בשדי יער- בגן התפילה וההתבודדות: חלק ו’: הנתיב החדש שלך!
ההתבודדות, היא תפילה היוצאת מלבו של האדם, ואינה כתובה בשום ספר, ואין לה מסלול קבוע, כי בכל יום האדם אומר אותה מחדש לפי מה שעובר עליו, אם כן, אותם מקטרגים המצפים ואורבים על תפילתו של איש הישראלי, לחבל ולקלקל את תפילתו, אינם יודעים היכן לארוב, כי מי יודע מה יאמר ועל מה יתפלל וכו', ואיך יתפלל וכו'.
וזה מה שכתוב בלקוטי מוהר”ן תורה צ”ז בחלק ב’:
עוד שמעתי בשמו לענין מעלת השיחה בינו לבין קונו, שאמר: שעל תפילות ותחינות ובקשות הסדורות מכבר, כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים, והם אורבים על הדרכים של אלו התפילות, מחמת שיודעים מהם מכבר. כמו, למשל, על הדרך הכבושה, הידוע ומפרסם לכל, שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד, מחמת שיודעים מדרך זה כבר.
אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדין, שם אינם יודעים לארוב שם כלל כמו-כן לעניין הנ”ל, כי השיחה שמדבר האדם עצמו בינו לבין קונו, הוא דרך חדש ותפילה חדשה, שהאדם אומרה מלבו מחדש, על-כן אין המקטרגים מצויים כל-כך לארוב. ואף-על-פי-כן הזהיר מאד גם על אמירת שאר תחינות ובקשות, כמבאר בדברינו כמה פעמים:
פרוש דברי רבנו הוא, שלכל תפילה ותפילה יש מסלול שבו היא עולה למעלה, ולכן כשלוקח סדור או ספר תפלות להתפלל ממנו, יודעים המקטרגים והמחבלים בדיוק באיזה מסלול תפילתו עולה, והם אורבים לתפילתו, כמו שודדים שאורבים בדרך הידועה.
אבל ההתבודדות, היא תפילה היוצאת מלבו של האדם, ואינה כתובה בשום ספר, ואין לה מסלול קבוע, כי בכל יום האדם אומר אותה מחדש לפי מה שעובר עליו, אם כן, אותם מקטרגים המצפים ואורבים על תפילתו של איש הישראלי, לחבל ולקלקל את תפילתו, אינם יודעים היכן לארוב, כי מי יודע מה יאמר ועל מה יתפלל וכו’, ואיך יתפלל וכו’.
נמצא, שדווקא ההתבודדות היא התפילה העיקרית שיכולה לעלות ולהתקבל, מחמת ששאר התפילות הידועות, הכתובות, המכרות, הקבועות וכו’, עליהן ישנו קטרוג גדול וצריכים זכות גדולה שיעלו להן למעלה כמות שהן בלא קלקול וחבלה, ולכן צריכים גם התאמצות יתרה לאמרן בכוונה, כי זה חלק מהקלקול של אותם מחבלים המפריעים ומבלבלים את כוונתו של המתפלל.
לעמת זאת, בהתבודדות, מחמת שהתפילה יוצאת לראשונה הישר מלבו של האדם, אין המקטרגים יודעים היכן לארוב לה, ולכן אין עליה שום קטרוג, והיא עולה הישר למעלה.
ועוד – בתפילה הכתובה חייב האדם לקשר את הלב שלו למה שכתוב לפניו, ומחמת שלבו אינו ברשותו הוא אינו יכול לכיון, ולעמת זאת בשיחה האישית התפילה יוצאת מן הלב אל הפה! ואין שום קושי או אפילו צורך לכוון, כי הכוונה באה מאליה, ובפרט שהאדם מתפלל על עניינים הנוגעים לו ממש, ואין לו שום קושי לאומרה מלבו כראוי.
וזהו ההבדל העקרי בין התפילה הכתובה והתפילה שבדבור בלי שום ספר, שהתפילה הכתובה כבר מנוסחת וכתובה, והאדם צריך לעבודה שלמה וליגיעה כדי לחבר את הלב שלו למה שכתוב, עד שירגיש שדיבורי התפילה הכתובים בסדור נובעים ממש מלבו ומביעים את רגשותיו ופנימיותו באמת. ומאחר ואצל רב העולם לבם אינם ברשותם עדין, ואינם מצליחים להרגיש בלבם ממש את דיבורי התפילה הכתובה, לכן אינם יכולים לכוון בתפילה הכתובה.
נמצא, שרק יחידי סגולה, אותם צדיקים שלבם ברשותם, רק הם מצליחים להתפלל את התפילות הכתובות בכוונה, אבל רב האנשים, ולאו דווקא פשוטי עם, רק קוראים בסדור, וזו אינה תפילה כלל, כי תפילה בלי כוונה כגוף בלא נשמה, ולמה היא דומה? לאדם שאומר לך את כל המילים היפות ביותר כגון: שהוא אוהב אותך, ואין כמוך וכו’, בלי שלבו יהיה עם דבריו. הוא חושב על הכל, מלבד על מה שהוא אומר, שהוא אוהב אותך… ויוצא שמי שמסתפק רק בתפילה הכתובה, אין לו כמעט שום קשר עם התפילה, וממילא אין לו כמעט שום קשר עם ה’.
אבל ישנה תפילה שיכול כל אדם, ובכל זמן, להתפלל אותה מעמק הלב, אפילו שהוא נמצא בדרגה הנמוכה ביותר, וזו השיחה שהאדם מדבר במלים שלו. שיחה ותפילה זו יוצאת הישר מלבו, כי מאחר ואינה כתובה, ממילא הוא אומר רק מה שיש בלבו לומר, וזה הוא עקר הכוונה בתפילה, שהלב מחובר לדיבורי התפילה. וכך יכול כל אדם, גדול או קטן, שיהיה לו קשר הדוק עם ה’, כי כאמור לעיל, התפילה היא הקשר עם ה’.
וזה מה שרבנו הקדוש אמר, שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי-אם על-ידי התבודדות (לקוטי מוהר”ן תנינא ק). כי בלי ההתבודדות אין לאדם קשר עם ה’, ואפילו יעשה מה שיעשה, העקר חסר אצלו מן הספר.
צפו בתפילה אישית מרתקת במיוחד מפיו הקדוש של רבינו הרב שלום ארוש שליטא:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור