האדם הוא עץ

ט"ו בשבט מסמל בשבילנו נקודת דרך. כמעט שנה עברה מאז שהתחלנו לעבוד על הגינה שלנו. כשעברנו לבית בו אנו גרים, הגינה הייתה מוזנחת ונטושה במשך 10 שנים, כשהיא מלאה בשורשים ישנים, עשבים והרבה פסולת.

עצם העובדה שהצלחנו לעשות מפיסת האדמה הזו גינה – זה דבר בפני עצמו. היה לנו מעט מאוד כסף, והרבה פחות גשם. אבל עם הרבה תפילות, כמעט כל מה ששתלנו פרח וצמח.

שיעורים רבים למדתי מניקוי הגינה, ושתילת הצמחים בה רלוונטית ומסמלת בעיקר את אותם אנשים שרוצים 'לשתול' עצמם ואת משפחתם, להשריש עצמם כאן, והייתי רוצה לספר לכם על זה.

אמרה יהודית אומרת ש'אדם הוא עץ'. לפני שעליתי לישראל, אף פעם לא הבנתי מה זה אומר, אבל איך אומרים, האוויר של ארץ ישראל מחכים את האדם.

המילים 'גשם' ו'גשמיות' מאוד דומות. האדם והצמח צריכים כמות מסוימת של גשם/גשמיות כדי לצמוח ולשרוד, אבל לא תמיד בדרך שאתם חושבים, במיוחד בישראל.

לפני שהבנו עד כמה חמורה הבצורת של השנה שחלפה, היו לי תוכניות ליצור גינה חלומית, כמו הרבה גינות שראיתי בלונדון – דשא ירוק ופורח, צמחים מרהיבים וססגוניים… אבל כאלה שצורכים כמות מים אדירה. אפשר לגדל אותם כאן, אבל שנה אחת ללא גשם והם ימותו מהר.

עם הזמן הבנתי שמים – גשם/גשמיות – הם דבר שלא הכי שופע כאן בישראל, במיוחד בתקופות יובש ובצורת, וזה גרם להבין שעלי לבחור צמחים שמתאימים לאקלים הארצישראלי החם. עצי זית, הרדוף, לבנדר, גפן, דקלים – הם חלק מהרשימה.

תובנה זו הביאה אותי למסקנה שלא כל 'סגנון חיים' מתאים לישראל. קשה מאוד לשמור כאן על סגנון חיים שמעורבים בו מכירות גדולות, קניות, טיולים, מותרות וכדומה, וכל רמז ל'בצורת' הורג את ה'חיים' האלה מהר מאוד.

לפני שעליתי לישראל, בעלי ואני הכרנו מספר אנשים שהשאיפה שלהם לגור בישראל 'מתה' בדרך הזאת. במקרה אחד, לבן אדם היה בית יפה ועבודה טובה בישראל, אבל הוא עזב בגלל שהייתה לו אפשרות להרוויח יותר, פי חמש, באנגליה. זוג נוסף עזבו בגלל שעבודתו של הבעל לא הייתה מי-יודע-מה משתלמת, והם רצו את 'החיים הקלים' שלונדון מציעה, לפחות מבחינה כלכלית.

אבל הם שכחו שכמו שהעץ צריך גשם כדי לגדול, הוא גם צריך שמש.

הדבר הנוסף שלמדתי הוא שהזמן הוא מילת המפתח. אפילו צמח חזק ואיתן שאוהב שמש יאבק עד שיכה שורשים באדמה ויפרח, גם אם הוא נשתל באדמה סלעית באמצע קיץ לוהט. הזמן הכי טוב לשתול צמחים הוא בראש השנה ובט"ו בשבט, כשהאדמה מספיק חמה וטובה, והגשם בדרך, או שכבר הגיע.

נקודה זו מדברת בעד עצמה. ישנה תקופה 'אידיאלית' לכל דבר, אפילו לעלות לארץ ישראל. פספסת את הזמן האידיאלי? אתה צריך להשקיע יותר ולהתפלל שדברים יצאו לפועל.

