תולדותיהן כיוצא בהן

מי הוא הַ’מֵּבִין’?

כחסיד נאמן לא היה עולה על דעתו למתוח ביקורת על דברי האדמו”ר. אבל כשהוא ראה את התופעה חוזרת על עצמה שוב ושוב, הוא לא הצליח לעצור את לשונו, ובפעם הראשונה ובאופן חריג ביותר אמר לרבי: “קשה לי מאוד לקבל את דברי הרבי, אני לא רואה על מה הרבי מדבר…”

הרבי היה האדמו”ר החמישי לשושלת חב”ד, הנקרא הרבי הרש”ב, רבי שלום בער זיע”א. כאבותיו הקדושים, היה עורך רבי שלום בער התוועדויות חסידיות. בהתוועדויות שערך דיבר לא אחת על מעלתם של יהודים פשוטים ושיבח אותם בדברי שבח מופלגים.

לרבי היה חסיד עשיר, יהלומן במקצועו, ושמו ר’ מוניא מונסון. לר’ מוניא היה קשה מאוד לשמוע את דברי השבח והקירוב של הרבי הרש”ב ליהודים פשוטים, אבל הוא שתק.

שתק ושתק, עד שלא היה יכול יותר. ובאותה הפעם אמר לאדמו”ר: “מדוע הרבי כה מרבה לדבר בשבח האנשים הפשוטים?”

“מפני שיש בהם מעלות יקרות מאוד” ענה הרבי בסבלנות. זה אמנם לא היה מקובל, אבל נאמן למידת האמת שבו, ענה ר’ מוניא ואמר: “אני לא רואה בהם שום מעלה…”

הרבי שמע ולא ענה דבר.

מאוחר יותר פנה הרבי הרש”ב לר’ מוניא ושאל אותו האם הביא עמו את חבילת היהלומים שלו. היהלומן אישר כי אכן הביא את היהלומים. ביקש ממנו הרבי להראות לו כמה מהם.

ברוב חשיבות הוציא רבי מוניא מאמתחתו את הצרור היקר ופיזר את היהלומים על השולחן לפני הרבי. בעוד הרבי בוחן את היהלומים בעניין, הגביה היהלומן את אחד היהלומים בהתלהבות ואמר לרבי: “רבי, היהלום הזה הוא ממש פלאי פלאים!”

נעץ הרבי את עיניו הקדושות ביהלום, וביטל כלאחר יד את דברי החסיד: “אינני רואה בו שום דבר מיוחד”. נפגע החסיד ואמר לרבי: “ביהלומים צריך להיות ‘מֵבִין'”.

בדיוק לכך חיכה הרבי והשיב לו באותו מטבע: “גם ביהודים צריכים להיות ‘מֵבִין’. כל יהודי הוא ‘פלאי פלאים’, אבל בשביל לראות את זה צריכים להיות ‘מֵבִין’. אתה ‘מֵבִין’ ביהלומים, אני ‘מֵבִין’ ביהודים…”

יהלומן של נשמות

המעשה הזה עונה על שאלה חשובה. אנחנו כותבים ושרים “ה’ יתברך תמיד אוהב אותי”. נכון, יש לכך מקורות רבים ונפלאים. אבל עדיין נשאלת השאלה: מדוע? למה שה’ יאהב אותי? מה יש בי? כתוב “ה’ אוהב צדיקים”, למה שהוא יאהב אותי אם אני לא צדיק?

והתשובה היא שה’ יתברך אוהב אותך כי ה’ מעריך אותך!! מה הכוונה מעריך: הוא יודע את הערך האמתי שלך, את המעלות המופלאות שלך, את הרצונות הטובים שבפנימיות שלך!!

אתה יכול לראות שני יהלומים. בְּעֵינֶיךָ – עֵינֵי איש פשוט – הם נראים בדיוק אותו דבר. אבל סוחר יהלומים מומחה יוכל להגיד לך: יהלום אחד הוא מזויף וערכו נמוך, ואילו השני מקורי וערכו לא יסולא בפז.

