אם תשלחו את הילד לישון בשעה שבע בערב לאחר שישן שעתיים בצהריים, כעת כשאינו עייף, סביר להניח- שיסרב, או שילך למיטה אך יקרא לכם כל רגע באמת לאות שונות ומשונות כגון: "אמא! מים...שכחתי את ה... אני צריך לשירותים... תכסי אותי"
באי ציות של הילד הוא משדר לנו- קשה לי, זה למעלה מכוחותיי, אל תצפו ממני שאעשה את רצונכם עכשיו, בגלל שיש לי סיבה טובה ומוצדקת לסרב לכם, אנא אל תנסו אותי . לכן מה עושים??
אם תשלחו את הילד לישון בשעה שבע בערב לאחר שישן שעתיים בצהריים, כעת כשאינו עייף, סביר להניח- שיסרב, או שילך למיטה אך יקרא לכם כל רגע באמת לאות שונות ומשונות כגון: "אמא! מים...שכחתי את ה... אני צריך לשירותים... תכסי אותי"
באי ציות של הילד הוא משדר לנו- קשה לי, זה למעלה מכוחותיי, אל תצפו ממני שאעשה את רצונכם עכשיו, בגלל שיש לי סיבה טובה ומוצדקת לסרב לכם, אנא אל תנסו אותי . לכן מה עושים??
השבוע, ברצוני לשתף אתכם קוראים יקרים, בשאלה חשובה שנשאלתי ע"י אחד הקוראים. שאלה זו בוודאי, מטרידה את כולנו, נדון בה בע"ה ביחד. השאלה היא כך: "
כך או כך, אנחנו חשופים לניגוד בינינו לילד, שלא תמיד דואג שנדע את הסיבה לסירובו וכמובן שמכאן הדרך קצרה מאוד להגיע לחוסר משמעת של הילד שהרי מה יעשה הבן ולא יחטא?!