החבר הטוב

מה זה חבר טוב? האם אנחנו
עונים על הקריטריונים?המפגש
השבועי של רבקה לוי בנושאים
שעל סדר היום, הוליד כמה
נקודות מעניינות למחשבה.
 
 
אחת המתנות היפות שקיבלתי בחיים, ובמיוחד עכשיו, היא העובדה שבורא עולם מאפשר לי ללמד אמונה כל שבוע. לפני שלוש שנים התחלתי את זה בקטן ולשיעורי האמונה הגיעו… שתי נשים! עם הזמן, כשזה הפך ליותר פופולארי במקום בו אני גרה, מספר הנשים גדל ממפגש למפגש.
 
במפגש האחרון עסקנו באחד הנושאים היקרים לליבו של כל אדם: חברים טובים. יותר נכון, מה מגדיר אדם שנחשב לחבר טוב. ורשימת הקריטריונים שאדם נדרש כדי להיות חבר/ה טוב/ה שהציעו המשתתפות הייתה מאוד מעניינת:
 
חם, אמפאתי, אוהב, בעל גבולות בריאים, סלחן, סבלן, אדיב, מכבד, אנושי, אחד שיוציא ממך את הטוב ביותר, אמיתי, מקבל, כזה שמאפשר לך להיות עצמך, להרגיש נוח בסביבתו, מקשיב טוב, רחמן, לא שיפוטי, אמין, ישר, הוגן ומתחשב.
 
מן הסתם, לרשימה זו יש עוד הרבה מה להוסיף, מבחינתי לפחות את מידת האמונה, כי בלעדיה רוב האנשים יגלו שהמשימה למצוא או להיות חבר טוב קשה. ובכלל, כדי לעמוד בקריטריונים האלה נדרשת עבודה על מידות הנפש שמצריכה, כמובן, אמונה…. מניחה שהבנתם את התמונה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
החברים  הכי טובים
החבר הכי טוב שלי
חברים – זאת  מתנה
 
הדבר שהכי תפס אותנו באותו מפגש, , היה איך שהגדירה הקבוצה הזו את המושג "חברים טובים", שבאופן בלתי נמנע שייכה את ההגדרה לדברים לא מוחשיים כמו תכונות, מידות נפש, ואיך האדם השני נותן לנו להרגיש עם עצמנו. זה כל כך לא מה שהעולם המערבי מלמד אותנו או מורגל אליו, כשכמעט כל סוג של קשר מבוסס על "גרד לי את הגב שלי, ואני אגרד את הגב שלך", במילים אחרות – נוחות ההדדית (אינטרסנטיות, אם תרצו לקרוא לילד בשמו). 'ארגונים עסקיים' בין 'חברויות' שבהחלט משתלמים, אולם במקרים לא מעטים נעשים גם בצורה עדינה, ולא דווקא הבוטה והאגרסיבית שרובנו נתקלים בה.
 
למשל, לפני שעליתי לארץ הייתה לי חברות שטחית עם אישה שהכרתי בסדנת "אמא ואני". הדבר היחיד שהיה משותף בינינו הוא השבת, ששתינו התחלנו לשמור אותה באותו זמן.
 
האישה הייתה בדיכאון אחרי לידה, ובמשך כמה חודשים ניסיתי לעודד ולחזק אותה. קפצתי לביקורים כשבידיי מגשים עם אוכל – דגים עם צ'יפס ושני בקבוקי בירה (אל תשאלו, היא מה זה העריכה את זה…) הזמנתי את המשפחה שלה לשבתות וגם את ילדיה לשחק עם הילדות שלי.
 
באותו זמן, חשבתי שאני עושה את כל הדבר העצום הזה מתוך נדיבות וחסד, מהטוב העמוק שבליבי. בהמשך, לאותה חברה היה יום הולדת, אירוע מרשים כזה. רשימת המוזמנים הייתה עמוסה אך לא כללה את שמי. הייתי שבורה ונפלתי לדיכאון של 'אף אחד לא אוהב אותי' במשך חודש. כשיצאתי מזה, הבנתי שאלוקים פשוט לימד אותי שיעור חשוב ומאלף בחיים: לתת כדי לתת באמת – זה חייב להיות נטול מחיר/חשבון שאולי נגיש בהמשך. נתתי לאישה הזו ובתמורה – ציפיתי שתחזיר לי כגמולי בכל דרך שתמצא, למשל, כמו להזמין אותי לאותה מסיבת יום ההולדת הגרנדיוזית שלה. וכשהיא לא הזמינה, הקשר התפרק. למה? כי הוא לא היה מבוסס על שום דבר מהרשימה לעיל, אלא על נוחות הדדית (אינטרסים. פלוס העובדה שהאגו שלי היה חייב להרגיש 'שהצלתי אותה' והיא שמחה מאוד לנצל את זמן האיכות ותשומת הלב שהענקתי לה).
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא שק  אגרוף
חבר  טוב?!?
והוא גם חבר טוב אמיתי
 
דבר נוסף שלמדתי הוא, שכאשר אנשים עושים דברים 'נחמדים' כדי ליצור אווירה ורגשות של מחויבות בתמורה לחסדים ואדיבות הלב שהם מגלים, זה ההיפך הגמור מנתינה.
 
הרב אליהו דסלר זצ"ל כותב בחיבורו המפורסם מכתב  מאליהו, ששני הכוחות – נתינה וקבלה – באים משורש כל המידות והפעולות. אין דרך אמצע! הוא אומר בצורה מפורשת וברורה. כל אדם מתמסר ברמה הכי עמוקה של אישיותו לאחד משני הצדדים, וברצון הכי פנימי של הלב, צריך לדעת שאין שום פשרות. זה חוק בסיסי ויסודי שאין שום שביל אמצע באינטרסים של בני האדם. בכל פעולה, בכל מילה ובכל מחשבה, אדם תמיד מקדיש את עצמו או לאהבת החסד והנתינה או לקבל ולקחת.
 
הרב דסלר זצ"ל מסביר שנתינה היא 'טוב', היא 'אלוקים', היא 'אהבת החסד'. וקבלה היא ההיפך המוחלט. הוא גם מציין בדבריו שכאשר אדם מחובר בשורשו לקבלה-לקיחה, אפילו הנתינה שלו היא בעצם קבלה (כי הוא נותן רק כדי לקבל בחזרה). וכן ההיפך, כאשר אדם מחובר בשורשו לנתינה, אפילו הקבלה-לקיחה שלו היא נתינה. אתה עושה לו טובה והוא לא מפסיק להלל ולשבח אותך במשך חודש וגורם לך להרגיש באמת טוב עם עצמך.
 
המפגש הזה נתן לי הרבה חומר למחשבה, את היכולת להבחין בין 'סידורים עסקיים' ובין חברות אמיתית. הוא גם גרם לי להבין שיש לי עבודה גדולה עם עצמי, הרבה לפני שאחשיב את עצמי כ'חברה טובה'. ובסופו של דבר, הראה לי, שוב, שהפנימיות, הרגשות – אלה הדברים שבאמת נחשבים ולא החיצוניות על כל ערוציה ומלבושיה. מישהו יכול להכין לך ארוחת מלכים, לעזור לך עם הילדים, להזמין אותך לבית שלו, אבל אם הוא גורם לך להיגעל מעצמך – הוא לא באמת חבר טוב. ויכול מאוד להיות שהוא ההיפך מכל מה שנחשב חבר טוב.