הגאווה של פורים

רבי נחמן מברסלב אומר משהו עמוק מאוד. בעולם מכירים את הענווה או את הגאווה. אבל האמת היא צריך את שתיהן, רק שצריך לדעת מתי ואיך להשתמש בהן.
 
אתם יודעים, אפילו כעס הוא משהו קדוש, אם אתה יודע מתי להשתמש בו. כל הרגשות שיש בעולם מאוד קדושים. למה? כי השם נתן אותם לאדם. ואתה צריך לדעת איך להשתמש בהם.
 
לכן בעולם חושבים ‘או שאתה תמיד עניו’, ‘או שאתה גאוותן’. אבל שניהם ביחד זה אי אפשר, זה טעות.
 
בפורים אנחנו מגיעים לגבהים עצומים עד שאנחנו לא מצליחים להבדיל בין המן למרדכי. כלומר, אנחנו לא יודעים מה ההבדל בין גאווה לענווה, כי שתי המידות הללו קדושות. בפורים אנו נמצאים בדרגה שאנחנו יודעים מתי להיות ענווים ומתי להיות גאוותנים. לא יודעים מה ההבדל, אבל מתי להשתמש בהן כן.
 
והנה סוד שאני מגלה לכם – כדי להיות עובד השם אתה צריך הרבה גאווה!
 
רבי נחמן מברסלב אומר, אפילו להתפלל להשם צריך גאווה. כלומר, כשאני עומד לפני השם יתברך ואני דורש-אומר “בבקשה אלוקים, שמע את תפילתי!” זה באמת מצריך גאווה, אבל זאת גאווה קדושה.
 
ענווה קדושה
 
אבל אתה צריך גם ענווה קדושה. לא הענווה הפסולה, של כאילו. לא ענווה חסרת משמעות וטיפשית, כזו שלרובנו יש. אנחנו צריכים ענווה קדושה.
 
אנשים שזכו לענווה קדושה הם האנשים הכי חזקים בעולם.
 
אם אתה יודע בדיוק היכן ומתי להשתמש בענווה שלך, אז אתה גם יודע בדיוק מתי להשתמש בגאווה שלך.
 
רבי נחמן אומר שיש בך 50 יחידות של ענווה ו-50 יחידות של גאווה. אם תשתמש ביחידות של הגאווה במקום הלא נכון, לא יישאר לך כלום. יש לך כמות כוח מסוימת בנשמה להיות גאה, וכמות כוח מסוימת בנשמה להיות עניו. למשל, אם יש לך 50 שקלים ואתה משתמש בהם לא נכון, קונה את הדבר שאתה לא צריך, אז כשיגיע הרגע שתצטרך באמת לקנות את הדבר האמיתי, פשוט לא יהיה לך כסף.
 
בפורים, הנקודה הנפלאה הזו מאירה כל כך, עד שאנחנו יודעים בדיוק היכן הגאווה מפסיקה להיות רעה, והיכן הענווה הופכת למשהו שניתן להשיג אותו. בפורים הכל קדוש, מכיוון שאני יודע בדיוק מתי להיות עניו ומתי להיות עם גאווה.
 
עצבות – הרוע הכי גדול שיש בעולם
 
למה העולם לא נהיה טוב יותר? או, למה אני, כפרט, לא נהיה אדם טוב יותר?
 
כי אני מלא, עמוס וגדוש בעצבות.
 
אולי אני עצוב בגלל משהו שעשיתי אתמול, אולי אני עצוב בגלל מה שאני רוצה לעשות מחר. זה לא משנה. כי בינתיים, אני מלא בעצבות, וזה הרוע הכי גדול שיש בעולם.
 
כל מה מלמדים שם בחוץ, בעולם הגדול, האם זה מצליח למלא אותך בשמחה או בטונות של עצבות? ראית מישהו שצועק ‘גיוואלד, מה מלמדים אותי?!’… לא, זה לא עושה להם שום דבר. הלימוד בחוץ לא מכניס שמחה בלב של האדם. כל הלימוד של עמלק, של הרוע – כל זה ממלא אותך בעצבות.
 
