עולם הבלבולים

איך הרב הגיע לעולם שכולו בלבולים, כלומר לעולם התוהו?

ובכן, זה עוד אחד מסיפורי המעשיות המקסימות והקצרות שסיפר רבי נחמן מברסלב לתלמידיו באחד המפגשים המרתקים והמרוממים שלהם.

תאמינו לי שחשבתי על זה, ותוך כדי המחשבה הבזיק לו זיכרון מאי שם. פתאום נזכרתי בסרט מלפני עשור ויותר שנקרא "ונילה סקיי" בכיכובו של טום קרוז. האמת, עכשיו כשאני חושבת על זה, נראה שהתסריט שלו מבוסס על מה שקורה בעולם הבלבולים, כלומר עולם התוהו. בכל אופן, החלק 'הקולי' של הסרט, שקורה לקראת הסוף, הוא התגלית של השחקן על עצמו – שהוא בעצם מת כבר 150 שנים בעקבות תאונה קשה. חברה לשימור גופות על ידי הקפאה שימרה את גופו, וכך גם גופות של מתים רבים נוספים (כל אחד מהסיבות שלו) תוך שהם מספקים "בידור" ישירות למוחם הקפוא, מה שמעניק למתים את התחושה שהם חיים, שהכל מתנהל כרגיל, שהם יכולים להרגיש, לחוות דברים… בקיצור, עובדים עליהם.

עד… עד שטום קרוז מגלה שהוא בעצם לא חי, כי במקרה שלו משהו בשידור הבידור השתבש, אז זה הרגע שבו חייבים לגלות לו שהוא בעצם מת והוא כבר לא בעולם הזה 150 שנים. אבל! הוא יכול לבחור באופציה להישאר כך, או באופציה יותר אטרקטיבית – לעבור טיפולים אינטנסיביים ואז לחזור לחיים. ובהוליווד כמו בהוליווד, טום קרוז בחר (כןןןןןןןןןןן) לחזור לחיים!

ונחשו מה? יש עולם כזה – עולם של בלבולים ותוהו שקיים לא רחוק מאיתנו, במימד הרוחני!

ועכשיו, הסיפור של רבי נחמן.

רב אחד וסוחר (איש עסקים במונחים של ימינו) כרתו ביניהם ברית – מי שנפטר ראשון יחזור לספר לחברו החי מה קורה אחרי המוות. הרב נפטר והסוחר חיכה וחיכה וחיכה וחיכה… עשר שנים תמימות ושום דבר לא קרה. בסוף, כמו בכל סוף של סיפורים מהסוג הזה, גם הוא נפטר. אבל לפני שהוא נפטר, הוא העביר את הברית לבנו. שמונה שנים חלפו וגם הבן לא שמע שום דבר מאביו או מהרב, אז הוא העביר את הברית לבן שלו, כלומר לנכד. ואז, סוף סוף, 28 שנים אחרי שהשניים כרתו את הברית המוזרה הזו, הנכד של הסוחר קיבל ביקור מפתיע מהרב. והנה מה שקרה עם הרב:

כשקברו אותו, הוא כעס וזעם מכיוון שהוא הרגיש שהוא חי ובריא. כי מי קובר בן אדם חי ובריא?!? את זה הוא לא הבין. הוא חיכה עד שכולם ילכו מבית העלמין, חפר כלפי מעלה והצליח לצאת מהקבר. אלא שאז הבין שהוא לא יכול לצאת כך אל רחובות העיירה, עם התכריכים על גופו, לכן חיכה עד שמישהו יעבור ויעזור לו. בסופו של דבר, הגיע איש עם עגלה עמוסה בבגדים שונים. בין ערימת הבגדים הוא זיהה בגדי רב. מושלם! חשב לעצמו. הוא החליף את התכריכים בבגדים ופסע לעבר העיירה.

מאמרים נוספים בנושא:

סוס האשליות

מה יש לי ביד?

מחשבות מקטינות

כל אחד והשיגעון שלו

בלי קסמים

משל על בלבולים

עצה של מומחה

לומדים מטעויות

המאמן האישי שלך

על מה אתה חושב?

זה היה די מוזר, מכיוון שהעיירה בה פסע לא הייתה מוכרת לו, זו לא העיירה בה חי. הוא הלך מפה לשם, ואז הבין שהוא לא אכל שום דבר לפני שנקבר. הוא מצא פונדק והזמין אוכל. בדיוק לפני שהחל לאכול בעלי הפונדק ביקשו את הכסף על האוכל מראש. מכיוון שהבגדים שלבש היו חסרים, כלומר לא היו בכיסים מטבעות זהב (שם הכסף של אותם ימים) לכן לא היה לו עם מה לשלם. הדבר הבא בתסריט המעשייה היה, שהרב מצא את עצמו שוב ברחוב. אחרי שנדד שוב, הוא פגש בשני אנשים שהיה ביניהם דין ודברים. הוא החליט לשפוט את המקרה ולפסוק בין השניים, וכך זכה בשני מטבעות זהב. אחרי שחזר לפונדק, אנשים מסתוריים משכו אותו והובילו אותו לבית משפט.

"איך יכולת לפסוק דין אמת?! כאן אתה לא שופט! אתה יודע כמה זמן אנחנו מחכים שיהיה פה דין אמת? ורגע, אולי קיבלת שוחד?" סיים אב בית הדין את דבריו בצעקות מחרישות אוזניים. השומרים בדקו בבגדיו ומצאו את שני מטבעות הזהב, לאחר מכן לקחו לרב את הבגדים וסילקו אותו החוצה.

אחרי שקצה נפשו בכל האירועים המוזרים הללו, הוא השתכנע שהדבר הכי טוב לעשות הוא לחזור לבית העלמין, לקברו, מאשר להתמודד עם כל האנשים באזור הדמדומים הזה. אבל איך הוא יכול לחזור לקברו בלי התכריכים? זו הסיבה שבמשך שנים הוא נדד ממקום למקום עד שלבסוף השם ריחם עליו ופסק שהוא יחזור לבית דין של מעלה, שם יפסקו את דינו לנצח. אבל לפני שזה יקרה, עליו לקיים את הברית שכרת עם חברו הסוחר, שבינתיים עברה לנכדו.

את סיפור המעשייה הזה סיפר רבי נחמן מברסלב לתלמידיו לצד הבטחה ברורה: מי שיגיע לציונו הקדוש באומן בראש השנה, חנוכה ושבועות – יינצל מעולם התוהו!

וכמו שאתם מכירים אותי, לא ישבתי רגל על רגל (זאת אומרת, כן) וחשבתי על כל העניין. מה יצא מזה, אתם שואלים? ובכן, מסקנה די ברורה: אנחנו לא צריכים למות כדי לבקר בעולם הבלבולים. הוא כאן! ממש פה. שימו לב, אנשים הולכים בעולם הזה כשהם מבולבלים, החברה כולה מבולבלת, אפילו החיות מבולבלות. אנחנו נודדים בשנות חיינו כמו הרב שנפטר, אין לנו מושג לאן אנחנו הולכים ומהי המטרה שלשמה באנו לכאן. לא מעט אנשים מתנהגים ממש כמו מתים-חיים, חוזרים על אותן פעולות שוב ושוב, יום אחרי יום. מתעוררים, בודקים את הטלפון. מצחצחים שיניים, בודקים את הטלפון. שותים קפה, בודקים את הטלפון. רואים מה חדש באתרי החדשות, בודקים את הטלפון. ככה כל היום…

ובעוד אנחנו בודקים באובססיביות את הטלפונים שלנו, הולכים כמו רובוטים לעבודה וסופרים את השניות עד לסופשבוע, לרבים וטובים מאיתנו אין שמץ של מושג מה הם עושים עלי אדמות.

אנחנו מבולבלים ממשימת החיים שלנו. אנחנו מבולבלים מהתפקיד המגדרי שלנו. אנחנו מבולבלים מהחובות ההוריות שלנו. אנחנו מבולבלים מכל אינפורמציות הבריאות השונות שמוזרמות אלינו נונסטופ. אנחנו מבולבלים מבחירת הקריירה הטובה עבורנו. אנחנו מבולבלים מחברים או בני משפחה שמתגלים כטיפוסים שמזיקים לנו. אנחנו מבולבלים מנכון ולא נכון. אנחנו אפילו מבולבלים מקיומו של אלוקים.

כשהחיים שלנו מעורבבים בבלבולים כאלה, איך אפשר בכלל להעלות על הדעת שנקבל החלטות שמבוססות על ההיגיון המוגבל שלנו?! זה ברור שאיננו יכולים לחזות את העתיד, ואנחנו לא יודעים אם ואיך החלטה שנראית טובה יכולה להוביל לתוצאות גורליות ונוראיות. אז איך לכל הרוחות אנחנו יכולים בכלל לבטוח בעצמנו?!

הייתי רוצה להציע כתוספת להבטחה של רבי נחמן עוד משהו: אם תשתמשו בעצה שלו – לדבר עם אלוקים כל יום במשך שעה, תינצלו מעולם הבלבולים! וזה מובטח לכם.

רבי נחמן הבין שבלי החכמה האלוקית אנחנו נדונים לחיים של בלבולים, שמובילים להחלטות שגויות, חרטה, כעס והרבה מאוד זעם. לכן, הוא מציע לנו לפנות לבורא עולם ולבקש ממנו עזרה, כי רק הוא יודע מה הכי טוב בשבילנו!

חסכו מעצמכם את הלחץ של קבלת החלטות לבד. אני מבטיחה לכם מניסיוני האישי, שאם תערבו את אלוקים בכל תחום בחייכם שמבלבל אתכם (וזה כל תחום בחיים) תצליחו לממש את הפוטנציאל האדיר הטמון בכם עם הרבה פחות זעם, תסכול וכאב לב.