אלול – חודש הרחמים והתשובה

אין ספק שתשובה מתקבלת בכל
ימות השנה, אך חודש אלול נקבע
כחודש התשובה. ימי אלול הם ימי
רצון, לכן תשובת האדם מתקבלת
בחודש זה יותר מכל זמן אחר!

השם אלול מעורר בנו מיד רגשות של תיקון דרכנו לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, לקראת ראש השנה, שהוא יום הדין לכל באי העולם.

מכאן, שעם ישראל מרבה בתפילה ובתחנונים באמירת הסליחות – יהודי ספרד כבר מתחילת חודש אלול ויהדות אשכנז החל מיום א' בשבוע שחל בו ראש השנה, ובשנה שראש השנה חל ביום שני או ביום שלישי, מתחילים באמירת סליחות ביום ראשון בשבוע שלפניו באשמורת הבוקר.

החל מיום א' באלול מתחילים לתקוע בשופר. תקיעת השופר, המהדהדת בבוקרו של יום מעבירה בנו רטט.

תקיעת השופר מקורה במנהג ישראל. כשעלה משה רבינו להר בראש חודש אלול לקבל את הלוחות השניים, תקעו בשופר במחנה במטרה לידע את עם ישראל על עלייתו של משה למרום, וזיכרון זה מעורר את האדם לתשובה.

התקיעה בבוקרו של יום נובעת גם מהסיבה שמשה רבינו עלה להר בהשכמת הבוקר.

סיבה נוספת לתקיעת השופר היא כדי לעורר כל אחד בתשובה, כפי שנאמר בעמוס: "אם ייתקע בשופר בעיר והעם לא יחרדו?"

כמובן שיש לברך על הזכות שניתנה לעם ישראל שבאהבת ה' לעמו נתן לנו את האפשרות לחזור אליו בתשובה שלמה. אין ספק שתשובה מתקבלת בכל ימות השנה, אך חודש אלול נקבע כחודש התשובה, שכן הוא מסוגל יותר, ותשובת האדם מתקבלת בחודש זה יותר מכל זמן אחר, זאת משום שימי חודש אלול הם ימי רצון. ואכן, יהודים מאמינים ומקווים שבתשובתם הנעשית באמת ובתום לב, מתוך אהבת ה' יתברך, תתקבל על ידי הקב"ה.

רמז על כך אנו מוצאים בשיר השירים, שם נאמר: "אני לדודי ודודי לי", שהם ראשי תיבות אלול, שלגבי פסוק זה הסביר רבי החיד"א: "על האדם לעורר את עצמו לתשובה ולאהבה את ה' – אני לדודי, וכשהאדם מתעורר ומתחבר עם הקב"ה זה – דודי לי, שיש בו רחמים, ייענה לו גם בשאר ימות השנה, ועל אחת כמה וכמה בחודש אלול, שהוא חודש התשובה והרחמים".

רמז נוסף לחודש אלול הוא הפסוק: "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך" – ראשי תיבות אלול, שבחודש אלול מסייעים לאדם מן השמים לחזור בתשובה.

ויש לדעת, כי עיקרי התשובה הם עזיבת החטא, חרטה והוידוי עליו. לגבי עזיבת החטא, הכוונה היא שיעזוב את החטא ויקבל עליו שלא יחטא עוד, ואף לא יחשוב עליו. אשר לחרטה, מוסבר הדבר, שיבין שעזיבת הקב"ה הוא מעשה רע ויתחרט על מעשיו הרעים. ולגבי הוידוי, מסבירים, שיש להתוודות בפה: חטאתי, ולעולם איני חוזר על כך.

אין התשובה מועילה אלא בעבירות שבין האדם למקום, אך עבירות שבין אדם לחברו, צריך לפייסו ולשאול ממנו שימחל לו, אך לא פחות חשוב, שאדם יהא נוח לרצות, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול – מוחל לו בלב שלם ובנפש חפצה, וגם כאשר הצר לו, לא יקום ולא ייטור.

מעשה ברב סעדיה גאון, שפעם בא אליו אחד מתלמידיו פתאום בלילה, ומצא אותו מתגלגל בשלג. עמד תלמידו משתומם ונחרד, ואמר לו: "כלום חס ושלום אתם צריכים לתשובה בייסורים וסיגופים כאלה?"

