ההסבר לכל התעלומות

מה הורס לנו? מה מקלקל לנו הכל בחיים?
 
אלה שאלות שהרבה אנשים שואלים כשהם מחפשים את המענה, את ההסבר והפיתרון לתעלומות "מוזרות" שקורות בחייהם, ובעיקר לתעלומה המאוד לא קטנה עם המשקל הכי גדול בנזקים, ההרס והחורבן שפתאום הפכו מנת חלקם. ואיך בכלל הם הגיעו למצב כזה?
 
ובכן, בין הדברים שהכי, אבל הכי, הורסים ומקלקלים לנו היא מידת הכעס, שהורסת לכעסן את חייו וחיי הסובבים אותו. ובכלל, האש המשתלחת ממנו מכלה כל מה שנקרא בדרכה. כי איך אמר החכם בר קפרא (גמרא, קידושין מ): "הרגזן, לא עלתה בידו אלא רגזנותו", ורש"י ממשיך: "אלא כחש בשרו ברגזנותו ולא השתכר כלום!"
 
הכעס, הוא עבירה חמורה מאוד בתורה, וזו סיבה טובה לכשעצמה להימנע ממנה, ועל הדרך הייסורים שהוא גורם לאדם, ממש עד לקצה השני של הסקאלה. ובכל זאת, בחרתי לדבר עליה מההיבט הבריאותי – הגשמי והנפשי כאחד, מכיוון שפעולת הכעס מזיקה באופן ישיר לבריאות האדם.
 
מחקרי הרפואה בני זממנו מראים קשר ישיר בין מידת הכעס לבין מחלות רבות, בין בגוף ובין בנפש. זה כמובן לא דבר חדש. את זה ידעו היטב כל חכמי קדם, את גנות הכעס ונזקיה הקשים של מידה זו. כל הפילוסופים מכל אומות העולם עבדו על ביטול מידת הכעס, והסבלנות נחשבה אצלם למעלה רמה שיש להשתבח בה יותר מכל מידה אחרת.
 
עוד מאמרים בנושא:
לכעס יש מחיר
20 שניות ואתם בריאים
הרמב"ם ממליץ
 
כל שכן בתורת ישראל, בה יש התייחסות רבה לגנות מידה זו ולנזקים האיומים שלה. אציין חלק מדברי חכמים גדולים לאורך כל הדורות נגד מידת הכעס, שמזיקה ביתר שאת גם לפן הרוחני של האדם.
 
רבי יונתן (מסכת נדרים) אומר, שכל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו, כמו שכתוב: "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך", ומבארים המפרשים, שהכעס קשה לגופו של האדם כאילו הוא נידון בכל מיני פורענויות גיהינום. וזה מה שאומר רבי יונתן בהמשך: ולא עוד, אלא שתחתוניות שולטת בו. תחתוניות – פירושו, מחלות שונות באזור המעיים, כגון טחורים וכדומה. המפרשים מבארים עוד, שעל ידי הכעס החום הטבעי של הגוף מתגבר ושורף המאכל, לכן אינו מתעכל כראוי, ותוך כך המאכל לא נפלט מהגוף במהרה, דבר שגורם לבעיות מעיים כנ"ל.
 
ב"ספר חסידים" כותב המחבר, שהכעסנים מתים קודם זמנם, וסומך דבריו על הפסוק בספר איוב (פרק ה): "כי לאוויל ייהרג כעש", וכן כתוב: "קצר ימים ושבע רוגז", מרמז שהרוגז מקצר את ימיו של האדם.
 
בספר "בת מלך" כתוב: רוב החולאים שבאים לאדם באים מתוך כעס הבא מגסות הרוח, ומזה מתנפחת הריאה ונסרך לדופן, או בשאר מקומות, ואין סירכא בלא נקב (כלומר, כשהריאה נדבקת לצד ובודאי שהיא נקבת),  ועל ידי זה בא לידי חולאים ועלול למות. כלומר, הורג את גופו וממית את נפשו.
 
הרופאים בימינו הוסיפו לרשמת החולאים שנובעים מכעס גם את האולקוס, מחלות כליות, מחלת לב ועוד. הגוף, שלא סובל מתח, מפריש מיצים המזיקים וקודחים חור ברקמות הפנימיות של הגוף.
 
כמו כן, ישנו רמז בשמה של המחלה הידועה והאיומה – מחלת הסרטן, לא על אף אחד מעם ישראל, שזה בא על טינה שיש באדם, כלומר כעס פנימי כנגד מישהו, ותקנתו שיסיר את הטינה, וזה: סר-טן, להסיר את הטינה.
 
זה הכרחי, כושר רוחני
פרי אחד, 101 סגולות
השמנה? לא השנה!
 
הכעס כמובן פוגע מאוד בנשמה ובנפשו של האדם, והזוהר הקדוש מציין כמה מאמרים מזעזעים על מה שקורה לאדם שכועס: "טורף את נפשו באפו" (=בכעסו) ומחליפה מצד הסיטרא-אחרא (הצד האחר, צד הטומאה) וזה גורם לו לבעיות נפשיות קשות, השם ישמור.
 
בספר "תיקון מידת הנפש" לר"ש גבירול, כתוב: מי שכעסו ורוגזו אמיץ (=חזק) איננו רחוק מן המשוגעים! וראוי למי שהוא כעסן שיקראוהו כסיל, ואתה רואה רוב בני אדם כשהם כועסים ומתחזקים בכעסם, אינם שמים על ליבם מה שהם עושים ברוב כעסם.
 
