יש לי שיעורי בית- פרק ח’

בשבוע שעבר דיברנו על יעילות שעורי הבית, כשיש לילד “סדר יום”.

הזכרנו, שכאשר אנחנו קוראים לילד להכין שיעורים, הילד מרגיש ששעורי הבית “גוזלים” ממנו את זמן המשחקים, לכן הוא מתנגד להכין שיעורים.

במיוחד מתעצמת ההתנגדות, בבתים בהם אין זמן קבוע להכנת השיעורים וההורים צריכים “לשלוף” את הילד מהמחשב או מהמשחק, לעצור אותו מקריאת ספר בדיוק באמצע המתח או לקרא לו שעה מהחלון כדי שיעלה ממשחק הכדורגל במגרש השכונתי.

שליפה זו באמצע משחק או עיסוק אחר, היא מקור לוויכוחים, למריבות ולעימות יום יומי עם הילד. העימות אינו רק בשל הכנת השיעורים, אלא הוא בעיקר- בגלל גזילת העיסוק הקודם.

לכן, קביעת סדר יום פותרת את רוב ההתנגדות   .

סדר יום, מונע עימות

אם נתבונן נגלה, שכמעט אצל רוב הילדים שעורי הבית יהיו מוכנים רק כשיתלוו אליהם צעקות, איומים ומריבות. אצל כל אותם ילדים שמוציאים את המיץ עד שהשיעורים ייגמרו, אפשר להציג נתון משותף- “אין להם בבית סדר-יום קבוע”. ולכן בכדי להושיב את הילד להכין שיעורים, צריך לריב איתו.

לעומת זאת ילד שהרגילו אותו- שיש לו בבית “סדר יום” הוא יודע שבשעה קבועה וידועה מראש, הוא צריך לסיים ולעזוב את כל העיסוקים ולהכין שיעורים. הילד בעצמו תוך כדי האימון על “שמירת הזמנים” שנקבעו בסדר-יום, לומד להפנים את חשיבות הזמן ולמלא את מחויבותו בזמן שנקבע לכך, אצל ילד זה אין עימות.

סדר יום, מרגיל לאחריות.

אחת הטכניקות המועילות ביותר, ליצור ילדים מחונכים וממושמעים- היא בניית תכנית משותפת של סדר יום, שתעזור לילדים לפתח יותר אחריות. התכנית תכלול לוח-זמנים מפורט של היממה ובמיוחד של שעות אחר-הצהרים, ובו זמן מוגדר שיוקצה להכנת שעורי-הבית. לוח הזמנים של כל ילד ייתלה במקום מרכזי כמו המטבח ובחדרו של כל ילד.

כמובן, בכדי להרגיל את הילד להיות “שומר זמנים” זה דורש הכנה ועבודה של ההורים, אך לאחר ההרגל, זה פותר אותנו ממריבות יומיות בהתארגנות של הילדים. את התוכנית לסדר יום עלינו להוביל בצורה מיטבית, יהיה בה הסברים, זמן תרגול, מבצעי-עידוד נושאי פרסים אישיים ומשפחתיים, עבודה פרטנית ועבודה קבוצתית ועוד  .

מבצעים ומניעת הטבה

בנוסף-לכך, תכלול התכנית גם הבהרות לגבי “מניעת זכויות” באם המשימה של הכנת שעורי הבית לא מולאה. אין צורך להעניש, אך למנוע הטבה זה בד”כ מועיל. לדוגמה, להסכים עם הילד ולכתוב זאת במפורש שמי שלא ממלא אחר חובתו- להגיע בשעה 7 להכנת שיעורים במקום הקבוע, למחרת לא יוכל לרדת לשחק למטה או לרכב על האופניים וכדו    ‘.

חשוב מאוד ללמד את הילד כיצד לארגן את הזמן לפי סדר היום. כך יהיה ברור מתי זה זמן הכנת שיעורי בית ומתי זה זמן למשחק עם חברים.

כאשר אנחנו מכינים ביחד עם הילד את הטבלה היומית המחולקת לשעות היום, אל לנו לצפות לציות מיידי. עלינו להתאזר בסבלנות ולהזכיר לו מידי פעם בנחת, מה מצופה ממנו בכל שעה. “דודי! מה שעה עכשיו?” תשאלי את הילד. “אמא השעה 6” תשאלי שוב בחיוך: “ואתה זוכר מה צריך לעשות בשעה שש ורבע?”…

כמובן חשוב לעשות את הסדר יום כמבצע בפני עצמו, ובשביל ההתחלה לפרגן הרבה ולהבטיח פרס יפה לאחר שבוע של הצלחה. יש לזכור שחובה עלינו להתאפק ולהיות סבלניים ואסור לגרום שהסדר יום ייהפך לקרב או למריבה   .

כמו גמילה מטיטול

כמובן בכדי שנצליח בע”ה, להטמיע את חשיבות סדר היום, עלינו לשוחח הרבה עם הילד ולהסביר לו את חשיבות הסדר יום ושכך יוכל לגדול להיות יהודי כשר ולעשות רצון ה’ ולשמח את ההורים ואת המורה בכיתה.

חשוב מאוד- לפרגן לו על כל הצלחה ואפילו הקטנה ביותר ובמיוחד על זה שזכר לבד מה מוטל עליו לעשות. אפשר לעשות מזה אפילו משחק. אמא יושבת בין כל הילדים ופתאום מסתכלת על השעון ומכריזה: “השעה 8 בערב!” כולם צריכים להבין למה אמא מתכוונת ולעשות את הפעולה המתאימה- נגיד ללכת לישון. אח”כ אמא אומרת: “השעה 7 בבוקר” וכולם צריכים לקום מהשינה. “השעה 6 בערב” וכולם מסדרים את שעורי הבית על השולחן     .

גמילה מחוסר סדר יום, היא כמו גמילה מטיטול. כאשר התינוק עם טיטול, הוא לא אמור לחשוב איפה הוא נמצא ולהתכונן לקראת עשיית הצרכים שהרי יש לו טיטול. לעומת ילד שמתחיל להיגמל אנחנו נשאל אותו ונזכיר לו כל כמה דקות ובמיוחד לפני היציאה מהבית: “מוטי, אתה צריך לשירותים?” לכן, בכדי להצליח בסדר יום צריך לשנות הרגלים ולזה צריך הרבה תזכורות בשביל להעלות לילד את רמת ה”מודעות”.

עקביות

דבר נוסף וחשוב לא פחות הוא- להיות עקבי, תוך הצבת גבולות ברורים. לדוגמא אם החלטנו שיוסי קודם מכין שיעורים ורק אחר כך הוא יוצא לשחק. אז “אין לצאת לשחק עם חברים לפני הכנת שיעורי הבית…” יוסי יבקש, ינדנד, יבכה, ויעשה כל הצגה והבטחה אפשרית שרק היום וכו’ וכו’ ולכן עלינו להיות עקביים, עם הזמן- יוסי יפנים שחוק זה חוק ויתרגל  .

כמובן כפי שהזכרנו בעבר בכדי להצליח בע”ה בחינוך הילדים, דרושה עבודת צוות, שותפות ותמימות דעים של ההורים. כך בתפילה ורצון אמיתי לעזור לילד לגדול כיהודי כשר בע”ה נצליח.

הרבנית מרים ארוש במסר מיוחד בשבילכם: