אתם לא אשמים

איך זה מרגיש כשמגיעים לרגע בו נופל האסימון ונוגעים בנושא הכי חם שמעסיק את התא המשפחתי? רחלי רקלס הגיעה לתובנה המרגיעה על שקית פופקורן בשעת לילה מאוחרת.

3 דק' קריאה

רחלי רקלס

פורסם בתאריך 14.03.21

השעה אחת עשרה וחצי בלילה ואני עדיין יושבת על הספה ואוכלת פופקורן.

 

אני כל כך עצבנית ולא רק בגלל שאני לא מפסיקה לאכול את הפופקורן הזה, אלא בגלל שאני אוכלת אותו כאילו לא אכלתי לפני שעה (שוב) ארוחת ערב. פשוט לא מצליחה להשתלט על זה. כלומר, על עצמי.

 

אני מסתכלת סביבי (הזירה בה אני נמצאת: הסלון) ורואה את כמות הכביסה שצריך לקפל, ותוהה למה יש על הספה השנייה מיכל פלסטיק עם בועות בלון ומספריים בתוכו? משהו מצלצל במוח ומזכיר לי שיש קשר לשטיח. שיהיה.

 

ההפסקה הקצרה הובילה אותי למטבח… להביא עוד חבילת פופקורן. לפחות זה 100 קלוריות לשקית. ולא שאני סופרת קלוריות, אני אפילו אנטי ספירת קלוריות. גם לא משנה שלקחתי את השקית הגדולה, נכון? אני לא מתכוונת לסיים את כולה, יש לי רק בטן אחת…

 

ההחלטה התקבלה פה אחד (שלי), שאם אלוקים גורם לי לאכול את הפופקורן אז זה הדבר הכי טוב (ולא בגלל שיש לי יצר הרע כמובן…).

 

אבל תחשבו על זה, כי גם אני חשבתי, שזה מביא את מערכת העצבים שלנו לנקודת רתיחה מעצבנת (ומבעבעת במיוחד) ב מצבים בהם אנו מנסים לעשות משהו מועיל, משתדלים לשנות, אבל לא מצליחים להתגבר על עצמנו או על הרגלים ישנים ולא טובים!

 

מרתיח, זה לא מילה.

 

כך הבנתי באותו לילה על הספה.

 

וזה הלם בי עוד יותר, המסקנה מלמעלה, כשזה נוגע בנושא הכי חם של התא המשפחתי – חינוך הילדים.

 

כמה הורים סובלים מאשמה כזו או אחרת שרודפת אותם? כמה מכם מאשימים את עצמכם בגלל הבעיות של הילדים שלכם? אתם חושבים שזו אשמתכם שהילד שלכם לא 'יצא כמו שאתם רוצים' נכון? שהוא לא דתי? שהוא לא לומד? שהוא לא הוציא תואר? שהוא לא רופא/עורך דין/רב? שיש לו בעיה גדולה ואתם לא בטוחים או מבינים איך הוא הגיע לזה?

 

מאמרים נוספים בנושא:

ארץ טובה ותעודה

מגרעות קטנות? מתנות גדולות!

הורים, תגידו מילה טובה

המאמן האישי שלו

ככה אהבה אותנו אמא

גם אתם הייתם ילדים

לבנות עם אהבה

אמא, תעזבי אותי!

בלי פתק החלפה

הורות נפלאה בחמש

הפרי והמראה

תהיו השמש שלהם

וזה מתחיל בדוגמה אישית

 

כל היום זה מנקר לכם בראש. במוח האחורי. הם יושבים שם ולא מפסיקים להציק. מי? האשמה, הזעם וההרגשה שאם הייתם יכולים לעשות את זה שוב זה היה נראה אחרת. אך בעיקר, ההרגשה המבחילה הזו שלעולם לא תקבלו את ההזדמנות הזאת.

 

אבל יש לי חדשות בשבילכם.

 

אתם לא אשמים! אתם לא אשמים!

 

כמובן, שאני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאתם (עדיין או הייתם) הורים הגונים ולא התעללתם חלילה בילדים וגרמתם להם טראומות לכל החיים, כי אלה דברים שאכן תלויים בכם. ואם אתם אם אחד מהטיעונים האלה אכן מאפיין אתכם, ומפחידים אתכם מסיבה מוצדקת – גשו לטיפול הכי מהיר וחדלו מההתנהגות הנלוזה הזו.

 

אבל לא על המצבים האלה אני מדברת.

 

אני מדברת על הורים נורמטיביים שלרוב באמת עשו עושים ויעשו את הכל בשביל הילדים שלהם, ולמרות הכל זה לא תמיד מצליח.

 

ההבנה הקטנה זו יכולה לשנות לכם את החיים. להציל לכם את החיים. כי זאת לא אשמתכם!

 

זאת לא אשמתכם שהילדים לא הולכים בדרך שחשבתם שאתם מייעדים להם. זאת לא אשמתכם שהם לא פעם עושה ההיפך ממה שלימדתם או רציתם בשבילם.

 

לא משנה מה זה הדבר הזה שהילד הוריד את המסך על החלום שלכם, כי שאחד האתגרים הקשים שאתם מתמודדים איתו הוא לצעוד כמה צעדים אחורה ולהבין את העיקרון הרוחני הבסיסי הבא:

 

לכל אחד מאיתנו יש מסלול. תהליך. לכל אחד מאיתנו יש את הנשמה שלו עם התיקונים המיוחדים לה. לכל אחד יש את אתגרי החיים שלו דרכם הוא צריך לעבור ולהתמודד איתם!

 

 

המסך על החלום שלכם ירד? קחו כמה צעדים אחורה, יש דרכים נפלאות להגיע אליהם…

 

אתם עושים (עשיתם) מה שאתם יכולים. את הטוב ביותר. לתוצאה יש חלק גדול בבחירה של הילדים שלנו.

 

כל יום כשאני מתבוננת על הילדים שלי, אני רואה איך הם גדלים ומשתנים עוד קצת מהיום שחלף. פעמים רבות, זה אפילו נס של ממש לראות את זה. אבל לא מעט פעמים זה גם מפחיד ומציק.

 

ואז, אני מסתכלת במראה. ואני דואגת להם.

 

מאוד.

 

אבל אני יודעת עמוק בתוכי שהתפקיד שלי כאמא שלהם הוא לעשות רק את מה שאני יכולה לעשות עבורם, והכי טוב שאני יכולה. ואני יכולה לעשות את הטוב ביותר בלתת להם תנאי חיים טובים, בית יפה ונעים, בגדים נקיים, אוכל טעים, חינוך טוב עם ערכים, השקפה יהודית חיובית ועוד דברים נפלאים.

 

אבל מה יקרה כשהם יגדלו? זו לא הטריטוריה שלי.

 

עכשיו אתם מבינים למה היהדות מתייחסת ברצינות רב לעניין ההשתדלות? כי זה אחד הדברים היחידים עליהם אנו שולטים – המאמצים והשתדלות שנשקיע בדבר מסוים. וזה דבר שמורגש היטב בחינוך הילדים שלנו. אם נקדים השתדלות ועשייה נכונה בהחלט נוכל לחסוך עוגמת נפש ומצבים מסוימים בחיים, ובחינוך הילדים בפרט.

 

אז אם אתם סובלים מרגשי חרטה, אשמה או בטן נפוחה בגלל שאכלתם יותר מדי פופקורן, עצרו. אמרו לעצמכם שוב ושוב שעשיתם את הטוב ביותר. לכל ילד, כמו לכם, יש את התהליך שהוא צריך לעבור בחיים, את התיקון לנשמה שלו, וזה כבר לא תחום אחריותכם.

 

מה כן? לשאת תפילה מתקוה מהלב, להתבונן עליהם מהצד ולהעניק להם רשת ביטחון מדהימה ובטוחה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה