ר׳ יעקב קראנץ זיע”א -המגיד מדובנא- יז טבת

רבי יעקב קראנץ זצוק”ל המכונה המגיד מדובנה, חי בן השנים התק”א התקס”ד. המגיד נולד בעיירה קטנה בליטא, זשעטל, שאינה רחוקה מוילנה.

את דרכו כמגיד, כלומר דרשן בבית כנסת שמקרב ללבות בני ישראל לאביהם שבשמים, החל כבר בגיל .17 היה דורש בכמה ערים, אך בדובנא שהה את פרק הזמן הארוך ביותר, שמונה עשרה שנה. את משליו אמר ביידיש, וכלל בהם משלים וסיפורים, שיש בהם כדי לחזק את לבבות בני ישראל ולהחזירם לצור מחצבתם.

התמיד בלימודו וכבר בהיותו נער ידע בעל-פה את מסכתות: ביצה, ברכות, חגיגה, חולין, יומא, מגילה, מועד קטן וסוכה. בשנת ה’תקי”ח בגיל 18 הגיע למעזריטש ושימש כדרשן במשך כשנתיים, עבר לז’ולקוב ולאחר מכן לדובנא – בה כיהן במשך 18 שנה.

כל לילה ערך תיקון חצות ולאחר מכן למד עד אור היום, התפלל שחרית, המשיך את לימודיו בבית המדרש עד עת מנחה, אכל מעט ושוב חזר לבית המדרש למסור שיעור באגדה ובהלכה עד שעות הלילה המאוחרות.

בהתאם לבקשתו, בכל יום היה שמש בית המדרש – ר’ בעריש פלאם, מודיע לו על מקרה לא טוב שארע לאחד מתושבי העיר היהודים והמגיד היה מפסיק מעט את לימודו ואומר בבכייה תהילים.

הגאון מווילנה מאוד חיבבו ובשנת ה’תקנ”א הזמינו לביתו. כאשר המגיד הגיע בפעם הראשונה לבית הגאון מווילנה, אמר: ‘איזו גבורה זו להיות בבית, להסתגר בחדר, לעסוק בתורה יומם ולילה ולהיעשות גאון? אדם שעוסק במסחר ומודע לענייני העולם הזה, חוזר ולומד ואז נעשה גאון, זו גבורה!’

כשהמגיד היה עולה על הבימה לדרוש עטוף בטלית, רעדה הייתה אוחזת בשומעים את דברי התוכחות והמוסר עד שהיו גועים בבכי.

בשנותיו האחרונות שימש כמגיד בעיר זמושץ. לפני פטירתו בשנת ה’תקס”ה, העיד על עצמו שמגיל 18 לא עבר חצות לילה בו ישן, ובכל יום שני וחמישי היה צם.

בימי חייו לא הוציא ספרים, אך אלו הוצאו על ידי בנו: אוהל יעקב. ספר המידות: ביאור בתורת מידות האדם בשמונה שערים. ספר משלי המגיד מדובנא: ליקוט המשלים מספריו. קול יעקב: על חמש מגילות.

בעיירה אחת בליטא חיו יהודים רחוקים מתורה ומצוות ללא זיק וקרבה ליהדות. במסגרת מסעותיו לקירוב רחוקים של המגיד מדובנא זצ”ל הגיע לעיירה זו והוזמן לשאת את דרשתו. בשיחתו שזר ממיטב משליו ע”מ לסבר את אוזנם של השומעים. אך למורת רוחו נפלו דבריו על אוזניים ערלות.

בסיום הדרשה ניגש אליו ראש הקהל לעיני הקהל ואמר: כבוד הרב. דבריך אכן נפלאים ביותר אך לא עשו רושם בקרבנו כלל.

פנה המגיד לקהל והשיב בדרך משל כמנהגו בקודש: “כפרי אחד הגיע לעיר הגדולה, בסיורו בעיר הגיע לבית הנפחים שם ראה מחזה מרהיב אשר טרם ראה כמוהו, ראה הוא את הנפח הנופח במפחו על הגחלים וע”י כך מבעיר אש התפלא הכפרי לפשר מראה נדיר זה, ופנה לפח בשאלה : “כלי פלא זה היכן אוכל לקנותו”?

מכר לו הנפח מפוחתו בדמים מלאים. חזר הכפרי לביתו כאשר הוא שמח וטוב לב. לעיני רעיתו וילדיו ניסה הנ”ל לנשוף אל חלל התנור אך לשוא האש לא נבערה  .

חזר בכעס העירה אל בית הנפחים, ופנה לנפח ושאלו: “מדוע רמיתני” והרי קניתי ממך מפוח זה ממיטב כספי ואין המפוח פועל את פעולתו”! שאלו הנפח: “וכיצד נפחת” השיבו הכפרי: “נשפתי במפוח מס’ פעמים אל חלל התנור אך ללא הועיל האש לא בערה”.

ענהו הנפח: “שוטה שכמותך! וכי כיצד תבער האש, והרי המפוח פועל את פעולתו רק כאשר דולקים הניצצות בגחלים, ומפחו שבידך טוב הוא, אלא שגחלי תנורך כבויים היו. כיצד ברצונך להבעיר האש”? וכאן סיים המגיד את משלו, “כאשר הלבבות בוערים אפילו בניצוץ קטן אפשר לנפחם-לעוררם ולהבעירם לאביהם שבשמיים ע”י דבר תורה משל ואגדה. אך כאשר הלבבות כבויים, גם פנינים יקרים מפז לא יצליחו להבעירם. כששמע מוהרנ”ת מברסלב סיפור זה על המגיד ומשלו התבטא בזה הלשון “אך לא כן אצל הצדיק האמת שע”י דיבוריו הפשוטים אפשר להבעיר אפי’ לבבות כבויים ואין לב כבוי מול דיבוריו של הצדיק. וכך היה זועק “בברסלב בוער אש הבער אותה בליבי”! נלב”ע ביום י”ז טבת התקס”ד. יהי רצון שזכותו הגדולה תעמו לכלל ישראל אכי”ר