הדבר הבא שגיליתי הוא, שהצמחים להם יש את הסיכוי הכי טוב לפרוח עם מעט השקיה, בנוסף למה שהשם מספק להם, הם השתילים הקטנים.

ככל שהם צעירים יותר, כך הם יהיו יותר חזקים. שתיל עץ זית יכול להכות שורשים בתנאים הכי מנוגדים שאפשר להעלות על הדעת, עם מעט מאוד מים על אדמת אבנים. הוא יחיה, ישרוד ויגדל ויגדל. אבל עץ זית בן 100 שנים שנשתל זה עתה ידרוש כמות אדירה של מים. לא משנה כמה אהבה, חום עדינות תעניקו לו, וגם לא משנה אם תפנו אליו את הזרקור הכי יפה בגינה – הוא יכול למות.

שיעור זה, כמובן, הוא תובנות שלי, אבל אז השם שלח פיסת אינפורמציה שממש עוררה את תשומת ליבי לכל הקשור להשקיית הצמחים.

לא יכולנו להרשות לעצמנו להתקין מערכת השקיה, לכן התחלתי לקרוא על הדרכים הטובות ביותר להשקות את הצמחים בשיטת 'עשה זאת בעצמך'. אם הצמח מתאים לאקלים, אז הדרך הטובה ביותר להשקות אותו היא בדרך הטבעית. זה נדיר – כמות גשם טובה בחורף, ובקיץ לא הרבה.

בשנתיים הראשונות, הגנן צריך להשקות את הצמח עם לחץ מים, אבל לא להרוג אותו – כדי שהשורשים שלו יעמיקו עד כמה שאפשר באדמה, דבר שגורם להם להתמודד בתקופות יובש ומבטיח את הישרדותם בעתיד. אפשר לעשות זאת על ידי השקיה אחת לשבועיים, אבל השקיה מסיבית.

לעומת זאת, השקיה יומיומית, אך לא מסיבית, גורמת למערכת השורשים של הצמח להישאר רדודה וחלשה. הם לא חודרים פנימה, אלא נשארים על פני השטח ואולי קצת מתחת. לא תהיה להם שום בעיה לגדול כל זמן שהגשם יורד. אבל ברגע שהברז נסגר, הצמח ימות תוך זמן קצר.

כלפי חוץ, הצמח יראה כמו העצים והצמחים שמושקים 'בצורה טבעית', אבל גדילתם לא תהיה מהירה, מכיוון שכל מאמציהם יושקעו בלהכות שורשים באדמה. לעומת זאת, העצים שלהם יש מערכת השקיה קבועה יפרחו וילבלבו יותר, בגלל שכל מאמציהם יושקעו בענפים והעלים שלהם. לקראת השנה השלישית, העצים עם השורשים החזקים ידביקו את הקצב עם העצים בני גילם, ואפילו יצמחו יותר.

כשלמדתי את זה נזכרתי באמרה 'אדם הוא עץ', וחשבתי על כל האנשים שהייתה להם עליה קלה יותר לישראל מאשר לנו. כל האנשים שמצאו עבודות במהירות הבזק, אלה שגרו בקהילות שהם רצו לגור בהן, שעזבו אזור נוח והגיעו למקום נוח בלי שום מאמצים ובעיות.

כלפי חוץ, העלייה שלהם נראתה הרבה יותר בריאה ושמחה משלנו. נראה כי הם הושקו בדרך הרגילה עם הרבה תשומת לב מבורא עולם – בלי, או עם מעט 'לחץ'. ואילו לנו, הייתה 'בצורת' במשך חודשים רבים.

