הבן האבוד

אחד הדברים שהכי מפחיד
את ההורים הוא מרד נעורים
של ילדיהם. מה עושים ואיך
מתמודדים? רחלי רקלס עונה.
 
 
שלום לך רחלי,
 
אנחנו משפחה של חוזרים בתשובה עם ארבעה ילדים בני 8-20. לאחרונה, הבן השני שלנו, בן ה-17, מגלה סימני מרד (אינני יודעת אם זה מרד נעורים או מרד ממש). הוא שינה את סגנון הלבוש ומעורב בקשרים שאינם לרוחנו. אבל הגרוע מכל, מבחינתו, שהילד פשוט הסתכל לנו בעיניים ואמר שהוא לא מעוניין לחיות את אורח החיים שאנו חיים. בעלי ואני שבורים ולא יודעים מה לעשות.
 
בתיה.
 
בתיה יקרה,
 
גם ליבי נשבר בקרבי בשבילכם. אחרי כל כך הרבה שנים, אחרי ויתורים גדולים מ'העולם הקודם' בו חייתם, מסגנון החיים של 'הכל הולך', אחרי דרך ארוכה שעשיתם שהובילה אתכם ליהדות שלכם, לעולם שלא פעם מפגיש אותנו עם מגבלות מסוימות, את ובעלך יודעים הכי מקרוב כמה שהמסע הזה היה קשה. בכל אופן, השגתם את המטרה שהצבתם בחייכם, כשאת הדרך הזו מאירה באור גדול האמונה. בראבו אחד גדול.
 
עכשיו נדבר על האתגר הגדול הניצב בפניכם בימים אלה. כידוע, אחד הדברים שאיתו מתמודדים בעלי תשובה מתמודדים הוא ילדים שמשנים כיוון ומחליטים לאמץ אורח חיים שונה משל הוריהם. ובזמנים מאתגרים, שלא מפעם מלווים גם במטען רגשי וכעס, זה הופך לנושא המרכזי בבית.
 
מאמרים נוספים בנושא:
זעם  הנעורים
לבנות עם אהבה
לך בתי, מאבא
 
בתיה, ישנם מספר גורמים שאת חייבת לבדוק כדי לקבל בהירות והבנה למה הבן שלך מורד, כדבריך.
 
דבר ראשון, הסתכלי במבט אובייקטיבי על המשפחה שלך. האם אתם הורים נוקשים? האם אתם דורשים יותר מדי מהילדים? האם יש לחץ שמופנה אל הילדים בעיקר בכל הקשור לצמיחה הרוחנית שלהם? כי כמו שכולנו יודעים, אי אפשר לנהל בית כמו בסיס צבאי…
 
התבונני בעיקר על סוג הויכוחים שיש לך עם הילדים, במיוחד עם בן ה-17. על מה לרוב אתם מתווכחים? יכול להיות שרוב הויכוחים עוסקים בעניין הרוחני שלו? אם זה המקרה, אז את חייבת להבין שבשביל ילד זו לא מציאה גדולה חיים בבית שכזה.
 
אם את יכולה לומר בכנות שבבית שלך יש אווירה של אהבה ושמחה, אז שתי אפשרויות עולות לי בראש. האחת, מבוססת על המונח שאומר 'ילדים הם המראה של ההורים שלהם'. הם לא משקפים אתכם רק בחיצוניות אלא גם בדברים הפנימיים שלכם – במידות הנפש, דפוסי התנהגות וכדומה. בכל ילד בורא עולם טמן משהו שאמור להעלות על פני השטח דברים נסתרים של ההורים. למשל, אם הבן שלך היום מתחבר יותר למוסיקה שאתם לא נוהגים לשמוע בבית, וזה מן הסתם מצער אותך, את צריכה לבדוק מה קורה איתך בפנים: האם יש איזשהו חלק בתוכך שהיה רוצה לשמוע את אותה מוסיקה? האם את מרגישה, למרות שהשארת את כל זה מאחור, שאת יכולה ליהנות מכמה דברים שנהנית מהם בעבר?
 
