הוא לא פחד!

מרגישים אותו באוויר, את הזמן בו התברכנו בהזדמנות מיוחדת להתכונן להתחלה חדשה. הוא ממש באופק, אפשר להריח אותו, אולי גם לראות אותו – חודש אלול. החודש שמכריז על בואה של השנה החדשה שלנו.
 
אלול בארמית, משמעו 'חיפוש'. לומר לנו שזה הזמן (אפילו אם אלול יהיה פה באופן רשמי בעוד שבוע פלוס) לחפש בחיים שלנו את כל הדברים הנפלאים שהקב"ה נותן לנו ולהודות עליהם (רגע, את זה עושים כל השנה, מי שלא מודה כל השנה הנה הזדמנות נפלאה לומר תודה!). זה זמן מיוחד לבחון את עצמנו, לראות מה אנחנו צריכים לשנות, לתקן (כן, גם את זה אנחנו עושים כל יום בתפילה  האישית, ומי שלא – הנה הזדמנות אדירה לעשות את זה!). זה זמן מיוחד להתקרב לאמת ולרצון ולהתחבר לבורא עולם.
 
פעמים רבות נתקלתי באנשים שלא מחוברים למי שהם, לעצמם. כמי שגדל בארצות הברית התופעה הזו ממש נפוצה, להיות מחובר לעצמך זאת משימה ממש לא קלה. אנשים נוטים לחשוב קודם על עצמם. כמובן, חשיבה שהיא תוצר של תכתיבים חברתיים, של החיים בכלא החברתי עם חוקים של 'כל מה שמקובל' או 'גזעי/קול', או איך שתרצו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אני, כי זה הכי  מקורי
תברח  מהקופסה
להתעמת קצת עם עצמי
 
הרעיון הזה היה יכול לחדור לחיים שלנו כיהודים, אולם בורא עולם ברחמנות הגדולה עלינו נתן לנו את חודש אלול כדי לבחון את כל העסק הזה להבין בדיוק היכן אנחנו עומדים, ובעיקר – לפני מי אנחנו עומדים (ונעמוד בחודש תשרי).
 
אבל יש עוד דבר נפלא שבורא עולם נותן לנו עם בואו של אלול – לצאת מהקופסה, להפסיק לחיות את החיים בתוך קופסאות אטומות שעוצרות לנו את היכולת לחשוב, להתקדם, לפרוח, לעוף למעלה. יהדות היא בדיוק ההיפך מאטימות ודריכה במקום. יהדות היא לזוז, להתקדם, להמשיך, להתעלות, להיפתח למסרים של בורא עולם, מסרים מעולמות עליונים. יהדות היא לא לראות רק כובע שחור או כיפה סרוגה, פאות קצרות או ארוכות, יהודי דתי או חילוני, אשכנזי או ספרדי או כל קבוצה שלא תהיה. אנחנו מצווים ל"ואהבת לרעך כמוך"! לא פחות, ולא משנה איך הוא נראה. אנחנו מתבקשים לראות את הנקודות  הטובות שבכל אחד מאיתנו ובעצמנו.
 
זה המסר העצום שנושא בכנפיו חודש אלול.
 
למרות המסר והדחיפה העצומה שהיהדות לוקחת אותנו לכיוון אחוות אחים ואחדות של העם, האדם צריך לשמור על הייחודיות שלו, על החלק שלו בפאזל שמרכיב תמונה גדולה.
 
רבי  נחמן מברסלב אומר על הפסוק "אברהם היה אחד" (יחזקאל) שהכיוון של אברהם אבינו בחייו היה חזק, למרות העובדה שנהג כאילו היה האדם היחיד בעולם. הוא לא הסתכל על אף אחד, לא עשה השוואות, גם לא תחרות. הוא גם לא ניסה לחיות את הדרך של הוריו, שכניו או חבריו. הוא לא הושפע מדבריהם או מעשיהם. הוא מצא את האמת שחיברה אותנו לבורא עולם והוא הלך איתה עד הסוף, בנחישות ובלי פשרות! כי "אברהם היה אחד", לא שניים, לא שכנים, לא מה ההוא או ההם עושים, אחד. רק אחד.
 
"ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד, והעיקר והכלל שלא יתפחד כלל" (רבי נחמן, ליקוטי מוהר"ן ח"ב, מ"ח).
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מי  אני?
זה לא הניגון הישן, זה משהו מרענן
האורח, הוא כבר כאן
 
והנה אנחנו מתקרבים לפתחה של השנה החדשה, וכולנו רוצים להגיע לשם כמו שצריך, לעשות את זה הכי טוב. איך? שנעמוד מול אחד האתגרים הגדולים שהחיים מציבים לנו: להיות אנחנו – עצמנו. נכון, זה אתגר לא קטן וגם לא פשוט, אבל הוא בהחלט אפשרי. וכמו שהרב שלום ארוש מסביר – אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו להידחק הצידה בתקווה שיום אחד נתאים לכולם. אברהם היה אחד. הוא היה שונה, אבל כנה ואמיתי עם עצמו ולא אפשר לאף אחד להזיז אותו. הוא עמד נגד מלכים ואויבים שרצו להרוג אותו, אך לא פחד אפילו לרגע כי הוא האמין בבורא עולם. הוא הצליח במשימה שלו כנגד כל הסיכויים, למרות שעמד בצד אחד של העולם וכל השאר בעברו השני.
 
בברכה הראשונה של תפילת 'שמונה עשרה' אנו אומרים "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". הרב שלום ארוש מסביר בספרו בגן  החכמה, שהיה אפשר לכתוב 'אלוקי אברהם, יצחק ויעקב' למה לכתוב לפני כל אחד משמות האבות את המילה 'אלוקי'? התשובה היא, שזו תהיה טעות איומה! כי כפי שזה כתוב המסר הוא עצום – שלכל אחד מהם הייתה הדרך להתחבר לבורא עולם, לכל אחד מהם היה תפקיד ומשימה שבורא עולם שלח אותו לעשות כאן בעולם הזה. אברהם עבד את הבורא עם אהבה וחסד, יצחק עם גבורה, ויעקב עם אמת. לכל אחד הדרך שלו לקשר המיוחד עם הבורא. האבות חיפשו תמיד את הדרך המיוחדת להם לקיים את היעוד שלהם, אבל לעולם לא השוו עצמם אחד לשני.
 
מה זה אומר לגבינו? שכולנו צריכים להיות מחוברים כדי להיות עצמנו, אנחנו, ולעולם לא לחשוב שאנחנו טובים יותר מהסובבים אותנו, או פחות טובים. לא לחשוב מחשבות כאלה. אנחנו צריכים למצוא את מתנות האלוקים שקיבלנו ולהביא אותם לקדמת הבמה, לפעול איתן. להאמין שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות, שיש לנו מסלול מיוחד ומותאם בדיוק בשבילנו. ולשאול את עצמנו באמת "מה השם רוצה ממני עכשיו?" בכל רגע נתון. אנחנו צריכים להיות מודעים לסימנים הקטנים שהוא נותן לנו, לאסוף את כל הרמזים שיעזרו לנו להיות מחוברים אליו ולעצמנו.
 
האריז"ל הקדוש זי"ע, הקבליסט המפורסם, פעם נשאל על ידי תלמידיו איך הוא הגיע לדרגה הרוחנית שלו? והוא השיב להם, על ידי שקיים כל מצווה בשמחה. זאת המשימה שלנו לקראת השנה החדשה – לעשות כל שביכולתנו, ברוחניות ובגשמיות, בשמחה ולעולם לא לחשוש לחצות את הגשר של חיינו.