אמרתי תודה ונושעתי – חלק ג’: המתנה של סוחר היהלומים

סוחר יהלומים, סיפר לי שהרבה זמן הוא מתכתב במילים עם סוחר יהלומים באפריקה כדי לסגור עסקה טובה של קניית יהלומים. הוא התייעץ אתי אם לנסוע לשם, ברכתי אותו שיסע ויצליח. להלן מה שהוא כתב ויש בזה מוסר השכל חשוב לכל אחד ואחד:

שלום,

שמי א.ג. ואני עוסק ביבוא אבני חן ויהלומים,

ראוי לצין שאני מחובר לרב ארוש בכל לבי ונשמתי. כמו כן, כבר כמה שנים שאני עושה כל יום שעה התבודדות, ומדי פעם עושה גם שש שעות.

הספור מתחיל בעסקה גדולה של רכישת יהלומים במוזמביק, אפריקה. היה ספק חדש שזאת הייתה הפעם הראשונה שאני קונה ממנו. כשהתחלתי את הקניה הוא דרש ממני שליש מערך הקניה, דבר שמקבל בענף. אני סירבתי בהתחלה להעביר לו את הכסף, אבל הוא הצליח “לשכנע” אותי כשהוא דבר כל הזמן על האמונה בבורא ושהוא משתייך לכנסיה שמאמינה שהיהודים הם העם הנבחר וכו’, והעברתי לו 30% מהסכום.

נסעתי והצטיידתי מראש בסכום כסף מזומן גדול מאוד. כשהגעתי למוזמביק, ראיתי את האבנים. הסוחר דרש שאעביר לו את כל יתרת הסכום על מנת שנתקדם לסגירת העסקה. אני סירבתי בתוקף, בטענה שההסכם היה שהוא מקבל את היתרה כשהאבנים על האנייה. הוא לא הסכים בשום אופן, ורצה לבטל את העסקה, שזה אומר שאני מפסיד את סכום המקדמה.

נסיתי להשיג את הרב ארוש לקבל ממנו הדרכה, אך הוא לא ענה לי. עשיתי התבודדות, לאחר מכן הרב ענה לי ויעץ לי לא להעביר לו את כל הסכום.

בבוקר לאחר דיונים רבים, וההבנה שאני חייב להגיע עם הסוחר לעמק השווה, כדי שלא אפסיד את המקדמה, סיכמנו שאעביר לו עוד סכום כסף, רק כדי שיוכל לקבל את אשורי היצוא. כמו כן, סיכמנו שנסע לעיר הבירה, מפוטו, על מנת לקדם במהירות את האישורים.

עד כה כבר העברתי לו כמה מאות אלפי שקלים. בערב הגענו למפוטו, היה כבר חשוך מאד, והגענו לאכסניה שהייתה נראית מוזנחת מאד. הסוחר אמר שזה מקום זול ששייך לקרוב משפחה שלו. עוד באותו הערב, כשישבנו לאכל, הסוחר פתאום הודיע לי שהוא חייב לעבור את הגבול לדרום אפריקה (מרחק נסיעה של כשעה וחצי מהמקום), כדי לבצע את ההעברה בבנק שלו, ושהוא יחזר מיד בבקר.

סירבתי בתקף, וכשרציתי לנסוע אתו, ראיתי שהוויזה שלי לא מאפשרת זאת. לאחר מכן התחיל במסע שכנועים, ונשבע לי שהוא בחיים לא ישקר ליהודי, ושאני צריך לסמך עליו. לדאבוני לא הייתה לי בררה והוא נסע.

בבוקר, כשיצאתי החוצה לרחוב, חשכו עיני. מתברר כי המלון היה באזור מרחק מהעיר וממש מפחיד. מצאתי את עצמי בלב שכונת עני של שחורים, מיד חזרתי לחדר, התקשרתי לסוחר והטלפון שלו היה מנתק. החלטתי שאין מה לעשות ואני צריך לקבל את הגזרה. הנחתי תפלין, התפללתי שחרית, עשיתי התבודדות ודבר ראשון, בלווי תפלות, ברחתי מהמלון, שלא יבואו לשדוד אותי או להרג אותי חלילה. בדרך נס מצאתי מלון מתאים במרכז העיר

ואז יצאתי לעשות התבודדות ארוכה של שש שעות, ובקשתי מבורא עולם סימנים שיראה לי מה אני צריך לעשות. לפני סוף ההתבודדות ראיתי מבנה עם כתוב בפורטוגזית. פתאום עבר במקום בחור שנראה מכבה, ואמרתי לו משום מה שאני יהודי. הוא הסתכל עלי בהלם, ואמר לי: “אם אתה יהודי, אז אתה הבן של אלוקים”.

