רגשי השמנה

משקל עודף אינו רק בעיה אסתטית, אלא הוא בין הגורמים המשמעותיים ביותר למגוון מחלות ובעיות רפואיות הנפוצות  בעולם רווי השפע והשומן בו אנו חיים.

אוכל לא חסר, בעיות רגשיות גם, חברו את שני הנתונים הללו יחד ותבינו מדוע כולם סביבנו כל הזמן בדיאטה.

אנחנו לא בהכרח אוכלים מתוך רעב. ספק אם אי פעם מנגנון הרעב זכה לאותת לנו על מצוקה אמתית.

אז מה בכל זאת גורם לנו כל חצי שעה בערך לרצות לאכול?

חוסר. חסך רגשי כלשהו. שעמום. לחץ. דכדוך ועוד איתותים שונים שמתפרשים אצלנו כרעב או כצורך באוכל.

שמתי לב שגם כאמא, כשהתינוקת שלי בוכה, לא משנה באיזה עיתוי ולא משנה מתי האכלתי אותה לאחרונה, אני דבר ראשון מציעה לה לאכול. מעבר לעובדה שבאמת רפלקס היניקה מרגיע אותה, אני תופסת את עצמי מטביעה בקטנה הזאת את הפרשנות של כאב = רעב לבכי ולמצוקה שלה. משרישה בה הרגלי אכילה שמבוססים על מענה לקולות הכאב או הבקשה שהיא משמיעה. מלמדת אותה בלי מילים, שהפתרון הראשון לכל מצוקה שהיא הוא אוכל.

לאורך שנים רבות של פיתוח ההתניה הזו של גירוי, רגשי או פיזי, ותגובה של אכילה כפיצוי הולם, נוצר מצב בו אין קשר בין צורך אמיתי לקיום גופנו לבין האכילה האובססיבית שמצמיחה עוד ועוד קבוצות להורדת משקל ושיטות הזויות להרזיה, שתופסות את ההמונים ברחבי הגלובוס. מצוקה רגשית יכולה לנבוע מסיבות רבות, אך רובן מצביעות על חסרים כלשהם בנפש, כמו למשל: דברים שנחסכו מאיתנו בעבר ומציקים ומשפיעים עלינו עד היום, חוסר בתשומת לב ובאהבה, חוסר בדברים גשמיים, חוסר הצלחה, חוסר ביטחון וכן הלאה, שיוצרים אצלנו בור. חלל שדורש ותובע בתוקף להתמלא. וכמה שיותר מהר ולא משנה במה.

מאמרים נוספים בנושא:

עיקרון החצי-חצי

על שמחה והמזלג שלכם

הרמב"ם ממליץ

משמינים מרעב?

אם תרצו לחיות הדיאטה תצליח!

ג'אנק היום, משלמים מחר
חושבים חיובי – חיים בריא!
דקה על השפתיים – שנה על המותניים

הנפילות הקטנות

לרדת במשקל עם ד"ר גילה גבריאלוב!

דיאטה? לא נשארים רעבים!

הצורך הזה, במילוי הריק שנפער בתוכנו, שואף בדרך כלל להתמלא במה שהתרגלנו להשתמש בו לצורך מילוי צרכינו ולצורך הרגעה מידית. לצערנו הרב, רובנו התרגלנו מינקות שאוכל מנחם, מרגיע, ממלא, גם אם זמנית ולא באמת ולאורך זמן.

לכל אחד יש את האוכל המנחם שלו: שוקולד, בורקסים, עוגות ועוגיות, פיצות, פסטות ועוד. כל אחד והרשימה שלו. המשותף לכולם הוא שהם מספקים מענה זמין, נגיש, מהיר וקל, לכל בעיה שלנו ומעלים את רמות הסרוטונין במוח, שאחראי על תחושת השמחה ומצב הרוח שלנו… אז מה הבעיה? למה שלא נמשיך לנחם את עצמנו ולשבת על קופסת גלידת וניל עוגיות?

הבעיה הגדולה היא שהבעיות שלנו לא באמת נפתרות. ברגע שהשפעת האוכל פגה, המצוקה חוזרת. הבעיות עדיין שם. ואז, כמו כל נרקומן שזקוק לסם שלו כדי להרגיש טוב, אנחנו זקוקים שוב לאוכל וחוזר חלילה. בתקופות משבר והתמודדויות רגשיות אנשים יכולים לצבור משקל עודף שינסו שנים לאחר מכן להיפטר ממנו, ולרוב ללא הצלחה. מגיל מסוים חילוף החומרים שלנו משתנה ומאט את הקצב וקשה יותר לרדת במשקל, כך שלתחושת הנחמה והסיפוק שהאכילה הרגשית מעניקה לנו יש מחיר כבד, תרתי משמע.

מצד שני, למי יש כוח עכשיו לטפל בבעיות מהשורש? זה לוקח הרבה זמן וכסף ודורש מאיתנו אנרגיה והשקעה שלא בהכרח יש לנו ושלא בהכרח נרצה להוציא בכיוון הזה.

