אכלו לי, שתו לי

בתפאורה החיצונית של המציאות
זה מרגיש ש'אכלו לי, שתו לי'. אבל
בפנימיות, במקום האמיתי, זה הדבר
הכי מדויק. לא מילימטר אחד פחות!
 
 
לפעמים זה מרגיש שמשהו כאן לא הוגן בעליל. כי איך יכול שלקחו לי את מה שרציתי וחלמתי עליו כבר תקופה ארוכה? איך תפסו לי את מקום העבודה שרציתי כל כך? את התפקיד, הרעיון, ואפילו את הכיסא שרציתי לשבת עליו בזמן ההמתנה בתור הארוך והמייגע?
 
אז זהו, שזה ממש לא כך. בורא עולם מלמד אותנו שיש בעולם שהוא ברא מושג מאוד מיוחד שנקרא השגחה פרטית שהיא מדויקת על אלפית המילימטר. וגם אם אנשים טועים לחשוב או מטעים, אצל בורא עולם אין שום טעויות וכל אחד יגיע ויקבל בדיוק את מה שמגיע לו. כן, גם לכיסא בתור הארוך ההוא. כי כך אומרת הגמרא, "בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא". ואפילו שבפינו שגורים ביטויים כמו 'הכל מלמעלה', 'הכל מהשם' או 'הכל בידי שמים', בתוך תוכנו אנחנו תמיד מלאים בשאלות על הנהגת הבורא יתברך – 'איך יכול להיות שלרשעים טוב והם מצליחים?' נראה לנו, אי שם בפנים, במקום של הספקות והשאלות, שכל הזמן לוקחים לנו את מה ששלנו, או שדווקא לאנשים הלא טובים יש כסף, פרנסה בשפע ומשרה בכירה. זה שעושה עוולה יוצא נשכר, הייתכן?!
 
מאמרים נוספים בנושא:
אף אחד לא אשם, זה אני השם
הסוף של "אני"
זה לא את, זה אני
מה שהעולם לא מגלה לכם
 
אבל אל תתבלבלו. כל השאלות והספקות, התהיות והמחשבות של 'אכלו לי שתו לי' הם רק בלבולים והסתרה על האמונה, כמו שאומר רבי  נחמן מברסלב, "צריך לחזק את עצמו באמונה ולבלי לכנוס בחקירות כלל… ואף על פי שנדמה לנו שההמון עם הם רחוקים מחקירות ואינם מחקרים כלל, אף על פי כן באמת כולם הם מעורבים בחקירות. כי כל אחד ואחד יש לו חקירות ואפילו קטנים באים על מחשבתם חקירות ובלבולים. אבל באמת, צריך כל אחד ואחד ליזהר מאוד להרחיק החקירות מליבו ולהשליכם מליבו לגמרי, לבלי להיות, חס ושלום, שום חקרן כלל, רק להאמין בה' ובצדיקים אמיתיים באמונה לבד בלי שום חקירות כלל".
 
זו מלחמת קיום של ממש. מלחמה על האמונה כל החיים. זו הסיבה שכל אחד צריך להקדיש זמן מסוים במהלך היום ולהתבונן ככל יכולתו במאורעות העוברים עליו ועל האנשים סביבו, לראות איך אותם אנשים שחשבו שיצליחו בדרכים של כוח ומרמה, בגרימת צער ועוול לאנשים אחרים, נפלו וירדו מטה ומאומה לא ראו בעמלם, ואילו אנשים תמימים עלו והצליחו. ובהתבוננות הזו להתחזק תמיד באמונה ובהשגחה הפרטית והמדויקת של בורא עולם שהיא תמיד לטובה! גם אם לפעמים, תוך כדי השתלשלות הדברים, התמונה נראית אחרת.
 
אחת הדוגמאות הקלאסיות שאני אוהבת להציג כשאני מדבר על הנושא הזה, היא של יעקב ועשיו. זה מפליא לראות איך ההשגחה הפרטית פעלה עם השניים האלה עד לנימים הכי קטנים שמרכיבים את השתלשלות האירועים, ובעיקר  – את זמן קבלת הברכות המפורסמות.
 