ספרתי לו את הספור שלי, ואז הוא הרים טלפון. הוא אמר לי: “אם אלוקים שלח אותך אלי, אני חייב לעזר לך”. קצת חששתי שמדבר בתרגיל עקץ. הבחור ראה שאני חושש, אז הוא הוציא לי את התעודה שכתוב בה שהוא קונסול הכבוד של קונגו. אמרתי תודה לבורא עולם. הוא הבטיח שהוא יכול לעזור, והם יגרמו לסוחר לחזור למוזמביק.

עשיתי התבודדות קצרה והתקשרתי לרב ארוש בבושת פנים לספר לו את השתלשלות הענינים עד כה. הבטחתי לבורא עולם שהפעם אני אעשה בדיוק מה שהרב יאמר לי. הרב אמר לי שמעכשיו ועד שאני טס הביתה אני צריך לעשות כל יום התבודדות ולומר תודה לבורא עולם על הכל ובמיוחד על מה שקרה לי שם, והכי חשוב לא לבקש כלום! הרב הזהיר אותי עוד פעם שלא אבקש מהקב”ה שום דבר, אפילו לא פעם אחת, רק אגיד תודה וזהו.

בהתחלה כשנתקתי את השיחה, הייתי מאד עצוב ומיואש, כי הבנתי שהכל נגמר ואין מה לעשות והפסדתי כמעט חצי מיליון שקל. אבל לאחר כמה שניות עצרתי ואמרתי לעצמי שהרי עד עכשיו הבורא הראה לי כמה הוא אוהב אותי, ושלח לי עזרה בכל פעם שבקשתי.

אני מכיר את השעורים של הרב ארוש על ענין התודה, גם קראתי את הספר שעריו בתודה’ ולכן לא התוכחתי ולא שאלתי איך מלה אחת יכולה לעזר לי במצב שכזה. שמעתי ועשיתי, והחלטתי לעשות שש שעות תודה! רק תודה! לאחר שהתחלתי לומר חצי שעה תודות, באה לי מחשבה שהלוואי ויש באזור בית כנסת שאוכל ללכת אליו להתפלל ולהתבודד.

החלטתי שזו לא סתם מחשבה, ובדקתי מיד במחשב וגליתי שבית הכנסת נמצא במרחק של שתי דקות הליכה מהמלון. יצרתי קשר עם איש מהקהילה שהביא לי מפתח. כשהגעתי לשם, הלב שלי התמלא אשר אינסופי, הרגשתי שהגעתי הביתה. התחלתי לצחוק, לבכות מאשר ולצעוק לבורא עולם.

במשך שש שעות עשיתי התבודדות – רק שירים, רקודים, מחיאות כף, להודות על כל הטובות שה’ עשה אתי עד היום וכו’… לקראת הסוף חשתי התעלות רוח ושמחה אמתית בלב. הרגשתי שאני בדרך הנכונה להתבטל לפני הבורא ולקבל את ההשגחה הפרטית שלו עלי.

(דברי הרב: “גם אם נכתב ספר שלם, לא נצליח לתאר מה אדם יקבל כשיאמר שש שעות רצוף תודה. כשאדם מודה לה’ שש שעות רצוף, הוא מרגיש התעלות רוחנית עצומה, הוא מקבל כזה נקיון בנפש, כזו שמחה עצומה ואמונה, שהבעיה כבר לא מפריעה”).

למחרת חזרתי לבית הכנסת. היו לי עוד יומיים לטיסה חזרה. ישבתי בבית הכנסת כעשר שעות, ולא בקשתי כלום. רק אמרתי תודה. בימים האלה הגעתי למסקנה שאני בכלל לא רוצה את העסקה אם הבורא לא רוצה אותה. והרגשתי שאני בכלל צריך לומר לו תודה שזה קרה, כי אם אני מסגל כל יום לעמד מול הבורא ולהודות לו במשך שעות ארוכות על כל כך הרבה דברים טובים שיש לי בחיים, אז מדוע אהיה כפוי טובה? ואכפר באמונה, ואהיה עצוב ומדכא? הרי הכל זה רצונו של ה’, ואין שום רע בעולם והכל טוב. אמרתי לבורא עולם “עכשיו אני יודע מה עשית לי. אני את שלי קבלתי. קבלתי מתנה עצומה של אמונה, של קרבה אליך הבנתי שעשית לי את הכל בשביל לקרב אותי אליך”. החלטתי שאני חוזר לארץ למחרת היום, לא מעניין אותי לא כסף ולא יהלומים.