מתחדשים
 
אתם יודעים, הרע תמיד מתחדש. תארו לעצמכם, שאם אתם עושים משהו לא טוב, אתם, בהמשך, נשבעים לעצמכם שלעולם לא תעשו את זה, נכון? אז איך תסבירו את הרוע שאתם עושים לא בעוד שבוע, אלא כבר למחרת? התשובה מאוד פשוטה. הרוע מתחדש כל הזמן. לרוע יש התחדשות משלו. ואיך נלחמים בו? עם עוד יותר התחדשות. עם ההתחדשות הכי מתוקה ויפה, כזו שלא הייתה אף פעם בעולם. בפורים, השם נותן לנו את ההתחדשות הקדושה הזו, את היכולת להתחיל באמת מחדש. ביום כיפור, קדושים ככל שנהיה, אנחנו עדיין מדברים על מה שעשינו אתמול. ההתחדשות עדיין לא שלמה. אבל בפורים, אנחנו לא מדברים על מה שקרה אתמול. אנחנו אפילו לא מדברים על מה שיקרה מחר. אנחנו כאן. רק כאן ועכשיו.
 
אז למה אנחנו לא היהודים שאנחנו צריכים להיות? כי הרוע הזה כל הזמן בא אלינו ולוחש לנו באוזן: “זה עולם חדש עכשיו. כשמשה רבינו עמד על הר סיני זה היה משהו מתוק, אבל עכשיו זה עולם אחר…” הרע הזה רוצה לנתק אותנו מהשם בגלל ההתחדשות שיש בעולם. בנו.
 
הנס העצום הוא שכל דבר חדש. כל כך הרבה דברים חדשים קורים. הרוע רוצה שנשתמש בקדושה הזו נגד אלוקים, חלילה. כי הדבר הכי יפה הוא שהעולם תמיד מתחדש, שדברים חדשים קורים שוב ושוב. אבל הרוע רוצה לקחת את זה ולתלוש אותנו מאלוקים. פורים הוא היום שבו אנו לוקחים את כל ההתחדשות הנפלאה הזו ואומרים: ‘בגלל ההתחדשות הזו אני רוצה לעבוד את השם’.
 
תחזיק חזק עוד קצת
 
למה אני קצת עצוב? כי, אוי, רציתי להיות טוב בנקודת זמן בחיי. לכן התחלתי להתפלל על זה חזק, אבל נראה לי שלאלוקים לא אכפת ממני, הוא לא ענה לתפילה שלי. כל כך ניסיתי, כל כך השקעתי. שנים שאני מנסה להיות טוב יותר. זה מה שחשבתי כל הזמן. אבל בפורים, הדבר הכי גדול ונפלא קורה, פתאום אני מבין שזו לא האמת. שאני כן נהיה אדם טוב יותר. אלוקים שומע את כל התפילות. בפורים אדם מבין שהוא כל כך קרוב לאלוקים, שהוא תמיד שומע אותנו.
 
היינו צריכים להיות בגלות במשך 70 שנים אחרי חורבן בית המקדש הראשון. אבל לא ידענו מתי 70 השנים הללו בדיוק התחילו. חשבנו שהן התחילו בשנה שכבר לא היה לנו מלך יותר, בשנה שהוא נלקח בשבי, לכן עשינו חישוב מוטעה מתי הן מסתיימות. אחשוורוש בא ואמר לנו: ‘אתם יודעים, הנבואות שלכם לא נכונות. הייתם צריכים לחזור אחרי 70 שנה והן כבר הסתיימו’. אבל האמת היא, שה-70 שנים התחילו בזמן שבית המקדש חרב, וסיפור המגילה, הסיפור של פורים, קרה בשנה ה-69 של הגלות הזו. אז זה הסיפור – עמלק תמיד בא ואומר לך ‘אתה לא רואה, הנביאים אמרו לך משהו אחד. אלוקים אמר משהו ולא עמד בהבטחה שלו’. אבל בפורים אנחנו מבינים שזה לא נכון! אלוקים מקיים את כל ההבטחות, כל הנבואות אמיתיות ונכונות. אלוקים שומע אותי, אלוקים מכיר אותי. אני בדרך הנכונה, אני רק צריך להחזיק חזק עוד קצת.
 
כן, פורים נותן לי את הכוח להחזיק חזק עוד קצת. לא להתייאש. רק להאמין.