גנרל חורף, הפתעת אותנו

לא כל כך פשוט לשתק בבת אחת מדינה מתוקנת, בודאי שלא למשך שבוע ימים. ועוד יותר לא פשוט לחולל זאת באמצעות גורם אחד בלבד, קל וחומר כשמדובר בתופעה טבעית המתאימה לאקלים ולרוח תקופת החורף. אך זה בדיוק מה שחוללו גשמי הברכה ששטפו את אזורנו בשבוע החולף והשביתו כמעט לחלוטין את חיי הנורמה.
 
נחלים גאו והפכו לנהרות, ביובים הציפו כבישים, מכוניות הפכו לסירות ואזורים רבים שקעו תחת מפלס המים. יחידות החילוץ נחלצו לעזרה באמצעות סירות, מסוקים, ויחידות מיוחדות למקרי חירום. הפיליפינים זה כאן. אנשים רבים מתחו ביקורת או הביעו פליאה על קבלת הפנים הנדהמת לה זכה גנרל חורף בארצנו. כאילו לא ראינו מימינו גשם, כאילו לא שמענו על רוחות, וכביכול, סכנת ההצפות איננה ידועה באזורנו. אני סבור שניתן לראות זאת באופן שונה.
 
הסערה הזו הגיעה בדיוק במקום ובעיתוי הנכון. לא רק מבחינה אקלימית. הגשמים, ולא פחות מכך, הבלגאן הלא קטן שהם חוללו סביבם, היו הדבר המבורך ביותר לתקופת ערב בחירות. אוזלת היד שחשנו היא מתנה משמים, לפחות כמו גשמי ברכה. מדוע? כי לא תמיד כל כך רע להיתפס בלתי מוכנים ובלתי מסוגלים. לא תמיד כל כך גרוע להיקלע להשבתת משק בלתי צפויה. לפעמים זה אפילו בריא. למשל על רקע התקופה הזו.
 
עוד מאמרים בנושא
מישהו איבד את השליטה
הולכים לבחירות
קדחת הבחירות
לרכב על הסערה
 
מה הם מסוגלים באמת
 
החוצות מצופים בקמפיינים רעשניים. על גבי העיתון ועל עמודי הפרסום כולם מסוגלים לעשות הכל. רק תן להם כוח אלקטוראלי והם יזניקו את המשק לשמים, ישביתו את הרעב וימגרו את האבטלה לעולמים. יכניסו לסל התרופות גם דיקור סיני ומסאז', יעלו את שכר המינימום למשכורת של רואה חשבון ויעשו אותך מלך. היכולות הקסומות הללו נעלמות בדרך כלל ביום שאחרי הבחירות. ובכן, באה לה סופה נחמדת. לא הוריקן בנוסח האמריקאי, אפילו לא סערה טרופית שגרתית, סתם כך שבוע גשום במיוחד, והופ, מדינה שלמה נעמדת דום. רק לחשוב מה היה קורה אילו הסערה הייתה ממשיכה שבוע נוסף, או מופיעה בעוצמה חזקה יותר…
 
מה זה אומר? בראש ובראשונה זה מלמד המון על כמה בני אדם מסוגלים, ואולי מכניס מעט לפרופורציות את הציפיות שלנו. הלימוד הזה חשוב במיוחד עכשיו, כי כמו בכל דבר, גם כאן בורא עולם מתכוון בודאי לומר לנו משהו. אולי הוא פשוט אומר: 'חבר'ה, עם כל הכבוד ליכולות ולכישורים שלכם. ועם כל הכבוד לנציגים ולמועמדים השונים. אני עדיין מנהל את עולמי כמו מאז ומקדם. אל נא תסתירו את נוכחותי מאחורי פליירים ומודעות חוצות…' 
 
הגשם מבטא במהותו השגחה וניסים. הוא מוכיח באופן מוחשי את נוכחותו של הבורא ואת ההשגחה הפרטית האישית על כל נברא, אדם, בהמה או עשב ואדמה. כשהוא מופיע בסערה, העולם משותק. וכשהוא איננו, חלילה, החיים בסכנת כיליון.
 
ניתן לנתב את הלימוד הזה גם לזירה האישית. אנחנו מוצאים את עצמנו פעמים רבות מודאגים, לחוצים וחוששים. הדאגות הללו נובעות מ'דברים רציניים' לא סתם דמיונות. יש לנו בעיות אמיתיות, למשל מהיכן נתפרנס. דאגות שנובעות ממקור אחד – חוסר אמונה וחוסר מחשבה. למה? כי אם היינו חושבים ברצינות על המציאות שלנו, לו היינו מקדישים תשומת לב כלשהי לגורמים הרבים בהם אנו מוקפים יום ולילה – היינו ללא ספק מגיעים אל המסקנה שהרבה לפני תאריך יציאת המשכנתא מחשבון הבנק, והמון לפני תאריך תלוש המשכורת, יש לנו בעיות כבדות משקל שרק נס שמימי יכול לפתור אותן. בכל רגע נתון אנו זקוקים למנת חמצן. בכל רגע חיים אנו עושים שימוש כמעט אקראי בכלים גופניים ונפשיים, שאילו חסרו לנו לא היינו מסוגלים לתפקד ולו לרגע. על התחומים הללו, משום מה, לא יוצא לנו לחשוב, וממילא גם לא מזדמן לנו לדאוג. מדוע שלא נתייחס גם לדאגת הפרנסה באותו אופן אקראי?
 