יעקב ועשיו מתמודדים על הברכות, בהן יש עומק וסודות עצומים וגבוהים. אך גם על דרך ההבנה הפשוטה של העניינים, שכביכול עשיו הצליח לשכנע את יצחק בצדקתו, רואים את עוצמת ההשגחה הפרטית של הבורא בפרטי פרטים, כדי להראות וללמד שחרף כל ההשתדלויות של עשיו והתרמית הגדולה שלו "יושב בשמים ישחק", והוא זה שניהל את כל המאבק מאחורי הקלעים. יעקב אבינו לא היה צריך לעשות שום דבר, הברכות היו מיועדות לו והוא פשוט נדחף בעל כורחו לקבל אותן. הקב"ה השגיח שרבקה אימנו תשמע את השיחה בין יצחק לעשיו. שהרי מן הסתם, היא לא הייתה נוכחת בכל פגישה ובטח לא שמעה את כל מה שיצחק מדבר, אבל כשהקב"ה רוצה – הוא השמיע לה את מה שהייתה צריכה לשמוע. הוא דאג שעשיו, הצייד המהולל, דווקא באותו יום יתעכב ולא יצליח במשימתו. את היסוד הזה, שהכל מושגח ומדויק, מדגישה התורה הקדושה בפסוק: "ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו, ועשיו אחיו בא מצידו" – השגחה פרטית על חוט השערה. לא שנייה לפני ולא שנייה אחרי. הכל מתוזמן ומכוון על ידי בורא עולם.
 
לכאורה, נראה שגם עשיו, אחרי כל הבכיות וההפצרות, מקבל ברכות מיצחק, אבל המתבונן בברכות אלה רואה שעשיו קיבל ברכות איך להיות רע: "על חרבך תחיה" – זו לא ברכה אלא קללה, וזה מעיד על שאר הברכה כשיצחק מברך אותו בשפע גשמי, שגם שפע זה הוא קללה, בבחינת הנחש שמקבל את פרנסתו ברווח כדי שימשיך להישאר דבוק לארציות. כי עשיו הרשע, שכל המושגים שלו מעוותים, גם הברכות שמקבל הן בצורה מעוותת. ואילו יעקב אבינו, שהוא איש תם, מקבל שפע רוחני ומבורך ומקבל את הכוח למשוך ולהשפיע לכל העולם. הוא טוב וישר ולכן הוא מקבל ברכה איתה יוכל להיטיב, שפע שישמור עליו תמיד מחובר וקשור לבורא עולם.
 
וזה מזכיר את הסיפור שמסופר על רבי נחמן ותלמידו רבי חייקל, שפעם אחת נסעו לבקר את החסידים ועצרו בביתו של עני מרוד שילדיו לבושים סחבות בלויות. רבי חייקל ביקש מרבי נחמן שיברך אותו בשפע, אבל רבי נחמן אמר, "אני – אין לי שפע לתת לו, אם אתה רוצה תן לו אתה". אחרי שרבי חייקל קיבל אישור מהרבי לברכו, הוא לקח דלי מים ופיזר בבית ואמר, "שפע למזרח, שפע לדרום" וכו'. ובאמת, באורח פלא העני המרוד הזה הפך לאיש עשיר. בתחילת דרכו כעשיר הוא עוד היה מגיע לרבי נחמן לקבל ברכה ולשאול לשלומו. אך עם הזמן, כשהעסקים תפסו את כל כולו והוא היה טרוד, כבר לא היה לו פנאי אפילו להיכנס אל רבו.
 
פעם אחת ראה אותו רבי נחמן מחלון ביתו רץ אל היריד, ושלח את אחד התלמידים לקרוא לו. החסיד הרגיש איום ונורא, לא היה לו נעים, אך כשהרבי קורא חייבים להגיע.
 
"הסתכלת היום על השמים?" שאל הרבי את תלמידו העשיר שעמד בראש מורכן ולא ידע מה לעשות עם עצמו. "לא" השיב התלמיד. "הבט בחלון" הצביע הרבי אל החלון ואמר, "תאמר לי, מה אתה רואה?". והתלמיד השיב, "אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה". אמר לו רבינו, "עוד חמישים שנה יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה לא יהיה עוד, רק סוסים אחרים ועגלות וסחורות ואנשים אחרים, וגם אני לא אהיה וגם אתה לא תהיה. אז אני באמת שואל אותך היום, מה אתה כל כך טרוד ובהול שאין לך אפילו זמן להסתכל על השמים?!" ואז קרא רבי נחמן לרבי חייקל ואמר לו, "תראה חייקל מה עשית עם השפע שלך, אפילו אין לו זמן להסתכל על השמים!"
 