לפי תורת החסידות, לחפור בעבר שלך ובנבכי הנפש או לדבר על התחושות שלך, בפרט כשמדובר כמובן בדברים שליליים ולא טובים, זו לא הדרך הנכונה.

צריך להסתכל קדימה. לבנות את עצמי כאן ועכשיו בלי קשר למה שהיה בילדות או בכל זמן שכבר עבר. השיח האינסופי על הרגשות שלנו, שמאפיין לרוב את התרבות האמריקאית, פעמים רבות רק מחריף את הבעיות ומעצים אותן. וחמור מכך, מתלוות לתחושות אלה האשמות כלפי אנשים שכביכול אחראים למצבנו, כמו התפיסה הפרוידיאנית שמצביעה על ההורים כאשמים בכל מצב.

העצות הטובות של חכמינו ז"ל הן שנעשה חשבון נפש, נבין איפה טעינו, נעשה על זה תשובה וזהו. נניח לזה. לא נכה את עצמנו. נתקדם הלאה. ואם החרטה על העבר מפילה אותנו לדיכאון ולעצבות כדאי מאוד שנדע שזה היצר הרע מנסה להפיל אותנו. כי אחרי שעושים תהליך תשובה נכון, כפי שמורה הרמב"ם בהלכות תשובה, מרגישים טוב! צריך לבוא עם לב נשבר ולא בעצבות ולדעת שהקב"ה מקבל את תשובתו של כל יהודי ומחכה לה!

הצורך במילוי הריק שנפער בתוכנו, שואף בדרך כלל להתמלא במה שהתרגלנו להשתמש בו לצורך מילוי צרכינו ולצורך הרגעה מידית: אוכל!…

עלינו להאמין באמונה שלמה שהכל לטובה והכל בהשגחה פרטית. כל פרט קטן בחיינו. אז זו סיבה מספיק טובה להוריד מעלינו את המשא הכבד של ההאשמה העצמית, של החשיבה הלא יהודית הזו שאנו עצמנו גרמנו לכל הדברים שהתרחשו בחיינו. צריך להשתחרר מהמועקות שמלוות ומצערות אותנו שנים ולהתחיל לחיות בשמחה אמיתית! ולחוות את החירות הזאת לא עולה כסף ולא גוזל אנרגיה. להיפך, זה מזרים אנרגיה חדשה בגוף של חיות ושל התחדשות. וכשאדם חי כבן חורין אמיתי, הוא מפסיק להיות עבד לנשנושים הבלתי פוסקים לאורך כל היום והלילה, לתאוות האכילה. הוא מפסיק לרדוף אחר דיאטות וחישובי קלוריות.

כי אין צורך! הוא כבר מלא! – מלא בטוב, מלא בשמחה. הוא מצליח להתמלא משיעורי תורה שמנחמים ומרגיעים אותו ועושים לו טוב, הוא מתמלא בהנאה מהמשפחה שלו ומהחברים, הוא מוצא עיסוקים חיוביים שממצים את הפוטנציאל והיכולות שלו כמו: עבודה, תחביבים או פעילות גופנית. והוא מתחיל לאכול ארוחות מסודרות ומאוזנות רק כשהוא באמת רעב.

אז כל עוד לא שברנו את ההתניה של אוכל כפיתרון לחסך רגשי כלשהו, סביר להניח שהדיאטות שלנו נועדו מראש לכישלון. עם המשבר הראשון נמצא את עצמנו בשעה שתיים בלילה פותחים ארונות במטבח ומחפשים מה יש לאכול. כי אוכל עושה לנו טוב.

כדי לצאת מזה, צריך לשבור את הקשר בין רגש לאוכל ולמלא את הצרכים הרגשיים שלנו במנחמים אחרים. כואב? תתפללו. משעמם? צאו להליכה, תקראו ספר טוב. בדיכאון? תעשו משהו, לא משנה מה. תסדרו את הבית, תיפגשו עם חברים. תוציאו את עצמכם בכוח מהכבדות שנפלה עליכם. אבל – אל תאכלו במצב הזה! תרגילו את עצמכם למצוא פתרונות אחרים.

אם נאכל בעיקר מתוך רעב, כלומר בעקבות צורך קיומי ולא מתוך תאוות אכילה, נמצא את עצמנו מהר מאוד מגיעים למשקל הרצוי והאידיאלי בשבילנו ומתמידים בו כל החיים, בלי דיאטה אחת.

*   * *

דנית מילנר, מטפלת גוף-נפש ברפואה טבעית. מתמחה בטיפול באמצעות: תזונה, צמחים, תוספי מזון, רפלקסולוגיה, עיסוי, יוגה, דמיון מודרך ונובע ואירידיולוגיה. שאלות ניתן להפנות למייל: danitmilner@gmail.com