זה אחד המסרים שהגשם מבקש להעביר לנו – להתעורר ולהבחין בישועות ובחסדים המקיפים אותנו מכל עבר במשך כל שעות היממה, ולהפנים זאת היטב: שכל קיומנו יושב על נס, והניסים מתרחשים בכל רגע ממש.
 
עוד מאמרים בנושא חברה
הפינגווין הזה דווקא רוצה לעבוד
רק החלטה אחת
מה מדאיג אותו?
 
הגשם כמחנך דגול
 
ניתן לומר, שבעוד בתחומים רבים כל כך הצליחה התעשייה האנושית להשתלט על הבימה ולהפגין את נוכחותה עד כדי החרשת אוזניים, הרי שתחום מזג האוויר, ובעיקר הגשם, נותר נקי למדי. מה שמאפשר לנו הצצה ישירה יותר אל פלאי ההשגחה. הגשם הוא המחנך הטוב ביותר, והוא ממלא את תפקידו בנאמנות מזה אלפי שנים. הדוגמא היותר מוכרת לעניין זה היא של אליהו הנביא והמלך אחאב.
 
מפתח הגשמים, כלומר השיבר הראשי החולש על תחום ההשקיה הכלל עולמית מצוי, כפי שמספרים חז"ל, אך ורק בידיו של בורא עולם. שום עותק שלו לא קיים בשום מקום אחר. על הגשם אחראי אך ורק השם יתברך. יש לך בעיה – פנה לבוס. ובכל זאת, בתקופה מסוימת החזיק במפתח הנדיר הזה אדם. היה זה אליהו הנביא. הדבר אירע בימיו של המלך אחאב שלא הצטיין בצדקות מיוחדת. אליהו הנביא הזהיר אותו, שאם לא ייטיב את מעשיו השמים יחדלו להוריד גשם. אחאב התעלם מהמסר ולגלג, אליהו הנביא ביקש מבורא עולם שימסור לידיו את מפתחות הגשם. וזהו זה, הנביא סגר באופן הרמטי את ארובות השמים. עבר חורף אחד, וטיפה אחת של גשם לא לחלחה את גבולות השומרון. חלף הקיץ ואחריו חורף נוסף ומאומה, אין גשם. שדות מתייבשים, בהמות צמאות, אנשים משוועים למים, לאוכל. מאומה, אליהו הנביא מתחבא יחד עם המפתח, ועד שלא יעשו תשובה אין על מה לדבר. חלפו כך שלוש שנים תמימות! הסיפור בא אל קיצו כאשר אליהו הנביא נזקק לחולל נס של תחיית המתים, לשם כך הוא ביקש מבורא עולם את המפתח השני משלושת המפתחות המצויים אך ורק בידי הבורא – מפתח תחיית המתים. ובורא עולם דרש בתמורה את מפתח הגשמים.
 
בסיפורו של אליהו, בתקופתו של אחאב המלך הרשע, את התשובה וההתעוררות השיגו רק באמצעות סגירת ברזים. אפשר לפתח תיאוריות מרתקות ולהסביר את העולם וצפונותיו בכל מיני הגדרות מלומדות. אבל להוריד גשם, אתה יכול דוקטור? אם לא, לך הביתה! את המסר הזה קיבל אחאב הרשע על בשרו, וזה לא היה נעים בכלל. העמידה מול חדלות האישים וסכנת הקיום מוטטה את מגדל הקלפים הרעוע של פולחן האישיות שפיתח המלך הרשע סביב עצמו. הבצורת והרעב פגעו אנושות בתדמית "הכל יכול" של אחאב. המורה גשם לימד שיעור מצוין. היום, לאור החוויה הגשומה, ניתן להשיג את אותה תועלת חינוכית בלי רעב ובלי בצורת. אם רק ניקח את אוזלת היד שגילינו מול השפע, נבין שרק נס תמידי מחזיק את קיומנו.
 
הרבה דיבורים נשמעים בתקופה הזו על מי יעשה ומה יעשה, ומה ומי מסוגלים לעשות. הבוחר הפוטנציאלי מוצף הבטחות מכל עבר. כולם יעשו עבורו, כולם ידאגו לכל מחסורו, וכולם כולם מדברים בשמו. הבוחר החביב הזה לא טיפש כה גדול, לכן הוא מתייחס לדיבורים הללו כאל דיבורים, ולהבטחות כאל מה שנהוג לכנות בשם הבטחות. לא מעבר לזה. מה שכן, הדברת הבלתי פוסקת הזו מעוררת אצלו מודעות כלשהי לצרכיו האישיים, הממולאים בדרך כלל באופן אוטומטי. כעת, בצל הבחירות, האזרח הפשוט מפנים את העובדה שחייו האישיים מוקפים בגורמים רבים המשפיעים על גורלו בפועל, אך אינם ידועים ואינם מורגשים כל עיקר. הוא נעשה מודע, לפתע, לכך שברז הכלכלה והמשק מצוי בידיים מסוימות. לחינוך יש תיק, בנוגע לגובה השכר יש מקבלי החלטות, וכן הלאה. את ההכרה הזו ראוי לקחת צעד קדימה ולהבין שכך בדיוק אנו אמורים להתבונן בכל בוקר על העולם. לפתוח את החלון, להביט החוצה ולראות כמה גורמים מורכבים, מגוונים וססגוניים, נוטלים חלק בפסיפס המרהיב שיוצר את חווית החיים שלנו. ועל כל המרכיבים הללו אחראי ושולט אך ורק אחד יחיד ומיוחד – בורא עולם, שמתוך אהבה בלתי נתפסת לכל אחד מאיתנו, יוצר יש מאין ואת כל היופי הזה בכל רגע ורגע.
 
נו, במי נבחר אם לא בו?!