בבקשה, תאהבו את עצמכם

אני לא יודעת איזו רוח בדיוק יורדת מהצינור השמימי ברגע זה, אבל לא זכור לי שראיתי כל כך הרבה אנשי מתמודדים עם הרגע, ולו רק כדי להיות.
 
וזה שונה מאדם אחד לשני. אחד חושב שהוא מתמודד עם כל מיני עניינים חברתיים, ואילו השני חושב שהקושי להתפרנס הוא מה שגורם לכל החריקות בחיים שלו. השלישי/ת, מאמין שאם רק היה לו בן/בת זוג אחר/ת, הכל היה בסדר-שמדר. וכמובן, שיש אמת מסוימת בכל ה'חשדות' של האנשים לגבי כל מה שקורה היום.
 
אבל מתחת לכל זה, הכל מתנקז לאותה בעיה עיקרית, ונראה לי שזה משהו שקיים כבר משנים קדמוניות: אנשים פשוט לא אוהבים את עצמם! וכתוצאה מכך, הם חושבים שאלוקים לא אוהב אותם! כי כשהבעיות מכות – זה חייב להיות, במיוחד בימים בהם המשיח קרוב יותר מתמיד, כשיש כל כך הרבה דברים לתקן בנשמות שלנו – כולנו מתמוטטים מבחינה רוחנית ומתקשים לאסוף את עצמנו שוב.
 
מאמרים נוספים בנושא:
למדתי לאהוב מחדש
כי שם  האלוקים
לאהוב גם את הרחוקים
עסקים  עם אלוקים
 
אז מה הפלא שתשמעו מאנשים ואפילו מעצמנו, "אלוקים בטח שונא אותי"? "אם אלוקים לא היה שונא אותי כל כך, לא הייתי צריך לעבור את כל הצרות האלה". אבל האמת היא – שאלוקים אוהב אותנו אהבת אמת! הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים להבין ולתפוס בשכלנו האנושי והמוגבל!
 
אבל בגלל שאנחנו לא אוהבים את עצמנו, אנחנו לא יכולים/יודעים להאמין בזה, מה שמשאיר אותנו עם אופציה אחת: אלוקים שונא אותי. 'אלוקים מעניש אותי. אלוקים דוחה אותי'… ומי יכול להרים את עצמו מהרצפה עם טענות שכאלה? עם סבל וצער שחווים היום? ומעל לכל זה, אנשים מתחילים לשכנע את עצמם שגם אם הם היו רוצים, הם כבר לא יכולים לחזור יותר לאלוקים.
 
תרשמו לעצמכם בבקשה: אלוקים אוהב אתכם! אתם טובים! כן, אתם! אתם, אלה שהייתם בדיכאון ולא ידעתם מה לעשות עם עצמכם בשנים האחרונות – אלוקים אוהב אתכם ובטוח שאתם נפלאים! כן, אתם, אלה שלא התקבלתם ללימודים שכל כך רציתם, שהייתם בטוחים שהצלחתם במבחני הקבלה, אתם שחוויתם פרידה כואבת מבן/בת הזוג – האם אתם יודעים איזה אנשים מדהימים אתם?
 
כן, גם אתה, בחור יקר, שעזבת את הישיבה כי רצית להרוויח כסף ועכשיו יש לך אובססיה חולנית לשטרות והמטבעות, לעבודה, כי רק כך, כמו שאתה חושב, תצליח לקנות לעצמך עוד ועוד דברים (לא משנה שנותנים לך בבית…). כן, גם אותך אלוקים מאוד מאוד אוהב! ולא, הוא לא אהב אותך יותר בגלל שלמדת גמרא (למרות שזה בודאי עשה לו נחת רוח, וגם אתה היית מרגיש יותר שמח בחלקך). לא הצלחת להרגיש את האהבה הזו בגלל שהראש שלך היה שקוע בדברים אחרים.
 
כשעברנו לירושלים, אלוקים ניער את השטיח הרוחני מתחת לרגליים שלי – אני לא מצליחה לאפות חלות לשבת, אין לי השראות והחזון של 'החרדית הגזעית והמאושרת', אין יותר אשליות לגבי כמה אמונה הייתה לי, או איך אדם 'קדוש' כמוני מתנגש חזיתית עם כל כך הרבה דברים בחיים.
 
קרסתי רוחנית, כלכלית, חברתית ובכל מה שבא עם סיומת – ית. במשך כמה חודשים לא הצלחתי להקים את עצמי מהרצפה. המשכתי לחשוב על כל המצוות שעשיתי ושאני לא עושה – יכולה – לעשות יותר, על כל ההשראות הרוחניות שהיו לי ונעלמו כאילו בלעה אותם האדמה, כי אפילו הדבר הכי בסיסי ופשוט הפך למאבק כואב מאין כמוהו.
 
אלוקים, אתה בטח מה זה שונא אותי…
 
אני לא מצליחה להתמודד עם המבחנים והניסיונות שהוא שולח לי, ואני לא מפסיקה לבכות ולהתלונן.
 
הנה סיבה טובה לעובדה הבלתי מעורערת: אלוקים בטח שונא אותי…
 
ממש לא. טעות איומה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הוא לא יוצא להפסקת קפה
אלוקים, אפשר שאלה?
נראה אותך מוציא אותי מפה
להטריד את אלוקים
 
כל מה שקורה בחיים שלי – ושלכם – הוא בגלל שאלוקים מנער את השמיכה, כמו שחז"ל אמרו שהוא יעשה באחרית הימים. המבחן היחידי הוא – לאחוז חזק בבורא עולם ולא לעזוב, לומר לו בלי שום פשרות ובצורה חד משמעית: "אלוקים, אני לא הולך לשום מקום!"
 
אין בעיה, לקחת ממני את הכסף, את הבית, התוכניות, החברים, את השקט והשלווה הפנימיים שלי, את היכולת שלי ללמוד תורה, את התשוקה לצמוח ברוחניות, אבל אני כאן כדי להישאר. אני לא הולך לשום מקום! תנער אותי כמה שאתה רוצה, אלוקים. אל תבזבז את הזמן שלך על משהו כזה, אולי תשקיע את זה במשהו אחר – כמו בניית בית המקדש שוב, מה אתה אומר?
 
אני יודעת שאתם על הרצפה, אני יודעת שרוב הימים אתם מתמודדים עם בעיות, עם קשיי נשימה, שינה וחשיבה. ברוכים הבאים למועדון. אבל אל תישארו שם למטה. אפילו אם אתם מרגישים הלוזרים הכי גדולים, הכישלונות הרוחניים הכי מעצבנים, העניים ביותר עלי אדמות, הלא יוצלחים בסביבה או לא יודעת מה – אלוקים אוהב אתכם! ורוצה אתכם הכי קרוב אליו!
 
אז תבלעו את הצפרדעים האלה, בעיקר את צפרדע הגאווה, קומו על הרגליים ותגידו לו: "אבא, אני לא הולך לשום מקום. אני הילד שלך. תרים אותי מהרצפה ותחזיר אותי אליך. עכשיו!"