בעל הנחמות
נחמה אמיתית אינה פיצוי ולא שילומים. היא פוקחת עיניים לראות עכשיו את האסון שקרה בעבר בפנים חדשות, אמיתיות, כי לא אסון היה זה, אלא ישועה והצלה.
הרב יוחנן דוד סלומון
נחמה אמיתית אינה פיצוי ולא שילומים. היא פוקחת עיניים לראות עכשיו את האסון שקרה בעבר בפנים חדשות, אמיתיות, כי לא אסון היה זה, אלא ישועה והצלה.
"אתה רואה את המשבצות האלה? בעוד עשר, או עשרים שנה, הן תהיינה מלאות קברים ומצבות. איפה נמצאים עכשיו כל האנשים שימלאו את הקברים?"
עם שעון כזה בבית אינך יכול לשכוח שהזמן זורם ונוזל. גם על משכבך בלילות, אתה מודע לזמן ההולך ונוזל, הולך ואוזל.
האדם, שבעיני בשר נראה יצור ביולוגי בשר ודמי, הינו יצור עליון. והמדובר בך ובי, ובכל אדם שאנו מכירים! אינך "בסך הכל בן אדם" בהבעה מסכנה על הפנים. הנך "אדם"!
העבר וההווה אינם כספת בטוחה לשימורו של אושר הנראה כה ברור וכה בטוח. רק "סוף מעשה" יכול לאשר את העבר ולחתום אותו לטובה...
לכל אדם יש דעה משלו על כל נושא. זוהי בדיחה עצובה, אבל זוהי המציאות. אין ריק. אין וואקום. על כל נושא יש דעה...
מי מאיתנו זוכר ברגע קריאת שורות אלה את המורה מכיתה א' שהשקיעה עמל ממושך כדי להקנות לנו את אומנות הקריאה? ואם גם זוכרים אנו אותה, האם חשים אנו חובת תודה כלפיה?
אין זו סתם חמדנות. זוהי הוויה של קבצן-נטלן המקיפה אותו מנפש עד בשר. גם אם יהיה עשיר כרוטשילד לא תסור ממנו המחלה הזאת. הוא חי בתלות מתמדת בזולת, ממש כמו מגנט...
המורה כמעט פורץ בצחוק. "מה רצית", הוא אמר לי, "שאני אגלה לתלמידים כי רשמתי את ציוניהם על דף, ואני רוצה רק לראות אם הם כותבים בפתק ציונים אחרים?..."
הנמכת העוצמה של דיבורינו, גם בעוצמת הקול – "בנחת", וגם בחומרת ההתבטאות, היא משימה חשובה בכל פעם שאנו פותחים את פינו. בדיבור מאופק ומרוסן, נהיה קרובים יותר אל האמת...
להמתין רגע, ולפנות את הדרך כשאתה סבור שהיא שלך, דורש להתכופף מעט. מי שרואה התכופפות זו כמסכנות של מושפל ונכנע, של נרמס, הרי הוא סובל מהתקשות חמורה של חוליות השדרה שלו!
היא יכולה להנחות אותי במקרים של התלבטויות, לחלץ אותי מספקות ולהצביע על כיוון ברור של התקדמות. מה שכתוב במעטפה יכול לשמש כמגדלור לאוניה בים סוער וחשוך...