אל תפחדי לענות על השאלות הללו, בתיה. זה בהחלט נורמאלי וטבעי להרגיש טוב עם דברים מסוימים מהחיים שלפני החזרה בתשובה. אחרי הכל, מה שעברנו לפני שהגענו עד הלום הוא זה שהוביל אותנו לחיים של תורה ומצוות. האם יכול להיות שבורא עולם מראה לך שדפוסי התנהגות או דברים שהבן שלך עושה הם בעצם משאלות ליבך? אם כן, כל מה שאת צריכה לעשות הוא להיות כנה עם עצמך ועם בורא עולם ולומר לו את ה'כן' הזה. מה שחשוב לאורך כל הבדיקה הפנימית הזו שאת עושה היא הכנות שלך עם עצמך ועם בורא עולם. והכנות הזו, ביחד עם האמת שתגלי בתוכך, תוביל אותך להודות לבורא עולם על הכל, כן גם על מה שתגלי פתאום בעצמך, גם אם לא תאהבי את זה. אחרי הכל, לכל דבר יש מסר מבורא עולם עבורנו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
תפילה של אמא
סולם  האהבה
מגילת זכויות הילדים
 
ולמה זה כל כך חשוב? כי בסופו של דבר האמת, הכנות והקשר שלנו עם בורא עולם הם אלה שנמצאים על המאזניים. זה מה שהוא רוצה. הוא בהחלט יודע מהם הרצונות הכי פנימיים שלנו, הרי הוא בוחן כליות ולב, הוא יודע הכל עלינו. וכל רצונו הוא שאנחנו נהיה מודעים לרצונות האלה. ואם חלקם טעונים תיקון – נעשה זאת. ואם חלקם טובים וצריך להוציא אותם מהכוח אל הפועל – גם כן נעשה זאת.
 
עכשיו נתבונן באפשרות השנייה – שבורא עולם מוביל את בנך על המסלול המיוחד לו, ולנו אין שמץ של מושג למה הוא בוחר במסלול הזה. במקרה הזה, מה שעולה כרגע במחשבה קשור למה שהדור הזה חווה. בשונה מהדורות הקודמים, שהיו יותר מחוברים לחיי תורה בלי שאלות או ספקות, הדור שלנו שונה. אנחנו מחפשים את הסיבות למה אנחנו צריכים לחיות כמו יהודים, חיים שכביכול מאוד 'מגבילים' אותנו. אנחנו לא יכולים לאכול כל מה שבא לנו, לא להיות בכל מקום וכדומה. לילדים של הדור הזה זה קשה, כי הם רואים ילדים אחרים "שנהנים" ו"עושים חיים" (על פי ראיית הילד כמובן) לכן נראה להם שהם "מפסידים" את כל "הכיף" שהעולם הזה מציע, וההורים הם הצינור שמונע מהם "ליהנות". יתירה מזו, בני נוער בימינו בקושי מקשיבים להורים שלהם "רק בגלל שהם אומרים". הרבה ילדים מחפשים את הסיבה ההגיונית שמאחורי הדרישות ומה שהם צריכים לעשות. החיים בעולם "המוגבל" נראים לו משעממים לעומת החיים בעולם הגדול מלא התענוגות, הכיף והשטויות. במה נראה לך שהוא יבחר?
 
בתיה, יש צד חיובי לכל העניין הזה. אם תעשי את הדבר שאמא יודעת לעשות הכי טוב – לאהוב את ילדיה, לעטוף אותם בחום ומתיקות, בלי שום קשר לאיזה סגנון חיים הילד מתחבר, השאירי את כל הרגש שלך בעניין הזה בצד (עד כמה שזה כואב) – יש סיכוי שהילדים ירצו את החיים שאת מציעה להם בבית, בבחינת 'פת בסלו'. מה שקורה בחוץ לא יעניין אותם. לפעמים, המרד הוא סוג של בריחה (כמו הרבה דברים אחרים שאנשים בורחים אליהם) בגלל שאנשים לא מרגישים אהבה וחום, אלא לחץ וזעם. והכי חשוב, שכל מה שהוא יעשה – יהיה מכל הלב שלו ולא מתוך שום דבר אחר.
 
וכמובן, אל תשכחי את כוחה של התפילה. את יודעת איזה כוח יש לתפילה של אמא על ילדיה. רבי  נחמן מברסלב מלמד אותנו שלתפילה של אמא יש כוח והעוצמה שאי אפשר לתאר. למעשה, הוא זוקף את כל גדולתו לאימו מכיוון שהייתה לוקחת אותו לקברו של סבו – רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, והתפללה עליו שם שעות כשהוא לצידה. זו גם הסיבה שהוא בחר להיקרא "רבי נחמן בן פייגא", כאות כבוד לאימו על פועלה.
 
כאמא, את יודעת שלראות את הילד סובל זה אחד הדברים הכי קשים שהורה חווה. אני בטוחה שאם תתחזקי בתפילה  האישית ותעטפי את ילדייך בחום ואהבה בלי שום תנאים – הם תמיד יהיו בסביבה. ויהי רצון שבנך וכל ילדי ישראל יצעדו בדרך של סבא ישראל, אמן.