ככה אהבה אותנו אמא

איך אמא אהבה אותנו?

אה, לפני שנתחיל עם הדברים שהיא כן עשתה, אתחיל עם מה שהיא דווקא לא עשתה, ועדיין, אהבה אותנו מאוד מאוד. אז ככה,

אמא לא שלחה לנו הודעות עם סמיילי וחיוך או נשיקה, אמא גם לא התקשרה כדי לפרגן ולהחמיא.

אמא לא חיבקה אותנו כמעט, רק כשהיינו קטנים וחסרי אונים. כשהיינו תמימים ומקבלי כל חיבוק בשמחה ובהתרפקות.

כשידענו לקבל אהבה של אמא. אז, בתוך התמימות ההיא – חיבקה בכל חום ליבה.  מלמלה מילים של קסם ואהבה.

מאמרים נוספים בנושא:

אהבה של אמא

תפילה של אמא

אני רק השליחה

לך בתי, מאבא

אחר כך גדלנו, החכמנו, נעשינו ספקנים, וציניים. ואמא הסתגרה עם חיבוקיה. שמרה אותם לנכדים, לתינוקות בכלל.

אבל אמא תמיד אהבה אותנו בדרך הישנה והטובה של האימהות. והאהבה הזאת הייתה איתנו כל השנים – מבינים, מרגישים, טועמים ומפנימים. בבישוליה המושקעים. במטעמים המיוחדים בהגשה השופעת חום ובית.

ככה אמא אהבה אותנו.

בידיים היא אהבה. ובלב התפללה.

בידיה – כשניקתה, כשקרצפה, כשכיבסה והביטה בנו כשהיא רווה נחת מקווה ומתפללת.

ככה אמא אהבה אותנו.

במטבח, כשניפתה את הקמח, כשלשה את הבצק, כשגלגלה את הקוסקוס בשקדנות של אהבה, כשטחנה וקיצצה, כשריסקה וערבבה. הכל מהאהבה הגדולה הזאת.

כשלשה את הבצק ביקשה: 'ריבונו של עולם, שתמצא הילדה זיווג טוב ותתחתן. אוי ריבונו של עולם, שיצליח הילד בלימודים. ריבונו של עולם שיהיו טובים. ריבונו של עולם שיהיו בריאים'.

כשגלגלה את הסולת לקוסקוס הייתה אומרת: 'ריבונו של עולם, שמור עליהם בזכות רבי שמעון בר יוחאי, בזכות רבי מאיר עליו השלום. בזכות אליהו הנביא זכור לטוב'.

ככה הכניסה את הצדיקים לביתנו והטילה עליהם את הפטרונות, את הדאגה את הברכה.

אולי גם זה יעניין אתכם:

אמא יקרה

ערמונים מטוגנים

מילה קטנה, אבל ענקית

ככה היא אהבה אותנו.

עם פחד, עם דאגה,

עם תקווה לחיים טובים ושלמים.

עם בקשה לנחת. מכולנו.

ככה היא אהבה אותנו. בשתיקות של לישה ובישול. בשתיקות של תפילה בלב להצלחה 'יא-רבי! שמור עליהם!…' בשתיקות של חוסר אונים מול מציאות כואבת.

ולפעמים גם בבכי. קצת בכתה אמא. כשהתפרקו לה דברים בידיים כשחשה שאין בכוחה עוד. בכל כוחה אהבה אותנו.

שואלת בשתיקה, מגישה ותחינה קלה בעיניה: שהאוכל הזה, שהקוסקוס העשיר והמלא בכל טוב, שהלחם הריחני, שהתבשיל המושקע הזה ירפא את הכאב, יחזק את הגוף יגלה לנו כמה אוהבת אותנו אמא.

ככה.

בידיה ממש.

בכל ליבה, בכל חום ליבה.

ואני, מול קערת הקמח המנופה, מתחילה ללוש לאט לאט בתשומת לב ובאהבה והתפילות בוקעות והלב מתחבר אל ליבה של אמא.

הלישה, התפילה.

האהבה.

ככה אהבה אותנו אמא.

* * *

אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  – בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.