למי אני דומה?

אחרי הלידה, כשכל המשפחה
והשכונה מגיעים לבקר, מיד שואלים
'למי הוא דומה?'. טליה לוי בחנה
את העניין לעומק והגיעה עד לשורשי
האילן המדובר של ט"ו בשבט.
 
 
אחד הרגעים המרגשים בחיים שלי, וכל פעם כשזה קורה מחדש, זה כשאני שומעת את הבכי הראשון של התינוק שרק עכשיו נולד. כל אחת מאיתנו יכולה להיזכר ברגע המתוק הזה שממלא את הלב באושר גדול, שמוליד בתוכנו אהבה אין סופית ליצור הקטן והמקסים שקיבלנו מבורא עולם במתנה.
 
בפעם הראשונה כששמעתי את הבכי שלו, בכיתי ביחד איתו. הבכי הזה היה תרועת ניצחון! תודה לא-ל, עשינו את זה, עברנו את הלידה (כל פעם בדרך מגוונת ומתקנת). זה בכי של פורקן לכל הכאב והלחץ, של הדאגה והציפייה של הימים האחרונים. אבל יותר מכל – הוא מרגש. למה? כי זה בכי של חיים, של התחדשות, של תינוק שנולד ושל אמא שנולדת איתו.
 
מודה על האמת, אבל מה שהעסיק אותי לא מעט בזמן ההיריון, ובמיוחד בדקות האחרונות של הלידה, רגע לפני שאני פוגשת את הנשמה המיוחדת של מי שגדל אצלי בבטן, זה איך הוא יראה ולמי הוא ידמה? וזה מדהים כל פעם מחדש לראות איזה שילוב מדהים נולד, וכמה המציאות עולה על כל הדמיון שלי.
 
מאמרים נוספים בנושא:
החלום של כל אמא, ואחות טיפת חלב
ברוך  הבא, ילד
שלא יגמר  לעולם
עוד אחד וזהו?
 
כשבני הבכור נולד (והיום כשתקראו את המאמר זה יום הולדת שלו!) כל המשפחה התרגשה ושמחה. כולם הגיעו לבקר, לראות את הפלא. מה שהפליא אותי היה הדבר הראשון שהם עשו: לקחת קרדיט! כן, קראתם נכון!
 
כל מי שהגיע ובלי שהתבקש מיד אמר, 'ואוו! איזה מתוק! הוא דומה ל…', 'תראו, שתי טיפות מים של…', ו'מדהים איך שהוא מזכיר כל כך את…' בעלי ואני היינו מחויכים ודרוכים, כן, שנינו שמחנו לשמוע כל פעם מחדש למי התינוק שלנו דומה. תצחקו, אבל זה הפך להיות מעין תחרות סמויה, כל אחד מאיתנו רצה שהתינוק ידמה לצד שלו, וכששמענו למי הוא דומה (פעם לי ופעם לו) הגאווה טיפסה עוד שלב בסולם. והשאלה היא למה? למה שכל אחד מאיתנו ירצה שהילד יהיה דומה לו או לצד שלו? נכון, זה מחמיא. אבל יותר מזה, זאת ברכה. בערב שבת אנו מברכים את הילדים 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה… כשרה רבקה רחל ולאה…' שנדמה ל… ונהיה כמו…
 
השבוע נחגוג את ט"ו  בשבט, יום חגם של האילנות אותו אנו מציינים באכילת פירות וברכתם. "כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט). התורה ממשילה את האדם לאילן וזו הוכחה שיש קשר הדוק ועצום בין האדם לאילן. אבל למה אנחנו דומים לאילן? לפירותיו? למה דווקא נזר הבריאה מושווה למי שנמצא בדרגה נמוכה ממנו, העץ?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
סולם  האהבה
אישה אחת, שלוש אימהות
הפרי  והמראה
 
הרבי מליובאוויטש זצ"ל (בספרו ליקוטי שיחות כד) מסביר, שהעץ הצומח יונק את חיותו מן הקרקע. גם האדם, החיות והבהמות ניזונים ממאכלים שרובם צומחים מן הקרקע, כמו ירקות, חיטה ממנה עושים לחם ועוד, וידוע גם שהאדם נוצר מן האדמה וגם החיות כפי שכתוב בקהלת (ג,ב): "הכל היה מן העפר". אך העץ בניגוד לבעלי החיים ואדם (שנוצרו וניזונים מן הקרקע, אך לא מחוברים אליה) חייב להיות מחובר תמיד אל האדמה, אל מקור חיותו ושורשו, אחרת הוא נובל ומת.
 
ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות… 
 
ישנם צמחים עונתיים שקמלים ונובלים בתום עונתם, ואילו האילן מתקיים זמן ממושך יותר, שורד את שינויי מזג האוויר של כל עונות השנה, ומניב פירות בכל שנה. זה מלמד אותנו על הקשר האיתן של האילנות עם האדמה – השורשים, שהיא מקור חיותם. כך הוא האדם – לא יכול להתנתק ממקורו. הנשמה זקוקה לקשר מתמיד עם מקור חייה, אחרת היא תיבול. ומהו מקור החיים של הנשמה? התורה. "כי היא חייך ואורך ימיך" (דברים ל, כ).
 
כשהתורה היא מורה הדרך שלנו, כשהיא מוליכה אותנו – אנחנו מקבלים את החיות שלנו, את האמונה, את הכוח לחיות, לקיים מצוות ולדבוק בצדיק. למה? מכיוון שהצדיק נקרא "אילנא דחיי" (אילן החיים). והקשר והמודעות בינינו לבין התורה והצדיק (על דרך "ויאמינו בה' ובמשה עבדו") אנו זוכים גם לטעום את הפירות וליהנות משפע הברכות וההצלחות המושפעות עלינו לאורך כל היום.
 
האילן מסמל יציבות. הוא בעל שורשים וגזע רחב. יש לו נתינה עצומה – מצמיח פירות ומעניק צל לסביבה. פלא שהשושלת המשפחתית נקראת 'אילן יוחסין'?…
 
יהי רצון שילדינו, הנטיעות שלנו ידמו לנו, שיניבו פירות ויהיו מבורכים. אחרי הכל, זה הרצון שעומד מאחורי ההרגשה המתוקה של 'למי הוא דומה?'
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com