ולא רק שני יהלומים, אלא אתה אפילו יכול לראות יהלום אחד נוצץ, והשני מלוכלך ונראה כמו אבן חסרת ערך, אבל כאשר אתה ניגש למי שמבין באמת, הוא יגיד לך שאותה אבן מלוכלת היא בעצם יהלום יקר ערך שזקוק לליטוש, ואילו מה שנראה כיהלום נוצץ, זו למעשה חתיכת זכוכית חסרת ערך…
הצדיקים מְבִינִים ביהודים ומגלים לנו כמה ה’ אוהב אותנו, כי בורא עולם בוודאי יודע מה זה יהודי, בורא עולם יודע מי אתה באמת! ולכן הוא מעריך את היהודי ואוהב אותו לא משנה איך הוא נראה וּמָהֵם מעשיו!
וכאשר אתה מאמין שה’ אוהב אותך – אתה בעצם מאמין בערך המוחלט, הפנימי, האינסופי, והבלתי תלוי שלך.
כל אדם צריך להאמין בעצמו. והאמונה שה’ אוהב אותך היא שיא האמונה בעצמך! וגם אם אתה מסתכל על עצמך, ובעין הבלתי מקצועית שלך אתה רואה רק רע ולכלוך – זה לא אומר כלום. אתה לא יהלומן. ה’ יתברך יודע ומבין באבנים טובות, ולכן ה’ יתברך רואה את הנקודות הטובות שלך, והוא רואה את פנימיות הרצון שלך, ואילו כל מה שאתה רואה רע, זה רק לכלכוך חיצוני שמצפה את היהלום, והוא לא מעלה ולא מוריד בערכו האמתי.
תקשיב לאנשי המקצוע
ולכן גם היהודי הקטן ביותר, והמרוחק ביותר – אהוב וחביב לפני ה’ יתברך כמו הצדיק הגדול ביותר! ממש אין שום הבדל!
ודברים מדהימים כותב הרב יורם אברג’ל זיע”א בספרו “בצור ירום” שללא כל ספק היה מֵבִין גדול בנשמות: למה אנחנו אומרים “אלוקינו ואלוקי אבותינו”? לכאורה היה צריך לומר “אלוקי אבותינו ואלוקינו”, שהרי בורא עולם גילה אלוקותו קודם כול על אבותינו, ורק אז עלינו.
עונה הרב יורם דברים מדהימים ונצטט את לשונו המתוקה: “המסורת שלנו כעם ישראל מתחילה מאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, לכן ה’ הוא אלוקינו ממש כמו שהוא אלוקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב. משום כך אנו אומרים בתפילה ‘אלוקינו’ ואחר כך ‘אלוקי אבותינו’, כדי להדגיש שה’ הוא אלוקינו באותה רמה שהוא אלוקי אבותינו.
“וזה מה שהבטיח הקב”ה לאברהם ‘להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך’ – כמו שאני מתייחס אליך בחום באהבה ובשמחה, כך אתייחס גם לזרעך אחריך. לכן: מי אמר לך שה’ אוהב אותך פחות מאשר את אברהם יצחק ויעקב?! וכן: מי אמר לך שה’ לא אוהב את המחלל שבת כמו שאהב את רשב”י?! הרי הלכה כרבי מאיר שגם יהודי בעל עבירה עדיין נקרא בנו של הקב”ה.
“ומכיוון שהאבות הן הן המרכבה ואתה מזרעם, גם לך יש את היכולת להיות מרכבה לה’, כי המוליד – מוליד בדומה לו”. עד כאן דבריו המופלאים של הרב יורם!
וסוף דבריו של הרב יורם מתקשרים לנו לפרשת תולדות: המוליד בדומה לו מוליד. כמו שאומרת הגמרא: ‘אבות מכלל דאיכא תולדות – תולדותיהן כיוצא בהן’. כלומר, אם אני מְכַנֶּה את האבות ‘אבות’, זה אומר שיש להם תולדות שהם בדיוק כמו האבות.
ועל הפסוק “אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק”, מפרש רש”י שכוונת הפסוק לומר שיצחק היה דומה לאברהם בקלסתר פניו. והפנים רומזות לפנימיות, שיצחק היה אהוב לפני המקום כמו אברהם אביו.
ומחדש לנו הרב יורם והצדיקים שכן הוא מדור לדור. כל התולדות של אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב – כולם כיוצא בהם, כולם זאת אומרת כולנו אהובים לפני המקום באותה מידה, כי בכל אחד ואחת מאתנו קיימות המעלות הקדושות של האבות.

הרב שלום ארוש במסר חזק אליכם!!!