כל ילד ברכה

פסח, החג שכבר נמצא מעבר לפינה,
נותן לנו עוד סיבה נפלאה לשמוח: יש
לנו עתיד! הרב דוד חרלפ עם זווית ראיה
מיוחדת על הברכה הגדולה – ילדים.
 
 
פסח, אחד החגים הנפלאים והמיוחדים בלוח השנה היהודי, כבר נמצא מעבר לפינה. בליל הסדר אנו קוראים את ההגדה, את סיפור יציאת מצרים המופלא. ובסיפור המיוחד הזה אנו מגיעים לחלק מעניין ומרחיב אופקים – הדיון על ארבעת הבנים: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול.
 
בארבע פסקאות שונות התורה מורה לנו לספר לילדים את סיפור יציאת מצרים. ולמרות שארבע פסקאות אלה נראות די דומות, חז"ל מסבים את תשומת ליבנו להבדלים ביניהן. בהתבסס על הנאמר בכתוב, הם מסבירים שארבע פסקאות אלה מתייחסות לארבעה סוגי בנים, והחובה המוטלת עלינו היא להתייחס לכל אחת מהן בהתאם.
 
במאמר מוסגר, אל לנו לשכוח שההבחנה של התורה היא מהפכה של ממש בכל הקשור לחינוך  ילדים. פעם קראתי מאמר בו צוין שמבחינה היסטורית זה המקור ההוראתי הראשון שמדבר על האחריות והחשיבות של "חנוך לנער על פי דרכו". עיקרון זה חשוב מיסודו, אולם ישנם מסרים סמויים נוספים שחשיפתם כרוכה בנבירה עמוקה יותר בטקסט.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אני רק השליחה
הם ערבים עלינו
ערמונים  מטוגנים
 
זה המקום לחזור קצת בזמן, לסיפור של הפסקה הראשונה מבין הארבע.
 
בספר שמות (יב, כו-כז) נאמר: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם 'מה העבודה הזאת לכם?'" (כשהם מתייחסים לקורבן הפסח) – אין שום התייחסות לטיבו של הבן – האם רשע, חכם וכדומה, התשובה שלכם תהיה: "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקוד העם וישתחו".
 
זבח פסח?! על מה כל ההתרגשות? ממה עושים פה עניין? רש"י מסביר שבני ישראל היו שמחים מהבשורות הטובות על גאולתם הקרבה, על העובדה שהם יזכו להיכנס לארץ ישראל, ובעיקר – יזכו להביא ילדים לעולם. זה בהחלט סיפור מרגש חוץ מהבעיה שמתלווה אליו. כי על פי חז"ל, פסקה זו מתייחסת לבן… הרשע.
 
אלה חדשות טובות?
ואיך אפשר לשמוח למרות הידיעה שהילדים עלולים להיות רשעים?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
פסח, החג של הילדים
הפרי  והמראה
לשמוח בהם כל הזמן
 
כשעם ישראל היו במצרים פרעה גזר את אחת הגזירות הקשות – כל בן שנולד יש להשליכו ליאור מיד! למה? מכיוון שידע כי גואל ישראל צריך להיוולד, לכן גם גזר על המצריים את הגזירה הזו שמא הוא יתגלגל לעולם הזה דרכם. באותו זמן, ראש קהל בני ישראל – עמרם אביו של משה רבינו, אחרי ששמע על הגזירה האיומה פסק שעל הגברים לגרש את נשותיהם, כך ביקש לוודא שילדים לא יוצאו להורג ברגע שיגיחו לאוויר העולם. אולם מרים, אחותו של משה רבינו ומי שהייתה נביאה עם רוח הקודש, הביעה מחאה על פסיקת אביה באומרה, שגזירה זו קשה יותר מזו של פרעה, שהרי פרעה גזר להרוג את הבנים ואביה גזר גם על הבנות וכך חתך את עתידו של עם ישראל. עמרם הסכים עם ההיגיון הבריא והעצום של בתו וביטל את הפסיקה. מכיוון שכך, הוא נשא שוב את אשתו יוכבד לאישה ומשה רבינו נולד.
 
מאירוע הזה העם היהודי למד את אחד המסרים הכי חשוב בכל הזמנים: הגורל הכי קשה לעם ישראל הוא להיות בלי עתיד! זו התוצאה הטבעית אם ילדים לא נולדים, מכיוון שאנו מוותרים על ההמשכיות שלנו כעם. ואפילו אם הילדים שנולדים לנו יהיו רשעים (בהתבסס על הסבר חז"ל לעיל) – עדיין, יש עתיד!
 
ואין מה לומר, העולם הזה הוא מקום מפחיד מאוד להביא לתוכו ילדים. עולם של כאב ודאגות, אבל גם עולם של תקווה.
 
מרים הנביאה לימדה את אביה, כי למרות שהדור הבא לא נראה טוב, ואפילו רע, זה עדיף על מצב בו אין עתיד. וגם, אי אפשר לדעת מה יקרה עם הילדים "הרשעים" האלה. כי כל זמן שיש חיים, יש תקווה. ומי הוא זה שיכול לומר איך יראה הדור הבא?
 
בורא עולם בישר לעם ישראל את החדשות הטובות – יהיו לכם ילדים! והתשובה שלנו הייתה שמחה עצומה ותודה עמוקה על הידיעה המרעישה שיהיה לנו עתיד ולא משנה מה יהיה.
 
אז הפסח הזה יש לנו עוד סיבה נפלאה לשמוח! קיבלנו את הידיעה שכל אחד מילדינו הוא מתנה עצומה שבורא עולם נתן לנו, והוא גם התרומה הנפלאה שלנו להמשכיות של עם ישראל.
 
כי ילדים הם שמחה, ילדים הם ברכה. ילדים הם העתיד שלנו!