אמרתי תודה ונושעתי: חלק י’א- כשלא הולך כסדר

אותו תלמיד ספר לי ספור נוסף שיש בו לקח חשוב.

אביו היה אמור לעשות אצלו את ליל הסדר. יום לפני ליל הסדר קבל האבא ארוע מוחי ל”ע, ולקחו אותו לבית החולים. הבן ובני ביתו היו מבלבלים ולא ידעו מה לעשות. אם ישהו בבית החולים עם האבא, מי יהיה עם כל הילדים וכו’? בסוף החליטו שכל המשפחה ילכו ויעבירו את ליל הסדר עם האבא בבית החולים – יהיה איך שיהיה.

כשהתקרב ליל הסדר, הודיעו להם מהנהלת בית החולים שיש ארגון חסד שמארגן ליל סדר למשפחות החולים, נמסר שאין צרך להביא שום דבר, ושהכל מוכן ומסדר באולם מיחד וכו’. זה הרגיע אותם מאד והם שמחו וגם סמכו על זה, ולא עשו שום הכנות לסדר פסח, ולכן גם לא הביאו אתם כלום, לא יין ולא מצות, וכל שכן לא מאכלים נוספים.
הם חשבו לתומם שיגיעו למקום מסדר עם שלחן ערוך אבל כשהגיעו בלילה לאולם ששם התקים הסדה, חשכו עיניהם. הם הפתעו למצא מקום קטן עמוס בעגלות של חולים. היתה שם צפיפות נוראית, האולם היה עמוס מבלי מקום לזוו, כלם חפשו מקום לשבת והיו שם צעקות ודחיפות, כמעט אי אפשר היה לחלק אכל מרב הצפיפות, כלם כבר התנפלו ולקחו את כל המנות, ולא רק שלא מצאו לעצמם מקום לשבת עם האב החולה, אלא גם אכל לא מצאו. הם כבר ותרו על האכל העקר שיהיה מצות ויין, אבל התברר להם שלא נשארו להם אפלו מצות ויין לארבע כוסות.

המציאות הזו היתה ההזדמנות האידאלית לאפשר ליצר הרע “לחגג”, ומיד היצר הרע התחיל “להפציץ” אותו במחשבות רעות: תראה מה קרה לך בליל הסדה, שזה הלילה הכי חשוב בשנה! תראה, הילדים בצער, והאשה בלחץ וכו’.

אבל התלמיד הזה הספיק לשמע הרבה את הדיסק תפסיק להתבכין’, ובעקר זכה לשמע ממני את השעור “הכנה לליל הסדר”. בשעור הזה שאלתי מהיכן מתחיל ליל הסדר בפסח? ועניתי שליל הסדר לא מתחיל מ”קדש”, אלא ליל הסדר מתחיל מהאמונה. כי הרבה פעמים ההתחלה היא אחרת לגמרי ממה שמתכננים. כגון שהאורחים טרם הגיעו, השלחן אינו מוכן, שכחו להכין משהו, הילדים לא מתנהגים כמו שצריך וכן על זו הדרך ואז צריכים לזכר, שבעצם כך מתחיל הסדר האמתי: באמונה – להאמין שככה ה’ רוצה, ושזה הטוב ביותר לבטל רצונו לרצון ה’ ולא להתבלבל משום תקלה או נסיון שעוברים עליו, ולקבל את זה בשמחה ויאמר: “נכון שרציתי שהסדר יתחיל מ’קדש’ ו’רחץ’ מיד, במהירות, אבל ה’ רוצה אחרת”. ואז לנהג על פי האמונה, כגון, להמתין בסבלנות, או לעזר לערך את השלחן וכן על זו הדרך בכל מצב ומצב, ההתחלה היא אמונה. וכמו שלמדנו רבנו הקדוש זיע, שלפעמים דוקא כשהולך לאדם לא כסדר שהוא רוצה, זהו הסדר האמתי בבחינת “תכלית הידיעה שלא נדע”.

התלמיד הזה, החליט לקים את מה שלמד. ובמקום להתבבין, התחיל לומר תודה: תודה לך ה’, על שאין לנו מקום לעשות את ליל הסדה, תודה ה’, אתה יודע מה אתה עושה. בטח הכל לטובה’. כך הוא הודה והודך והוסיף ואמר לאשתו ולילדים: היום הסדר שלנו מתחיל בלעזר לכלם
למצא מקום, לחולים ולאורחים, לעזר ולחלק את האכל שנשאר, לסדר את השלחנות, לפנות וכו’. זה מה שה’ רוצה ממאתנו. בעצם מה כבר קרה כאן? ה’ שם אותנו כאן כדי שנעזר לחולים! תעזבו את הסדר שלנו, בואו נעזך, נגיש, נשמח את החולים. זה יהיה הסדר שלנו, לא לאכל ולעזר לחולים. ואף שראה שגם לא ישאר להם מצות ויין, אמר “ככה ה’ רוצה”.

ההודאה שלו באמת המתיקה את הדינים, ואשתו והילדים קבלו בשמחה את דבריו, וכל בני המשפחה נדבקו בהתלהבות ששלו, והתחילו לעזר בסדור המקום ובהגשה, עברו מחולה לחולה לעזר לו ולשמח אותו במה שאפשר. הם שכחו מה צרה’ שלהם והתרכזו בחסד ובנתינה. החולים לא האריכו ב”סדר”, כאשר כמעט כל החולים עלו בחזרה למחלקות שלהם, התפנה גם להם מקום. ברגע שנגשו והחליטו לעשות את ליל הסדה, הם לא ידעו עדין על מה ועם מה, הגיע למקום באפן לא טבעי ולא מובן יהודי ובידיו שפע של אכל, מצות ויין, והם בעצמם ערכו סדר בהרחבה ובשמחה.

ספר לי התלמיד, שכאלו אורות וכזו שמחה שהיתה להם – לו, לאשתו ולילדים – אי אפשר לתאר. הם זכו לחויה חד פעמית שנחרטה עמק בלב הילדים ובני המשפחה. כזאת שמחה מיחדת, כזו תחושה של גלוי אאמונה, התעוררות והתרוממות רוחנית ושפע של אור, מלא באשר שאי אפשר לתאר. כל המשפחה, הילדים וכו’ – כלם העידו שכזה סדר פסח כמו שהיה להם, לא היה להם מעולם. אמרתי להם: וגם לא יהיה לכם. כי סדר כזה מקבלים רק אחרי שעומדים בנסיון, שאז יש לסדר טעם אחר לגמרי.

ובנוסף לכה התברר לו אחרי כן, למה האבא היה צריך להתאשפז בבית החולים. כי הוא בקש כבר כמה פעמים מאביו שילמד את הספר בגן השלום’, אבל אביו היה עסוק, והוא גם איש למדן, שכותב ספרים וכו’, ולא היה לו זמן לזה. אבל בבית החולים, הוא מצא זמן ללמד את הספר.

אחרי שהוא למד את הספר, הוא השתנה לגמרי, אמו של התלמיד אמרה לו: תראה, משהו קרה כאן – או שהחליפו את אבא שלך או שאני לא

מכירה את אבא שלך’.
אחרי כמה ימים האבא קם בריא לגמרי, בצורה לא הגיונית, ואמר שהוא הבין שכל מה שהוא נכנס לבית החולים, זה בשביל ללמד את הספר בגן השלום’!