רבי לייב בעל היסורים זצ”ל- טו חשוון

רבי לייב בעל היסורים זצ”ל היה תלמידו של רבינו בעל התניא, שמו בעל הייסורים נדבק בו, בשל ייסורים אותם עבר .

מסורת אחת מספרת כי את הייסורים קיבל על עצמו בשל שדיבר סרה ברבי נחמן מברסלב (קובץ הערות וביאורים תש”נ עמוד 33)

רבי לייב היה מראשוני חסידי חב”ד שהתיישבו בחברון. לקראת זקנתו עבר לדור בעיר צפת. כשביקשו בני טערקיש -מוהילוב מבעל התניא שימנה את רבי לייב למנהיג העדה בסביבתם, סירב לזה משום שמנהיג צריך לדעת גם בעניינים גשמיים. ואילו רבי לייב מופשט לגמרי מענייני העולם הזה ותאוותיו, לבסוף מינה אותו להדריך ולנהל את האברכים הצעירים.  

בספר שערי ירושלים מסופר על אודותיו: “תחילת התיישבות האשכנזים הייתה על ידי הרב החסיד המפורסם מורנו הרב לייב ז”ל מאנשי חב”ד, ונקרא רבי לייבלי מחברון וגם רבי לייב בעל ייסורין. האיש הזה היה גדול בתורה וירא אלוקים מרבים, ובסוף ימיו נסע לעיר הקודש צפת, ונפטר שם זקן ושׂבע ימים, וציווה לפני מותו שכל מי שיהיה לו עת צרה, רחמנא ליצלן, ישתטח על קברו ויעזרוהו, וכן עושין עד היום” .

מקובל שלפני הסתלקותו הבטיח לעזור לכל מי שיזדקק לישועה וישתטח על קברו, באמירת כל התהילים ברציפות בערב שבת אחרי חצות, עקב כך עולים מאות לקברו בכל ימות השנה ובפרט בימי שישי וביום הסתלקותו, סיפורי ניסים רבים סופרו על התפילה שהתקבלה במקום גניזתו.