השיב רב סעדיה ואמר לו: "ידעתי בנפשי שלא עברתי עבירה חמורה כזו שאצטרך לסיגופים כאלה, ואך למדתי דרך זו מבעל בית אחד שהתאכסנתי אצלו, והוא לא היה מכיר בי אם אני בעל תורה, וכבדני בערך הכבוד שעושים לכל אדם מהמוני בני ישראל. אחר כך בא הקול בעיר שאני באתי לשם, ונתקבצו כל בני העיר לכבדני ולשמשני, וכראות כך בעל הבית, התחיל אף הוא לכבדני בכבוד גדול מאוד, ועשה לי כל מיני יקר וגדולה, כפי השגת ידו ועוד יותר מזה. וכשעמדתי לצאת מביתו התנפל לרגלי, בכה והתחנן וכאילו אמר: ימחל נא מר על כבודו לעשות עוד ולא עשיתי? ואז אמר לי: 'אני מפייסו על השעה הראשונה שלא הייתי יודע אז במעלת כבוד רבינו ולא כיבדתי אותו בכבוד הראוי'. ואם בכבוד בשר ודם כך, שנפל בפני בבכי ותחנונים, שאסלח לו על מיעוט הכבוד – כל שכן בגדולת הבורא אשר בכל יום אני מכיר אותו יותר לפי שכלי בגדולתו, וגדלה עבודתי לפניו ויראתי ממנו ואהבתי אליו בכל יום יותר, כל שכן שאני צריך להתחנן ולבכות ולהסתגף עצמי שימחל לי הקב"ה על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי בימים שעברו" (ספר התודעה).

החל מיום א' אלול, אנו אומרים את המזמור שקבע נעים זמירות ישראל, דוד המלך ע"ה – "לדוד ה' אורי וישעי". ה"שפת אמת" מפרש את הפסוק "ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד" – כל הפחדים וכל היראות נמוגים כאשר האדם חדור ומחזיק במעוז השכינה. ועל "אם תחנה עלי מחנה, לא יירא ליבי" הסביר ה"שפת אמת" – כשהאדם דבוק בקב"ה הוא לא נופל לזרועות הייאוש, והפחד הוא ממנו והלאה.

בחודש אלול, ימי הרצון, עם ישראל מתעורר וצמא לקרבת הקב"ה ומשתדל לשפר את מעשיו על ידי קיום מצוות, כשאחת המצוות החשובות היא ללא ספק מצוות הצדקה, ולה מייחסים בביטול כל סוגי הרעות, כמו: "צדקה תציל ממוות", "צדקה מכפרת ומצילה מגזירות רעות" וכו', וידוע שצדיקים ואנשי מעשה היו מקדישים מזמנם היקר כדי להתרים את יהודי העיר, במטרה לקיים משפחות במצוקה כלכלית קשה, עניים מרודים, ולא נחו ולא שקטו עד שכספי הצדקה הגיעו ליעדם.

הצדקה המעולה ביותר היא, כמובן, מתן בסתר, שנסתר מהעני, מקבל הצדקה, זהות התורם, ונמנעת ממנו הבושה שבקבלת הצדקה.

לצדקה יש גם רמז לחודש אלול שראשי התיבות שלו: "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" – הוא אלול, שבחודש אלול מרבים בנתינת צדקה.

מנהג חסידים ואנשי מעשה להחמיר ולבדוק את התפילין והמזוזות בחודש אלול מידי שנה.

בכל ימי חודש אלול נהגו אנשי ירושלים להתפלל בקבר רחל אימנו וכן בשאר קברי צדיקים. בעבר אף נהגו להגיע למערת המכפלה בחברון.

כל המנהגים, קולות תקיעות השופר המהדהדות מבתי הכנסת, הסליחות הנאמרות ברטט, והמחשבה שהנה אנו קרבים ליום הדין, שבו ייחרץ דיננו לשנה הבאה עלינו לטובה, כל אלה מהווים דחף להיטהר, לחזור בתשובה שלמה ולהרבות בצדקה, כדי להיות ראויים לכתיבה ולחתימה טובה. חז"ל אמרו: "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על פשעיו". זכינו שיתנו לנו ימים בהם אנו יכולים לחזור בתשובה, לתקן את מידותינו, להיטהר, וזאת בזכות המתנה הטובה שהייתה לקב"ה בבית גנזיו ותשובה שמה, הלך ונתנה לאדם כדי לרוממו מכל הבריאה ומכל הבריות.

וכידוע, שערי תשובה אינם ננעלים, ובחודש התשובה שניתן לאדם כדי להכין את עצמו לקראת יום הדין מתייחד האדם עם מצפונו, עם נשמתו, ועושה חשבון נפש, וכוחה של הנשמה מתגבר על כוח החטא והיא אכן מזככת ומטהרת, והאדם מרגיש התרוממות הנפש. הוא חש עצמו כבריה חדשה העומדת במבחן יום הדין, בתקווה ובתפילה שבשנה הבאה עלינו לטובה, תעמוד לנו זכות התשובה, ונכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום, כי "תשובה, תפילה וצדקה – קורעין את רוע הגזירה".

מזל החודש הוא בתולה, שאז תצא בתולה במחול, שהיא מחילת עוונות של ימים אלו, במהרה בימינו אמן.

(מתוך "עת לחשוב")