בספר "היראה" של רבינו יונה נאמר: כל הכועס, מבלבל דעתו ורוחו.
 
והיריעה קצרה מאוד מלהכיל את הנזקים האיומים, בגוף, בנפש וברוחניות, שמידה זו גורמת לאדם. בכל אופן, מי שחולה במחלה כלשהי, ראוי שיבדוק עצמו במידה זו – היכן הוא אוחז בה ואם הוא נגוע בה, ויבין כי בוודאות מוחלטת שלכעס יש חלק לא מבוטל בסיבת חוליו, ואפילו ייתכן שכל חוליו נובע בגלל מידת הכעס שלו.
 
הרבה צורות לכעס
 
יש מי שכועס בתוך ליבו והולך סר וזעף וממורמר, ויש מי שמבטא את כעסו בדברים קשים ותקיפים. יש מי שצועק ומקלל ומבזה, ויש אפילו מי שמשתולל וקורע את בגדיו ושובר כלים וחפצים מתוך כעסו. יש מי שכועס בלי סיבה, או מסיבות דמיוניות שמוחו מפתח, ויש מי שכועס ויש לו סיבה מוצדקת מאוד לכעסו. אולם, חשוב מאוד לדעת שכל הנאמר בגנות הכעס וכל האזהרות מפני הכעס, וההימנעות ממנו, הן גם כאשר יש לאדם את הסיבה הכי מוצדקת לכעוס. קל וחומר, כשהכעס מתפרץ החוצה מסיבות לא מוצדקות, שזה פסול לכתחילה.
 
זכרו! כל כעס שיש לאדם, ולא משנה מהו סוג הכעס, הוא תוצאה של חוסר אמונה! כי אם אדם היה מאמין שכך השם רוצה – הוא לא היה כועס!
 
נכון, אי אפשר לברוח בשום פנים ואופן מניסיונות העלולים לגרום לנו לכעוס. הרי האדם בא לעולם לשליחות, והוא צריך לעבור כל מיני ניסיונות שבורא עולם מזמן לו במשך חייו, יש גם תקלות ובבעיות, יש דברים שהם ממש לא לרוחו, בני אדם עושים דברים נגד רצונו, והרשימה לכעוס עוד ארוכה. אולם, אם מסתכל על כל דבר באמונה ומחליט לקבל הכל ולא להתנגד, וזוכר שהוא נמצא במבחן של אמונה ולכן נוהג על פי שלושת הכללים של האמונה – א. הכל מהשם, ב. הכל לטובה. ג. יש כאן מסר בשבילי – הוא לא יכעס בכלל. אך אם מנתק את מאורעותיו מהאמונה ותולה אותם בסיבות או בבני אדם, אין מנוס, הוא יבוא גם יבוא לידי כעס בכל מיני הזדמנויות.
 
תרחמו על הנשמה
 
כעס הוא דבר שמזיק מאוד לגוף ולנשמה יותר מכל העבירות שבתורה, כמו שאומר הזוהר הקדוש, שאדם כעסן גם אם יש בידו תורה ומעשים טובים בלי שיעור וערך, הכל הולך לו לאיבוד. שהרי, זה בלתי נמנע שהוא יבוא לידי כעס גדול ואז הוא יטרוף ויאבד את נשמתו הקדושה שאיתה עשה את כל המצוות הללו ואיתה יאבדו כל מעשיו הטובים. ובמקום נשמתו הקדושה תבוא ותשכון בגופו רוח טומאה הנקראת 'אל זר'.
 
נמצא, שלכעסן אין תקנה כלל להשיג השגה או מדרגה רוחנית. כי גם אם יעשה את כל המצוות שיש בעולם, ילמד תורה יום ולילה, יעשה חסדים עם כולם וייתן צדקות כל היום – אך ברגע שנכשל בכעס גדול הכל הולך לאיבוד. ואם היה מתחיל אחר כך מאפס – היה בזה חצי נחמה, אבל, לרוב, זה לא מה שקורה. הוא מושלך לקצה השני, לצד האחר – לסיטרא אחרא, וצריך לעבוד קשה מאוד כדי לצאת מהמקום אליו נפל. לכן תקנתו של הכעסן אפשרית אך ורק אם יתקן מידה זו – שיקבל על עצמו לא לכעוס וירבה על כך בתפילה.
 
כעס, הוא הסיבה לכל מיני חולאים וצרות הבאים על האדם שלא מוצאים להם מזור ותרופה. אדם שכועס נפשו נחלשת, הוא מתמלא בפחדים, חרדות ונופל לעצבות שתוקפת אותו תדיר.
 
חשבון נפש, זה המפתח. עוד לפני שמגיעים לניסיון של כעס, ראוי להקדים ולעשות חשבון נפש (התפילה האישית, התבודדות), ליישב את הדעת ולשקול היטב האם יש דבר בעולם שבשבילו כדאי לכעוס ולאבד את הנשמה ואת כל הטוב שבורא עולם משפיע עלינו – את הבריאות, הפרנסה, הזיווג, והרשימה עוד ארוכה? אני בטוח שגם אם נחפש לעומק, לאורך ולרוחב לא נמצא אפילו סיבה אחת שתצדיק פגיעה בבריאות הנפשית והגופנית שלנו.
 
ואמר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה: "כעס בחיק כסילים ינוח", מי בכלל רוצה להיחשב כסיל וריק מתוכן? מי מוכן לאבד כל כך הרבה רק בשביל פורקן ושחרור הקיטור לכל עבר?
 
אף אחד!