באותו זמן, היה לי קשה מאוד להבין את זה. אבל כשהתחלתי ללמוד כיצד לשתול עצים וצמחים בארץ ישראל, הדברים החלו להיראות הגיוניים. ראיתי שאותם זמני 'בצורת' – כשלא הייתה לנו עבודה, כשהחובות השתרגו על הצוואר כמו חבל תלייה, כשלא יכולנו למצוא את המקום הטוב ביותר עבורנו לגור בו, כשהחיים היו 'עקרים' ו'שוממים', במלוא מובן המילה – האמונה שלנו התחזקה והכתה שורשים עמוקים, ו'מתחה' אותנו אל השם יתברך, מקור כל החיים.

הבנו בפשטות שאין שום מקום אחר בו נרצה לגור. התרגלנו לתקופות ה'בצורת' ולמדנו כיצד לפעול בהן, ולהוציא את הטוב ביותר מכל הגשם/גשמיות שהשם שלח לנו.

עברו שנתיים, ה'חיצוניות' של העלייה שלנו לישראל התחילה 'להדביק' את הקצב עם השורשים שלנו. תודה לא-ל, לבעלי יש מקום עבודה מסודר וטוב, יש לנו בית נפלא (עם משכנתא קטנה) באזור יפה בארץ ישראל. תודה לא-ל, הילדים שלנו מצליחים בבית הספר ומסתגלים למקום, ובעלי לומד בכל יום בישיבה נפלאה. תודה לא-ל, אנחנו באמת מתחילים לפרוח.

יש אנשי שצריכים 'מערכת השקיה' כדי להישאר בישראל. זה מדהים עד כמה הם 'שותלים' את משפחתם, ועד כמה הגנן – בורא עולם – יודע בדיוק מהם התנאים להם הם זקוקים כדי לפרוח. אבל כשאתה מדבר איתם, אתה יכול להבין שהשורשים שלהם לא העמיקו. אתה יודע שהם כאן וזה 'על פני השטח', ושנת 'בצורת' אחת, מצב מסוים בחיים, יכול 'להרוג' אותם, השם ישמור.

וכשמדברים עם אנשים אחרים, אלה שהושקו ב'דרך הטבעית' ישירות מהגנן, אתה מבין בו ברגע שהם כאן כדי להישאר, שהשורשים שלהם עמוקים בתוך האדמה ממש, ושהניסיונות שלהם רק חיזקו את הקשר שלהם עם ישראל, השם והעם היהודי.

חכמינו ז"ל משווים את העם היהודי לעץ זית. כל נשמה יהודית נבראה כדי להתעלות בארץ ישראל, אבל אחרי גלות ארוכה, נראה כי הידיעה הזו אבדה או התבלבלה.

כל כך התרגלנו ל'נון-סטופ' גשם-גשמיות בחיינו בגלות, ואנחנו חושבים שנמות בלי זה. אבל האמת היא בדיוק ההיפך. האמת היא שכאשר צמח מתאים לאקלים אבל מושקה בצורה מוגזמת ומופרזת, תוחלת חייו קצרה. במקרים מסוימים, כמות מים מופרזת גורמת לריקבון השורשים, או לעובש ושאר מחלות פטרייתיות שבהחלט פוגעות עד כדי השחתה,בצמח.

במקרים אחרים הצמח נראה יפה, אולי יפה יותר מאיך שהיה צריך להיות אם היה מושקה בדרך הטבעית, שהרי כל המאמצים מופנים רק להופעה החיצונית שלו במקום לשורשים, אבל תוחלת חייו תהיה קצרה יותר. כמות מים מופרזת היא בזבוז ה'אנרגיות' שהוא צריך כדי להמשיך להתפתח. ובמקום לחיות 20 שנים, הוא חי חצי מזה.

המסר ברור.

גם בשנת בצורת, עם כמות מים מינימאלית, הצמחים והעצים שלנו פרחו וגדלו. הם גדלו מהר יותר מכל העצים שראיתי בחיי, אפילו בלונדון שופעת הגשמים. זה כמעט קסם.

אדם הוא עץ. בט"ו בשבט הזה, עלינו לשאוף לשתול את העץ המשפחתי שלנו במקום הנכון, ולבטוח בגנן שיספק לנו את כל התנאים שאנו ובני משפחתנו צריכים.