ההתבודדות, היא תפילה היוצאת מלבו של האדם, ואינה כתובה בשום ספר, ואין לה מסלול קבוע, כי בכל יום האדם אומר אותה מחדש לפי מה שעובר עליו, אם כן, אותם מקטרגים המצפים ואורבים על תפילתו של איש הישראלי, לחבל ולקלקל את תפילתו, אינם יודעים היכן לארוב, כי מי יודע מה יאמר ועל מה יתפלל וכו', ואיך יתפלל וכו'.
ההתבודדות היא כמו שמדבר איש אל רעהו, כי כשה' עוזר לאדם ומקרב אותו אזי הוא חש כזו קרבה וקשר עם בוראו, עד שמרגיש הוא את נוכחות הבורא והקשבתו ממש כאילו עומד לידו חבר טוב ואוהב.
ההתבודדות, היא תפילה היוצאת מלבו של האדם, ואינה כתובה בשום ספר, ואין לה מסלול קבוע, כי בכל יום האדם אומר אותה מחדש לפי מה שעובר עליו, אם כן, אותם מקטרגים המצפים ואורבים על תפילתו של איש הישראלי, לחבל ולקלקל את תפילתו, אינם יודעים היכן לארוב, כי מי יודע מה יאמר ועל מה יתפלל וכו', ואיך יתפלל וכו'.
ההתבודדות היא כמו שמדבר איש אל רעהו, כי כשה' עוזר לאדם ומקרב אותו אזי הוא חש כזו קרבה וקשר עם בוראו, עד שמרגיש הוא את נוכחות הבורא והקשבתו ממש כאילו עומד לידו חבר טוב ואוהב.
הדיבור הוא הקשר העיקרי עם הבורא. לכן אין זמן שבו אי אפשר לדבר עם בורא עולם, ואפילו אדם הנמצא במקומות הנמוכים ביותר והמגונים ביותר, צריך ויכול לדבר עם הבורא, מאחר והקשר לבורא - לאמונה - צריך להיות קשר תמידי ורצוף.
למעשה, ההתבודדות היא הדבר הראשון המעיד על האמונה של האדם. מי אדם שמאמין בה' הוא מדבר אתו, ואיך יתכן לומר שהוא מאמין בה', אם הוא לא מדבר אתו? הלא זו משוואה פשוטה ביותר: אתה מאמין - אתה מדבר. אתה לא מדבר - אתה לא מאמין.