פתרן קסמים? למי יש?
החופש בעיצומו וגם צמד המילים "משעמם לי", זה שמשתק אותי באחת כשאני שומעת אותו נזרק לחלל האוויר. מה עושים? יש למישהו פתרון קסמים מהיר?
"משעמם לי" אומר לי בני הקטן, "משעמם, משעמם" הוא מייבב כל היום. אפילו באמצע הלילה כשאני חולמת, אני שומעת אותו ממלמל "משעמם…."
כנראה שהוא יודע שצמד המילים הזה משתק אותי באחת, כי מצד אחד הוא דורש ממני לחלץ אותו מהמצב ולמצוא לו פתרונות יצירתיים לפעולה, ומצד שני אני יודעת שלא משנה איזו פעילות אמציא כדי להציל אותו מעצמו, אני כורה לעצמי בור בלי תחתית של כישלון ידוע מראש.
למה?
כי גם אם אמצא לו מוצא, הוא יהיה בוודאי זמני. חמש דקות או עשרים דקות, זה לא משנה, כי בסופו של דבר האמת היא ששעמום הוא מצב תודעתי.
מאמרים נוספים בנושא:
נדירות הן הפעמים שאני שומעת את צמד המילים הללו, למשל, מבתי הבכורה. אני בטוחה שיש לה רגעים של שעמום, אך כנראה שהיא לא חווה אותם כרגעי מצוקה, בדידות, ריקנות ותסכול.
אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה, שגם הרגשתי מאוד משועממת למרות שאהבתי מאוד לקרוא ולצפות בטלוויזיה ולא חסרו לי משחקים וצעצועים, כי להוריי הייתה חנות צעצועים. גם לא סבלתי מחוסר פעילות כי תמיד היו לי חוגים, ואני זוכרת המון משחקים דמיוניים עם אחי ועם חברות למשחק. גם אמא שלי הייתה מפעילה אותנו בלי סוף ביצירות עם חימר, עיסות נייר, פחמים וגואש על גיליונות נייר ענקיים שהיו פרושים על הרצפה. חיי היו עמוסי חוויות, ועדיין, אני זוכרת את הרגשת השעמום מכרסמת בי בכל רגע בו היה לי רגע שקט בתודעה.
עד היום, כשאני בודקת את עצמי לעומק ואת מה שעומד מאחורי התחושה המרוקנת והאטומה שאני מרגישה, תחושה של אבדון וריק שאני רק רוצה לברוח ממנה, אני יודעת שזה מה שאני קוראת לו שעמום.
אני יכולה להיות הכי עסוקה בעולם, עם המון משימות שממלאות את מחשבתי על מה הספקתי ומה עוד יש לי להספיק לפני שהילדים חוזרים, או אחר-הצהריים, ועדיין להרגיש אותה מכרסמת בי כשאני מכניסה את הכביסה למכונה, בזמן הבישולים או כשאני משוחחת עם חברה בטלפון, שיחה מתארכת לה ופוקעת את סבלנותי השברירית.
זאת אומרת, ששעמום לא נובע ממחסור בפעילות או מחוסר בחברה או מתודעה ריקה, והוא יכול להתבטא אצל כל אחד אחרת. הרי אפשר גם לצפות בטלוויזיה ולהשתעמם, או לקרוא ספר ולהרגיש את אותה תחושה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כשאני מתרגשת, אני לא משועממת. כשהאדרנלין זורם בגופי, הוא מגרש את המצב התודעתי העמום ואני מרגישה חיה ושמחה. אז הדקות אינן נספרות כלל, ושעה וחצי יכולה להרגיש כמו דקה וחצי.
מה שאומר, שההיפך משעמום זה התרגשות ושמחה. ואני שואלת את עצמי, האם הייתי יכולה לגרום לעצמי לחיות במצב תודעתי של התרגשות ושמחה גם כשאני מקפלת הררי כביסה, או מנקה את הבית או מבשלת פסטה אדומה?
איך מביאים את אותו מצב של התרגשות שאני מרגישה בהופעה או בקניית בגד חדש, ולפעמים אפילו בקניות בסופר, למצבים בהם אני מרגישה את אותה תחושה משמימה ומייבשת? איך אפשר לחיות חיים של התרגשות ושמחה ולהרגיש ממנה, במידה זו או אחרת, בכל רגע ורגע?
למי יש פתרון קסמים בשבילי?
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור