או מנצח או מפסיד

שנת הלימודים הסתיימה והחופש הגדול כבר כאן. התחושה העיקרית שמרחפת באוויר היא, קודם כל, איך מעבירים חודשיים בלי לטפס על הקירות. ודבר שני, התחרות שליוותה את התלמידים לאורך כל השנה חייבת להיפסק. משהו באווירה תחרותית שהופכת את הילדים למכונות ציונים והישגים לקוי מיסודו. כמטפל ומאמן, אני מוצא שנתון זה משפיע ולא לטובה על התלמידים, משאיר משקעים לא קטנים בנפשם, וכמובן שיש לקחת בחשבון את ההשלכות שיש לזה על עתידם.
 
בחברה הכמעט סדום ועמורה בה אנו חיים היום, לרוב, הילדים מתויגים בקטגוריה כלשהי מהרגע שכף רגלם דורכת על הרצפה של בית הספר. במקום שבית הספר יהיה מקום בו הילד ילמד את החכמה האמיתית שתעזור לו בחיים, דווקא שם הוא מקבל את המסר שהחיים הם תחרות אחת גדולה, ובתחרות הזו או שאתה מנצח או שאתה מפסיד, או שאתה הכי טוב או הכי גרוע, או המצליח או הנכשל…
 
תרבות התעשייה המודרנית דוחפת אותנו מגיל צעיר להרגיש את מערכת העצבים שלנו, לגלות (ולא מההיבט החיובי) לאיזה רף היא מסוגלת להגיע, בגלל המרדף אחרי הניצחון והבריחה מהכישלון. זה יכול להיות בתחום המוסיקאלי, ספורט או לימודים אקדמיים. וחוץ מזה, ילדים שונאים מבחנים, אפילו אלה שמצליחים ועוברים אותם עם ציונים גבוהים. בוקר אחד המורה נכנס לכיתה ואומר "ילדים, אל תשכחו – מחר זה המבחן הגדול" וכולם, גם אם לא מראים את זה כלפי חוץ, חווים פאניקה ברמה מסוימת. חלק מהם מוותרים, חלק לומדים כל הלילה, בכל מקרה הנזק נעשה.
 
ילדים, למרות היכולות הטבעיות שלהם לא צריכים להיות מתויגים, כל שכן עם ציונים. ציון אולי אפשר לתת על דבר אחד בלבד: רמת המאמצים וההשקעה של הילד. אחרי הכל, כמה זמן ילד יכול להתמודד עם ציון 'נכשל' או נמוך שמתנוסס בראש המבחן, אחרי שהתאמץ ולמד את החומר למבחן? אני לא חושב שישנה פגיעה יותר קשה מזו, וזה אפילו מלחיץ אותו. פתאום, הוא מתחיל לדאוג על המשך עתידו הלימודי, שמא יעזיבו אותו או ישאירו אותו כיתה. ואין דבר יותר קשה מלראות את החברים שלך מתקדמים ואתה נשאר מאחור. לפעמים ילדים מרגישים את הצורך לברוח, אבל השאלה היא לאן? בחיים תחרותיים כאלה אף הורה לא מנסה אפילו להעלות בדעתו להיכן 'לאן' כזה יכול להוביל את הילד.
 
נניח שהתלמיד מתקשה קצת במתמטיקה. יכול להיות שהוא רק צריך שהמורה יעזור לו לראות את הקשר בין כמה רעיונות וזה יפרק את המחסום שהבעיה יצרה. אולי הוא בעצם רק צריך תשומת לב של אחד-על-אחד מהמורה, כמה דקות ספורות שיכולות לשנות המון. יכול להיות שהוא תלמיד חכם ומבריק כמו שאר התלמידים, אך הבעיה שלו היא רק ביכולת שלו להתרכז.
 
גם בתרבות של שנים קודמות, אם כי לא כמו היום, הופעל לחץ בצורך להצליח ולנצח בכל מחיר. הילדים שלנו מרגישים שהם נמדדים כל הזמן בהשוואה לבתי ספר בחו"ל, לרמה הכלל עולמית וכדומה. להשוואה זו יש השפעה שלילית על הילדים, דבר שמכריח אותם להיכנס לתחרות, ולא פעם לרמות במבחנים גם כדי להצליח וגם כדי להימנע מתחושת הבושה מפני הכישלון.
 
בתרבות בה אנשים התרגלו להרגיש שעליהם להתחבא מ'הפגמים והמגבלות' שלהם, מהבושה והביקורת שבאות בעקבות 'כישלון' שהוא, על פי חז"ל, אמת שצריך להתמודד איתה, ובהמשך לתקן ולשפר – דבר זה נראה כאבסורד ובלתי הגיוני בעליל. כי איך אפשר בכלל לא להרגיש ולהראות שאני 'מושלם'? אך בלי האמת, איזה סיכוי יש לאדם לחיות חיים שמחים ומאושרים?
 
רבי נחמן מברסלב אומר, שכדי להיות באמת שמחים ומאושרים, אפילו אם מדובר בגאון שבאנשים, עלינו לקבל את 'החסרונות' שלנו באהבה ולהאמין שמהם נצמח ונתעלה בכל התחומים. למעשה, רבי נחמן אומר שעל ידי שנקבל באהבה את המגבלות שלנו נוכל להשיג יותר, מאשר נתעלם מהם, נדחה או נחביא אותם מעצמנו ומהסובבים אותנו ונעשה רק את מה שקל לנו או מצטלם טוב.
 
נו, אז לא תהיה גאון במחשבים או פורץ דרך בתחום הטכנולוגיה, גם לא בחקר השפות, ואולי אפילו לא תצליח לשיר ולרקוד כמו החברים שלך. מה לא בסדר בזה? ולא רק, זו תהיה טעות גדולה לא לעשות, או לנסות לפחות, את הדברים האלה בכל מקרה ולקבל סיפוק מכל תוצאה שתתקבל.
 
נכון להיום, אנחנו חייבים לחיות בעולם בו אנו חיים, אין לנו ברירה ואין מקום אחר לחיות בו, אבל בו זמנית אנחנו יכולים ללמד את עצמנו ואת ילדינו את הגישה הנכונה להתמודד עם כל המבחנים, הן בכיתה והן בחיים. בדרך זו נדע שמעריכים אותנו באמת על מי שאנחנו ומה אנו יכולים רק במבחן האמיתי – המבחן שאנו מקבלים מבורא עולם.
 
הילדים המתוקים שלכם יכולים לגדול בבית בו הם מקבלים חינוך אמיתי. איך? במשפחה בה הם רואים את ההורים משתפים את בורא עולם בחייהם, שהוא חלק בלתי נפרד, ושהם מדברים איתו על הכל. זה חינוך שמתחיל מהרגע בו הם מתחילים לדבר ולהבין שהכל מבורא עולם, ואם הבורא מחליט שמישהו מבחינה שכלית נמצא בקבוצת הממוצעים, אם מישהו עני, עשיר, חכם יותר וכדומה מזולתו, אז זה באמת בסדר ושהוא חשוב ויקר בדיוק כמו כל הגאונים למיניהם שמהלכים עלי אדמות. רק עשו את הטוב ביותר ללמד את ילדיכם שהערך שלהם לא קשור לשום מבחנים שהחברה על כל ערוציה מציבה.
 
המבחנים האמיתיים בחיים טובים לנו. עליהם לא תמצאו ציונים כמו 'מצוין' או 'נכשל'. במבחנים של החיים אנחנו מקבלים אינסוף הזדמנויות לשפר, להצליח ולתקן. רק כך עוברים את החיים על הצד הטוב ביותר. רק כך מתמודדים עם מניעה או מחסום בדרך. 'במבחנים' של הקב"ה לא פעם מרגישים חוסר איזון או אי שיווי משקל, אבל הם מציעים לנו הזדמנויות נפלאות. אם נפנה לבורא, לתורה, לעצות של חכמים מדורות קודמים ומדורנו אנו, בסופו של דבר, מובטח לכולנו שבורא עולם יעלה אותנו על המסלול הנכון ויעשה אותנו מצליחנים אמיתיים.
 
ועכשיו, כשהחופש הגדול כבר כאן, והוא גדול ולא פעם מאוד מאוד משעמם, אפשר לעשות סדנאות משפחתיות כאלה עם הילדים. זה זמן איכות עם תוכן אמיתי ומועיל, הרבה יותר מכל הקיטנות 'השוות' והמלאות בכל מיני אטרקציות שאפילו לוחמים בסיירות נבחרות לא עושים. 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שמטפל גם על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב, אותה הוא שואב מבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. מאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג). על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדששל ד"ר בלן.