ארץ טובה ותעודה

נכון שיש בתי ספר שמקבלים את תעודת המחצית ביום ט"ו בשבט, אבל יש כאלה שנותנים דווקא בחודש אדר (כנראה להרבות שמחה…). בכל אופן, בתי שירה קיבלה לפני כמה ימים את תעודת המחצית הראשונה של כיתה ג. אז אתם מבינים כמה התרגשות הייתה בבית, נכון?

רגע לפני שפתחתי בשמחה את התעודה, שירה הגישה לי מעין איגרת ואמרה, "אמא, קודם צריך לקרוא את מה שכתוב כאן".

בשמחה! הרי חודש אדר כאן, התעודה וגם האיגרת הצבעונית והמיוחדת עם שלוש מדבקות בצבעי רמזור, כמו אומרות: 'עצרו! לפני שאתם ניגשים לתעודה, קראו את האיגרת!'. הנה מה שהיה כתוב בה:

"הורים יקרים שלום וברכה, ב"ה מחצית שנה חלפה. בתכם שבה היום הביתה ועמה תעודה. האם היא שמחה להציגה בפניכם או שמא עושה זאת בחשש? מה אתם מרגישים? אתם גאים או מאוכזבים? בטרם תגיבו, עצרו וחשבו: מתי נדרשתם אתם לעמוד כל יום וכל שעה במבחן ולהוכיח הצלחה בתחומים רבים ושונים? מתי לאחרונה הייתם חשופים לביקורת מתמדת ולמדידה רציפה של ההישגים שלכם? מה הייתה הרגשתכם בכל פעם שהצלחתם ובכל פעם שנכשלתם? לאיזו תגובה ייחלתם מהאנשים האהובים עליכם?

דווקא ברגעים אלה זקוקה בתכם למלוא האהדה והתמיכה. חשוב לה לדעת שאהבתכם אינה תלויה בהישגים ואינה מותנית בציונים. אנא התייחסו בהערכה להישגיה ובנועם לכישלונותיה, כי אם תחוש בתכם עידוד ותמיכה היא תצליח ב"ה למצות את המיטב שבה. אם בתכם מתקשה, בדקו מדוע וכיצד ניתן לעזור לה. אנו פה לעזרתכם בשיחה, בעצה ובתמיכה, עמכם נפעל כדי שבתכם תמצה את מלוא יכולתה".

וואו! מדהים לדעת שיש התחשבות כל כך מיוחדת לרגשות הילדים שלנו ביום מיוחד שכזה. איזה ציון אנחנו נקבל כהורים עם התגובה שלנו? גם זה פרמטר שצריך לבדוק ולתת עליו את הדעת. אחרי הכל, זאת רק תעודת הערכה המשקפת לא רק את הציונים אלא בעיקר את ההשתדלות (וזה מאוד חשוב), הרצון הטוב והמוטיבציה שהילדה התניעה בתוכה.

בכל ילד יש כישרון מיוחד שבורא עולם נתן לו במתנה, בכל אחד טמונה היכולת להצלחה ולמעוף אדיר עם היכולות המיוחדים לו. הציונים הם רק מספר גולמי מודפסים על גבי נייר, אבל הערך שיתווסף לילד כשנחווה את המעמד ביחד, ממקום שווה ומכיל, זה כבר סיפור אחר לגמרי. זה כבר עניין של הערכה ודימוי עצמי שילוו אותו כל החיים. וזאת התעודה האמיתית של החיים.

מאמרים נוספים בנושא:

מגרעות קטנות? מתנות גדולות!

הורים, תגידו מילה טובה

המאמן האישי שלו

ככה אהבה אותנו אמא

גם אתם הייתם ילדים

לבנות עם אהבה

אמא, תעזבי אותי!

בלי פתק החלפה

הורות נפלאה בחמש

הפרי והמראה

תהיו השמש שלהם

וזה מתחיל בדוגמה אישית

הציונים, כמו כל דבר, נשכחים אחרי מספר ימים. אבל ההרגשה שמלווה את קריאתם בזמן אמת נשארת לעד. לא משנה הציון, העיקר ההערכה שיקבל מהוריו על הרצון, ההתמדה והחריצות. וזה מתחיל כבר מהיצירה הראשונה שלו כשאנו אומרים – 'כל הכבוד', ו'איזה יופי'… צריך להמשיך עם כל הזמן אך עם כבוד ויופי שיאירו את הפנימיות שלהם ושלנו. מעמד מכובד ויפה ולא חלילה משפיל ומלא בנזיפות. ככה הופכים ילד לסיפור הצלחה אמיתי, רק ממילים טובות ומפרגנות, מחיזוק ועידוד. כן, גם בציון הנמוך במקצוע כלשהו. קודם כל לפרגן שהוא הגיע לזה בכלל, אחר כך לשבת ביחד ולראות איך משדרגים את זה בצורה הכי נעימה. וזה מתאים לכל תחום ועניין בחיינו ובחיי הילדים, לאו דווקא לתעודה מבית הספר.

