רבי דוד אבוחצירא-עטרת ראשנו הי”ד זיע”א- יד כסלו

רבי דוד נולד בעיר תאפיללת לאביו רבי מסעוד בן מרן רבי יעקב אביחצירא זצוק”ל, רבי דוד גדל על ברכי סבו הקדוש וינק מרוח הקדושה ששרתה בבית סבו, ונודע קדוש ופועל ישועות גדול בקרב יהודי מרוקו. זהירות מופלגת הייתה לו בשמירת העיניים עד שנמנע מלצאת מן הבית אל הרחוב, וגם מקוה טהרה התקינו לו בביתו כדי שלא יצטרך לצאת אל המלאח מקום הילוכן של הנשים, נכד אחיו, אדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א סיפר כי בשעה שהייתה נערכת ברית מילה והיה רבינו מבקש להשתתף בה היה מדלג מגג לגג עד שהיה מגיע לבית שבו הייתה נערכת ברית המילה.

ברבות הימים, בעודו צעיר לימים חלה בעיניו עד שחדל לראות, ובעת שנכח בהילולא שנערכה לכבוד התנא רבי מאיר בעל הנס זיע”א ביקש רבינו שיביאו לפניו את הספר “מחשוף הלבן” שחובר ע”י זקינו מרן ה”אביר יעקב” זיע”א. משהובא בפניו הספר כיון בו כוונות עצומות ותכף נפקחה עינו האחת, מכשחזו תלמידיו כך ביקשו ממנו שיוסיף לכוון עד שתפקחנה עינו השניה, סירב להם רבינו, באמרו שבשביל ללמוד די בעין אחת.

בשנת תרע”ז כבש צבא צרפת את מרכז מרוקו, בקרבות עקובים מדם. הערבים הקנאים לדתם הדפו בחרוף נפש ותוך אבדות קשות את האויב הצרפתי אל מחוץ לארצם. את המרד הנהיג רשע עריץ בשם מולאי מוחמד בן קאסם, ימ”ש. שהכריז עצמו כ”שאהיד” )קדוש בערבית( והלהיב את בני עמו לגאול את אדמתם מידי הכופרים. במאמצים מרובים הצליחו לכבוש את מחוז תאפיללת וקבעו את בירתם בריסאני, מקום מושבם של משפחת אביחצירא ורבינו יושב על כס ההנהגה. אותו מוחמד היה מושל עריץ ואכזר, וניסה בכל דרך לגזור גזרות על היהודים כדי לשבור את רוחם של היהודים עד כדי התמוטטות חיי הקהילה, לשם כך כינס את כל חבר מרעיו, וסגליועציו, כדי שאלו ישיאו לו פתרון, על מנת לגמור אחת ולתמיד עם הנגע הממאיר- הלא הוא העם היהודי. הגזרה אשר יצא היא: להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים הדרים במחוז תאפיללאת, גברים, טף ונשים ביום אחד, על אשר הם כופרים בדתו של מוחמד נביאם וממאנים להצטרף אליה. דברי הריצוי והתחנונים ששגרו ראשי הקהילה עלו בתוהו, והעיר תאפיללאת נבוכה.

ליל שבת אור לי”ד כסלו תר”פ יהודי תאפיללת מסבים לסעודה ולבם בל עמם. ובבית רבינו נוסף על כל אלו מראהו המפחיד כשהוא יוצא מחדרו אל שולחן השבת עם בגדי חול שחורים, אף רבינו אינו נוהג כמדי שבת ומקצר את הסעודה ככל שניתן ולאחר ברכת המזון נוטל הוא את אחד מתלמידיו שישמש עמו בצוותא לתלמודו, כל הלילה למדו הם בסודות של קריאת שמע. עם שחר החישו כל יהודי תאפיללת את צעדיהם לבתי הכנסיות, ועם היכנס הרב והוא בבגדי שחורים, נעתקה נשימת כולם, בזכריהם את מראיהו לבוש ההוד כמלאך אלוהי-ם ממש, ועתה רואים אותו הם בלבוש שחורים וכל פניו צער ודאגה מן הבאות, עוד בטרם הסתימה התפילה, פרש רבינו לחדרו, כשהוא אינו מביט לימין ושמאל.

הובא הצדיק הקדוש לפני אותו רשע, ועיני כל העדה נשואות אליו לראות מה יעשה, ומה יעשה לו. וכשראה רשע את דמות רבת ההוד של הצדיק, בערה בו חמתו עד להשחית. ושאלו: מה הניא אותו להתקשר בקשר עם המורדים הצרפתים? נענה רבינו בנחת: “חלילה לי” ברור שהצורר לא קיבל את דבריו ועל אתר נתן פקודה להוציאו להורג יחד עם שני עשירי העיר.

השעה שעת “רעוא דרעוין” – השעה שבה הסתלקו לשמי מרומים שלושת הרועים הגדולים, יוסף הצדיק, משה רבינו ודוד המלך ע”ה. ובאותו שעה ממש הובל מרן עטרת ראשינו זיע”א אל מותו. בחצר המפקדה הוצב תותח ועל לועו הציבו את גופו הקדוש ש רבינו. ביריית פגז הפרידו את נשמתו הטהורה מגופו הטהור כנשמתו ממש. אבל בכך לא נרגע הרשע, אף גזר הוא שלא להזיל דמעה, ואכן אחד מיהודי העירה שלא יכל לכבוש את צערו בלבו הזיל דמעה, ובמקום הוצא להורג.

נכד אחיו אדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א סיפר, כי למרות יריית הפגז נשאר גופו שלם למעט עצם הקיבורת שנשמטה ממקומה. באותו לילה נגלה רבינו לאחיו הבבא סאלי זצוק”ל, ואמר לו כי לא בחינם נשמטה עצם הקיבורת, אלא זה בא לו על כך שבאחד הימים כשהניח תפילין של יד שכח לכוון כוונה אחת מן הכוונות. בעיניים דומעות (בסתר) הובא רבינו למנוחת עולמים בעיר תאפיללת. זכות תורתו ומעשיו הקדושים יהיו לזכות ולמליץ יושר עלינו ועל כלל ישראל אכי”ר.