש את עזרתו כדי לא ייכשל. אך במקום זאת, הוא מעדיף להאשים אחרים בעבירות שלו, בדיוק כמו הגזלנים שרבי נחמן מספר עליהם. זה אחד הסימפטומים המובהקים למחלת 'הצדיק המשוגע', להיות מלא טענות כרימון על כל העולם שמונע ממנו להיות צדיק. 'בגלל אשתי אני לא לומד', 'בגללו נפלתי לעבירה כזו'… ועוד ארוכה הדרך להבנה החשובה ש: אף אחד לא אשם במעשים שלך!
 
ומכיוון שזו הגישה שלו ואצבע ה'נו נו נו' מחפשת כל הזמן אל מי לפנות, הוא תמיד יהיה זה שיגרום לכל הריבים, הקטטות והמחלוקות שאפשר להצית וללבות. שהשם ישמור ולא על אף אחד מישראל.
 
מסופר שפעם רבי נתן מברסלב מסר שיעור לתלמידיו. באמצע השיעור נכנס אדם שלא היה בריא בנפשו והפריע מדי פעם למהלך השיעור, כדרכם של חולי נפש, ואחר כך הסתלק משם. אחרי שיצא רבי נתן אמר לתלמידיו: "לא רק הוא חולה בנפשו – כולנו משוגעים… אבל הכרתי יהודי אחד נורמאלי והוא: רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב! אם נלמד היטב את דעתו, ואת דעת כל הצדיקים ותלמידי החכמים האמיתיים, אותם שמורים לנו את הדרך האמיתית והנכונה, את דרך התורה, יש גם לנו סיכוי לחיות חיי אמת ואמונה בשפיות הדעת…"
 
חוסר אמונה זה סוג של שיגעון. שהרי האדם מאמין לא צריך לדאוג, לחשוש או להתמלא בחרדות ופחדים. כל אלה הם סימפטומים למה שמתחולל בנפש. אדם עם אמונה חי את מציאות הבורא והוא כולו רק שמחה ואושר. לכן, כל דיבורי אמונה והלימוד על מידה זו הם רפואת הנפש ממש.
 
ממה יש לפחד?
 
היום, לצערנו, אנשים רבים סובלים מחרדות קשות. יש מי שמפחד מבני אדם, ממס הכנסה, מתאונות, ממחבלים וכדומה. ויש את אלה שמתמלאים בחרדה על כל כאב קל שמרגישים, אז מתחילים הדמיונות על 'המחלה הקשה' שתקפה אותם ומה יהיה איתם ומי יעזור להם… כל הפחדים והחרדות הללו שורשם בחוסר אמונה, ובפרט בחוסר אמונה שהכל לטובה. אדם שחי עם מידת האמונה לא מפחד משום דבר, שהרי הוא רק בידיים של הבורא שעושה הכל לטובה. אם כך, מה שיהיה בעתיד – גם הוא הכל לטובה. לכן עכשיו נשאלת השאלה המתבקשת – ממה יש לפחד בכלל?!? מישהו ראה אדם שמחכה לו מתנה על השולחן והוא מודאג וחרד מכך?!?
 
כדי לענות על שאלה זו ולהסביר את הנקודה הטמונה בה, יש להתבונן על החג הראשון בלוח השנה היהודי – ראש השנה, שנקרא גם יום הדין וגם יום טוב – חג ששמחים בו ונהנים משפע של סעודות ומאכלים מיוחדים, מתפוח בדבש לשנה מתוקה ונפלאה…. אז איך זה יתכן? הרי אמרנו שמדובר ביום הדין, יום שבו נקבעים דברים נוראים: מי יעני ומי יעשיר, מי יחיה ומי ימות… ותאמרו לי, ראיתם פעם אדם שביום המשפט שלו, שהוא בכלל לא יודע מה יגזרו עליו, שמח ונהנה מסעודות משובחות? הרי הוא מלא בפחד ודאגה ממה שיהיה איתו!?! על פי השכל הפשוט, בראש השנה היינו צריכים לנהוג כמו בתשעה באב – להתענות ולבכות, איפה יש פה מקום בכלל לשמחה?
 
ההסבר לכך הוא אחד – המשפט של בורא עולם הוא לא כמו המשפט של בשר ודם, שכאשר הנאשם יוצא חייב בדין מענישים אותו. במשפט של בורא עולם הבורא מסתכל על האדם שעומד לדין ונותן לו את מה שהוא צריך כדי שיתקרב אליו. למשל, הוא רואה שאדם מסוים יתקרב אליו רק אם הוא ייתן לו קשיים בפרנסה באופן מסוים – כשהכל כמובן בצורה מכוונת ועל פי ההשגחה הפרטית שלו – כך הוא יוכל להתעורר מהתרדמה הרוחנית אליה נפל, יפנה לבורא בהכנעה ויבקש ממנו שירחם עליו ויושיע אותו.
 
הדינים והמשפטים של הבורא 'מתלבשים' בכל מיני סוגי ייסורים של העולם הזה. הם לא עונש לשם עונש, אלא הדרך של הבורא לעורר את האדם ולקרבו, לכפר לו על מעשיו, עם הידיעה הברורה שהכל כמובן רק לטובתו, מתוך אהבת עולם שהבורא אוהב כל אחד מישראל ולא רוצה שימשיך ללכת מטעות אל טעות ולהידחות ממש.
 
על פי האמונה, כל דבר שקורה הוא על פי דין ומשפט של מעלה ואין שום טבע וחוקיות. וכן, הכל לטובה!
 
כאן אנו מקבלים תרופת חיזוק שיכולה לחולל נפלאות של ממש בנפש שלנוֿ – אם אדם עושה חשבון נפש ובודק את מעשיו כל יום (זה המשפט היומי שכל אדם עושה עם עצמו) אין לו בכלל ממה לפחד או לחשוש שמא יקרה לו משהו רע. שהרי, מדוע הבורא יעניש אותו אם דן את עצמו כל יום לפניו? וגם אם יקרה לו משהו, חלילה, הרי הכל לטובה ובא כדי לעוררו להבין את עצמו על טעויות שהוא עושה, ולתקן אותן. כי בסופו של דבר, גם הפחדים נשלחים לאדם מלמעלה כדי לעורר אותו.
 
זו תרופת הפלא של רופא הנשמות הגדול – רבי נחמן מברסלב: התבודדות, התרופה שמרפאת מכל סוגי הפחדים והחרדות, ממחלות ותחלואי הנפש.
 
המינון הוא שעה ביום, אפשר ואפילו מומלץ יותר.
 
רפואה שלמה.