זה דלק מזוקק לחיים טובים ובריאים, להצלחה ואיכות. לנפש מחוסנת. ללימוד הכי יפה ומדויק של רבי נחמן – לראות רק את הטוב, לדון לכף זכות, לפרגן לנקודות שהוא הצליח להשיג. זה ארגז הכלים שלו לא רק למחצית השנייה של השנה, אלא לכל חייו.

אמצו את חמשת כללי הברזל והפכו את משימת החינוך המשותפת לכם ולילדים לדבר הכי כיפי ונעים בבית שלכם:

1. לפרגן לפרגן ולפרגן – אל תחסכו במילים טובות, במחמאות על המאמצים וההשתדלות והרצון הטוב. גם אם ההתקדמות קטנה, כל דבר ראוי לשבח גם בעל פה ולא רק בכתב יד של המורה בתעודה. הערכה בונה, אל תחסכו!

2. הערכה והעצמה של התנהגויות חיוביות – גם אנחנו היינו ילדים עם משובת ילדות ושובבות נעורים. והשתדלנו, נכון?  כמה שמחנו מכל מילה טובה שקיבלנו על מעשה טוב, חסד, התנהגות טובה. ההערכה הזו היא כמו אוויר לנשימה לילדים, היא מעצימה דפוסי התנהגות חיוביים. תנו, וכמה שיותר!

3. כבדו אותם! – כמו 'הגדולים' שמאוד מדקדקים על כבודם, כך צריך לעשות עם כבודם של הילדים, הבריות הקטנות והמתוקות, העדינות והרכות. כולנו נבראנו בצלם אלוקים. ואנחנו, ההורים, קיבלנו פיקדון מיוחד – ילדים, לכן נשמור עליו כמו שצריך. זה יהלום אמיתי. זו ההשקעה הכי טובה שאנחנו יכולים לעשות בחיים!

4. תנו להם מרחב מחיה – בדיוק כמוכם. כמו הרגעים האלה שאתם צריכים את הספייס שלכם, ככה גם הילדים שאף הם חווים ימים לא נעימים, גם עליהם עבר יום עם ריבים, כישלונות ושאר התמודדויות. הם זקוקים לשקט, לפינה שלהם, להוציא את התסכול החוצה. נכון, תהיו שם. תבדקו, גששו בעדינות והציעו עזרה. תהיו רשת ביטחון גם במרחב הגדול שלהם!

5. הכל זמני וחולף – ציון בתעודה אפשר לשנות, גם אם אתם והילדים בטוחים שאפשר לעשות יותר. דימוי עצמי והערכה נמוכים? אלה דברים שיכולים ללוות אותם כל החיים. השקיעו בדבר האמיתי והיציב!

הורים! בסופו של דבר זאת התעודה שלכם! שימו לב לתגובות שלכם…

כי בינינו, מי לא אוהב חום ואהבה? אפילו 'הילד הכי גדול' בבית הספר של החיים מייחל למילה טובה, למחמאה, להערכה אמיתית על הרצון שאולי בעינינו נראה קטן, אבל מהמקום שלו מדובר בתעצומות נפש – וזה ראוי לכל החיזוקים שבעולם!

ותרו על להעיר וחזקו את להאיר, אלא שני דברים שונים בתכלית כמו גם בתוצאות שלהם. האחד מרחיק וסוחף אותו למקום נמוך, והשני מקרב, מעלה ומנשא.

"כי זאת צריכים ומוכרחים לדעת! שהעיקר זה לתת רצון! זאת לא חוכמה כלל, להגדיר, שיש לילד כזה חסרון וכזו בעיה, ולהגיד לילד מה הוא צריך לעשות ומה הוא לא עושה טוב, לשאת נאומים והרצאות ולהוכיח שכך לא טוב וכך לא עושים וכדומה, את זה כל אחד יכול לעשות. אלא, עיקר החוכמה בחינוך היא לדעת איך לעורר במחונך רצון, חשק, לתת לו את הכוח לשנות מה שלא בסדר, את היכולת להתקרב למה שהוא רחוק ממנו וכדומה, לבנות את אישיותו". דברי הרב שלום ארוש מתוך ספרו חינוך באהבה.

"כְּשֶׁמַּנִּיחִין חִטָּה בְּאֶרֶץ טוֹבָה אֲזַי הוּא גָּדֵל וְצוֹמֵחַ יָפֶה, וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם רוּחַ וְלא זִיקִים וּרְעָמִים וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל עַל כֵּן אֵינוֹ מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר אֲבָל כְּשֶׁנּוֹתְנִין הַחִטָּה בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לִזְרִיעָה אֲזַי הוּא נִרְקָב בָּאָרֶץ מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כּחַ הַצּוֹמֵחַ וְכחַ הַגּוֹדֵל וֶ אֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כּחַ הַגּוֹדֵל וְכחַ הַצּוֹמֵחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ליקוטי מוהר"ן קנה).

כך מתמצת רבי נחמן מברסלב את משימה החינוך בשתי מילים: ארץ טובה.

* * *

רוחמה אפרתי – B.A בפסיכולוגיה ותקשורת. -Master NLP קליני רפואי בטיפול לפחדים וחרדות, כאב, בעיות נפשיות ופיזיות, טראומות ועוד. מרצה בכירה. לפרטים 054-2176644 ruchama_ef@netvision.net.il