צעקתי תודה לבורא עולם, ופתאום הרגשתי התעוררות רוחנית עזה. חשתי את בורא עולם לידי. הרגשתי כאלו אני נוגע בכסא המלכות… פתאום צחקתי צחוק פרוע שלא הייתה לי שליטה עליו, ופרצתי בבכי מאשר עילאי כפי שלא חוויתי בחיים, עם תחושת אשר אינסופית. שרתי לו, רקדתי לו, צעקתי לבורא עולם שאני אוהב אותו. בשלב מסים, התחלתי לחשב שזה לא הגיוני, שהרי למה בורא עולם ישרה את שכינתו על אפס כמוני? מי אני בכלל? זה פשוט לא הגיוני מה שעובר עלי? אז שאלתי את הבורא, וברגע ששאלתי אותו, ה’ נתן לי להבין שכל אדם שזוכה להרבות בתודה בלי לרצות לקבל כלום, וגם בלי לבקש מה’ כלום, אלא רק יאמר תודה – הוא ירגיש קשר עם ה’ וירגיש תענוג אין סופי הרבה יותר ממני.

לילה לפני הטיסה חזרה לארץ, הסוחר התקשר אלי, והבטיח לי שהוא מגיע למחרת. מיד ראיתי שהבורא החזיר אותו, ולא הפסקתי לצחוק ולומר תודה לבורא עולם על כל הטוב והחסד שהוא עושה אתי. מיותר לצין, שכל העסקה אתו כבר לא הייתה מגרה, אבל אמרתי לבורא עולם: אם אתה לא רוצה שאצליח לסיים את העסקה זה בסדר מצדי, אבל אשמח אם תעזר לי לסיים את העסקה, ותודה מראש על כל דבר!

התחלתי לומר תודה על כל דבר שקורה לי. תודה שאני חי, תודה על המים, על הנעלים, על האכל, על התפלין, ותודה שיש לי יד שמאל לכרך את התפלין, ותודה על יד ימין שבעזרתה אני כורך. כמובן כל זה בזכות התובנות שקבלתי בשעורים של הרב ארוש, דברים ששמעתי, אבל לא תמיד ישמתי או הבנתי, אבל שם הכל התחבר לי ביחד עם אמונה עצומה בבורא.

לא אפרט את כל השתלשלות העניינים, אך הסוחר חזר והקונסול יחד עם שוטרים עצרו אותו, כל הספור ארך כמה שבועות, אך ראיתי את יד ה’ כל העת. ממש נסים בלי סוף מול העיניים שלי. בסופו של דבר, סגרתי את העסקה ישירות מול בעלי האבנים, וגם יצרתי קשרים עם אנשים מאד מרכזיים, שבע”ה אעשה אתם עסקים הרבה יותר גדולים עם רווחים עצומים. נסתרות הן דרכי הא-ל.

כשחזרתי לארץ שאלתי את הרב ארוש: “למה לא הרשית לי לבקש?”

אמר לי הרב שהנסיון שלי היה קשה מאד. “מדבר בסכום גדול, כמו כן גם השקעת, נסעת עד לחו”ל, היו לך הוצאות על הטיסה והשהות. ואני יודע שכשאדם מתחיל לבקש, הוא נופל לבכיינות כאלו משהו לא בסדר, ואז הוא יכול להפסיד את הכל. לכן צריך את האמונה שהכל טוב! וככל שהניסיון יותר גדול, כך צריך להזהר מלבקש, רק להודות”.

עד כאן מתוך המכתב של אותו אדם, שהבאנו כאן רק את התמצית של הספור, ומזה ילמד כל אדם שיש לו ניסיון קשה, כמו מי שמתעכב לו הזוג הרבה זמן, או שחולה במחלה אנושה ל”ע, או זוג שאין להם ילדים וכל אחד שהישועה שלו מתעכבת זמן רב או שהוא בצרה גדולה – שרק יאמר תודה ולא יבקש כלום! כי אם יבקש, ייפול לבכיינות, ואז יהיה עליו קטרוג יותר גדול, חלילה.

כמו שכולם רואים, אנחנו נמצאים ממש ערב הגאלה, ממש לפני ביאת המשיח. ולכאורה יש לשאל, איך זה שהמשיח לא הגיע בכל הדורות הקודמים שבהם עם ישראל היה במדרגות גבוהות מאד – מלכים, נביאים, תנאים, אמוראים, גאונים, בעלי רוח הקדש, קדושי עליון שהחיו מתים, ובכל הדורות הללו המשיח לא הגיע ועם ישראל לא נגאל, ודווקא בדור שלנו, שהוא דור כל כך נמוך דווקא לדור הזה תבוא הגאולה?

ה’ חנן אותי והאיר לי אור גדול מאד, שהגאולה תבוא בדור הזה בזכות התודה. בחסדי ה’, אנו רואים שהדרך של התודה וההודאה מתפשטת בכל שדרות עם ישראל, יש תפלות שאנשים אומרים, יש ארגונים שמעודדים את התודה, תודה לה’, יש ספרים, דיסקים ומרגליות שמופצים במיליוני עתקים במגון שפות, וכמו שאנחנו רואים בספורים שבספר הזה – אנשים שהולכים בדרך התודה כבר נגאלים, ובעזרת ה’ התודה תתפשט עוד ועוד.

איך דוקא הדור הזה יתקן את כל הדורות?

התשובה היא, כי עקר הגלות הוא חסרון הדעת, חסרון האמונה. זאת אומרת, שאנשים לא קבלו בדורות הקודמים את מה שה’ עושה אתם ברקודים, שירים ותודות, רק בבכינות, כמו שלמדנו בספר שעריו בתודה’, שהסבה שבגללה הגלות נגזרה היא משום שבכו בכיה של חנם. ובהמשך הדורות זו גם הייתה הסבה להתארכות הגלות הפרטית והכללית, שלא רק הגלות רק העמיקה. שלא תקנו את הסבה העיקרית שהיא הבכיינות, אלא המשיכו לבכות, ולכן

וגם אם הוא היה בגלגול הקודם צדיק משלם, אבל ברגע שהוא לא הלך בדרך התודה וההודאה הוא נקרא “צדיק שאינו גמור”, וכמו שמבאר רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע בספרו קדשת לוי’ את דברי הגמרא (ברכות ז.) שאומרת: “צדיק וטוב לו – צדיק גמור, צדיק ורע לו – צדיק שאינו גמור”, הפרוש: צדיק גמור הוא צדיק שתמיד אומר ש”טוב לו” ועל הכל הוא אומר תודה ולא שומעים ממנו שום תלונה או בכינות. ומה שאין כן צדיק שאינו גמור, כשיש לו איזה צער, ולא הולך לו כמו שהוא רוצה, שומעים ממנו ש”רע לו” והוא לא שמח ולא אומר תודה, לכן הוא נקרא “צדיק שאינו גמור”, ולכן הוא מתגלאל כדי להיות צדיק גמור, ואם ילך בדרך התודה וההודאה יזכה להגיע אל שעשוע העולם הבא”, כדברי רבנו והוא “להודות ולהלל לשמו יתברך תמיד”.

וברגע שאדם הולך בדרך התודה וההודאה – הוא מתקן הכל. למשל מי שמתעכב לו הזווג, כשהוא אומר חצי שעה תודה ביום על זה שאין לו זווג, הוא מתקן את כל הדורות ואת כל הגלגולים של הבכינות של כל האנשים שהיו ובכו על עכוב הזווג. מי שאין לו ילדים, כשהוא אומר חצי שעה תודה ביום על זה שאין לו ילדים, הוא מתקן את הבכינות של כל הדורות ושל כל הגלגולים של אלה שהיו חשוכי בנים בגלגולים קודמים, כנ”ל בכל ענין וענין. ובמיחד ברוחניות, כשאדם אומר תודה חצי שעה על זה שלא הולך ברוחניות, הוא מתקן את כל הדורות של הבכינות על זה שלא הלך לו ברוחניות בגלגולים קודמים.

והיסוד הזה מסביר גמרא תמוהה מאד (סנהדרין צד.): “בקש הקב”ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אמרה מדת הדין לפני הקב”ה רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו ממשיח?!’ לכך נסתתם”.

וקשה, כי בתקופת חזקיה המלך לא היו עמי הארץ, וחפשו מדן ועד באר שבע, ובכל ארץ ישראל לא מצאו ילד או ילדה שלא ידעו את דיני טמאה וטהרה וכו’, והוא גם אמר בכל זאת שירה מסימת על הנס הגדול של סנחריב, ומדוע נגזר על ישראל שנחרבו שני בתי המקדש ויצאו לגלות ארכה עד היום?

אלא חזקיה כשנתבשר מה’ שיושיע אותו מידי ססנחריב – אמר שירה, אבל לא היה בשמחה על הצרה שהיתה לו בגלל חליו שהוא הולך למות כמובא בישעיהו (לח יז: “הנה לשלום מר לי מר” ורש”י שם). מכאן למדנו שגם מי שהוא צדיק יסוד עולם – זה לא מספיק בשביל להיות משיח ולהביא את הגאלה. כדי להיות ראוי להיות משיח צריך לומר תודה על ה”רעה” כמו על ה”טובה”, כמאמר חז”ל (פסחים ג): “ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, והאידנא אינו אחד? אלא עכשו מברכים על הטובה וכו” ולעתיד לבוא יברכו גם על הרעה הטוב ומטיב וכו'”. לכן אומר רבנו הקדוש (ליקו”מ ח”א ד) שהבחינה של “מעין עולם הבא” הוא “כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא”.