מי שעוקב אחרי המשך חייו של יעקב אבינו יכול להרים לא פעם את הגבה ולשאול ולתהות, האם זה שכרו של הצדיק? להיות נרדף מבטן, לנדוד למרחקים כשרק מקלו בידו, להישאר רווק עד גיל מבוגר, לעבוד עבודת פרך במשך 21 שנים? ואילו אחיו הרשע, החברה'מן, עושה החיל, מצליח, מתחתן והכל הולך לו חלק?!? מהברכות של יעקב ועשיו אנו למדים שיצחק אבינו הבין היטב שבורא עולם רוצה לברך את יעקב, וכל השקרים של עשיו נחשפו ונפלו, כפי שמבאר רש"י. וכן בהמשך חייו של יעקב ובנו יוסף ושאר הצדיקים – זו הדרך שבורא עולם הוביל את כולם, שמר והשגיח עליהם בכל צעד ושעל עד שהביא אותם לרום המעלות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אנחנו דור המגיע לי
הדשא של השכן טעים יותר
בבקשה, תאהבו את עצמכם
 
"הולך בתום ילך בטח". מי שהולך בתמימות בורא עולם מיישר אורחותיו ומביא אותו אל מקומו ואל הראוי לו. את מה שהוא אמור לקבל – הוא יקבל. הבחירה היא של האדם איך לקבל את זה – ברכה או בדרך עקלקלה ומעוותת. האם השפע יגיע אליו בצינור של זהב או חלוד ומעוות. וההשגחה הזו מלווה את יעקב בכל רגע מחייו גם בבית חמיו לבן הארמי, הרמאי והנוכל הגדול בעולם. לא נגרע משכרו כהוא זה והוא יצא ברכוש גדול. הקב"ה הראה לו בחוש איך הוא משפיע לו את השפע שלו למרות כל הרמאויות של לבן חמיו, שניסה לדרדר את ילדיו של יעקב אבל הקב"ה שמר והשגיח עליהם, וילדיו הפכו לשבטים הקדושים דווקא בביתו. ועל זה אומרים, צוחק מי שצוחק אחרון…
 
מבין שני "הזאבים" האלה שרוצים "לסובב" את כל העולם על האצבע שלהם, יוצא יעקב אבינו "שלם" – "ויבוא יעקב שלם": שלם בתורתו – תרי"ג מצוות שמרתי, שלם בממונו – בעשירות מופלגת, ושלם במשפחתו – ארבע נשיו וכל ילדיו הופכים להיות לראשיתו של עם ישראל.
 
אנשים חושבים שבדורנו יש בעיות ועוולות, שקרים ורמאויות, לכן לא פעם שואלים אותי, 'מה הולך כאן? כל אדם הישר בעיניו יעשה?!' אבל צריך לדעת שזה כבר היה מאז ומעולם. התככים והמלחמות התחילו מאז שהיו רק שני אנשים בעולם. דור הולך ודור בא, והאנשים הם אותם אנשים ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" בוער בהם ומסית אותם. אבל מי שחפץ באמת יכול להגיע אל האמת. למה? כי הקב"ה עשה את האדם ישר, ויש בכל דור אנשי אמת המדריכים אותנו מהי הדרך הישרה והנקייה, למרות שנראה כי ההולכים בה כביכול "מפסידים". אך חייבים להבין ולדעת שסוף האמת לנצח! הטוב ינצח! והאור ידחה את החושך!
 
"השומר אמת לעולם" – זה מה שנאמר על הקב"ה. אנחנו לא רואים תמיד את האמת אלא רק חלקים מהתמונה. חלקים קטנים מאוד. אבל בסוף יראו כולם איך הכל היה בהשגחה מדויקת, אף אחד לא נגזל, לא רימו אף אחד, ואף אחד לא הפסיד את חלקו. כל "ההצלחה" של הרשעים ו"חוסר ההצלחה" של הצדיקים והתמימים – זו רק התפאורה החיצונית של המציאות, אולם בפנימיות – כל מי שהולך בדרך הישר החיים שלו טובים ומתוקים. מי שטוב מקבל טוב, ומי שרע מקבל רע. "תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם, וסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָדֵּם", "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" וכו'.
 
יהי רצון שנזכה להתחזק באמונה שלמה ובהשגחה הפרטית של בורא עולם ולא נתבלבל כהוא זה מכל מה שרואים ושומעים, ועל ידי זה "ייוודע לעיני הכל טובך וחסדך עימנו" ונראה במו עינינו את מה שכותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, תורה כ"א) "שלעתיד לבוא ירבה הדעת ויבינו הכל, שגדולתם של העכו"ם היה לנו גדולה ולהם השפלות".