היא מספר אחת!

הייתי עסוק עד מעל לראש עם כל העבודות והמשימות שקיבלנו. זה אמור לקחת לפחות שעה שלמה. רמת הלחץ כבר בעטה לי בברכיים ואני סבלתי מאוד. מתלונן על חלקי, מתלונן על האתגרים של העבודה ומטיל ספקות איומים בעצמי. מרירות, זה הדבר שאפיין אותי באותם רגעים.

בעצם, זה מה שהרגשתי בשנה הראשונה של חיי הנישואין שלי.

האצבעות שלי זזו במהירות מסחררת על המקלדת כשניסיתי להקליד את העבודות. 'מה יהיה עם הרוחניות שלי? למה לכל הרוחות צריך את כל הדדליינים האלה?' מלמלתי לעצמי כשניסתי למצוא תירוצים לחוסר הארגון שלי.

ידעתי גם ידעתי שבאותו ערב אשתי ואני אמורים לחגוג את יום הנישואים הראשון שלנו, יום השנה המיוחד. אשתי הייתה במצב רוח מרומם, אבל אני עם הלחץ שהעפיל לשחקים, פלוס הרצון לסיים את כל המחויבויות האלה… מי בכלל הרגיש את שמחת יום השנה הזה? זה היה הדבר האחרון שהיה לי בראש, אם נגדיר את המצב באגרסיביות מתובלת בבוטות-משהו.

מאמרים נוספים בנושא:

פואמה לנשים

הבעל שאני צריך להיות

סוד הזוגיות המוצלחת

לא תכננו שום דבר, ולפי הלו"ז העמוס שלי התחלת העבודה שלי כבר מהצהריים עם היסחפות בלתי מתפשרת אל תוך הלילה הייתה הדבר המושלם, להקליד ולהקליד ולהקליד… עד שאסיים את כל העבודה.

אבל לאשתי היו תכניות אחרות.

"דויד, נו באמת, בוא נלך. אני יודעת שיש לך הרבה עבודה, אבל זה יום הנישואין הראשון שלנו…" היא אמרה לי את מה שכבר ידעתי. "בוא נצא מפה ונעשה משהו!" הקול שלה המשיך להדהד כשיצאה מהחדר.

הלחץ הזה גרם לי ללעוס את האגודלים ולהרגיש שאני עוד שנייה ושליש מתפוצץ. כן, בדיוק מה שאני צריך עכשיו. בעיות בשלום בית שלי!?!? וגם, עבודות לא מוכנות שחייבות, אבל ממש חייבות, להסתיים וכמה שיותר מהר.

רחמיו וחסדיו של הבורא עלי באותו ערב עשו את שלהם. לא התפוצצתי וגם לא עשיתי שום פרצוף של מאוכזב (למרות שעשיתי אותו לא מעט פעמים במהלך השנה הראשונה…). סגרתי את הלפטופ והכנעתי את עצמי בפניה.

לא, זה לא היה קל. לפעמים כולנו מגיעים למצבים בהם אנחנו פשוט צריכים להקשיב להן, לנשים שלנו, ואת השאר להשאיר מאחור. "שימו אותן במקום הראשון" כפי שאומר הרב שלום ארוש בספרו משנה-החיים – בגן השלום – מדריך מעשי לגברים בלבד. באחד הפרקים הרב שלום ארוש מסביר, "כאשר האישה רואה שבעלה עושה כל שביכולתו לשמח אותה, אז היא באמת מרגישה שהיא מקום ראשון בחייו. הרגשה זו נותנת לה אושר עצום מאוד, כוח וחיוניות. והוא, בסופו של דבר, היחיד שמרוויח מכל 'ההקרבה' שהוא עושה בשבילה. היא מחזירה לי פי עשר! ממה שהשקיע. למה? כי הוא נותן לה להרגיש שהיא מספר אחת אצלו!"

הירידה במדרגות מהבית אל הרחוב הירושלמי בו אנו גרים הייתה מלווה במתקפה של היצר הרע. 'דויד, מה אתה חושב לעצמך? לעזוב הכל ולצאת עכשיו?!? היא כבר יודעת שאתה אוהב אותה, יש לך מספיק דברים על הראש, לצאת עכשיו זה ממש בזבוז זמן….' הוא אמר לי מתוך הבועה שיצאה לה מהצד השמאלי של הראש.

גברים, יש לנו נטייה מידית להאדיר את עצמנו עם העבודה. כן, יש גם את אלה שעושים את זה עם העבודה הרוחנית, אבל זה נושא למאמר אחר. למרות שאנו מחשיבים את עצמנו כבעלים טובים ועושים מה שהנשים שלנו מבקשות, אני רוצה להניח כמה קלפים על השולחן, ותחשבו על זה רגע – האם אנחנו עושים את זה עם חיוך על הפנים, או שמא מרגישים שסופת טורנדו מזעזעת לנו את כל הראש?

אם עניתם בחיוב על השאלה הראשונה, אז תשלחו לי מייל דחוף כי אני רוצה לדעת איך אתם עושים את זה, לי זה לא תמיד הולך. אבל רובנו, שענו בחיוב על השאלה השנייה – צריכים לשאול: בשביל מה אני עובד? בשביל מה אני מתקדם ברוחניות שלי? התשובה האמיתית היא, שכראשי משפחה אנחנו עושים דברים כדי להוות דוגמה. למשל, אדם שלומד תורה מעביר את המסר הלאה, כלומר להקשיב לזולת, לתת תשומת לב לסובבים אותנו ולדעת ללמוד לוותר. כן, לתמוך ולהתמודד עם טענות בלי להתגונן. אנחנו צריכים להיות גברים, ולעשות את הדבר הקטן הזה שעושה לנשים שלנו את היום – לחייך, להאיר פנים וכן הלאה. זה המסר של התורה בעניין הזה.

אולי גם זה יעניין אתכם:

לא שם בשבילה

אנחנו אוהבות מחמאות

מה שאישה רוצה

הגענו לבית קפה מקסים במושבה הגרמנית. תוך כדי ההליכה לשם אשתי אמרה לי משהו שהציף לי את העיניים במלא מלא דמעות:

"דויד, אתה יודע לאן אנחנו הולכים?" היא שאלה.

"אהה… לקפה ועוגה, לא?" עניתי.

"כן, אבל זה לא הכל. בעוד 45 דקות יש לך פגישה פרטית עם הרב שלום ארוש!" היא אמרה לי בהתרגשות.

הייתי המום. שום מילה לא הצליחה לצאת החוצה. הדמעות המשיכו להציף ואפילו לגלוש קצת מחוץ לעיניים. 'שיווו… כמעט שהרסתי לה את התכנונים עם העבודה והלחץ שלי, כמו לא מעט פעמים בשנה הזו…' כן, חושב רק על עצמי ולא על הקשר בינינו, חייב לסיים את מה שיש לי לסיים…

הפגישה עם הרב לא הייתה ארוכה, אבל נצחית. אמרתי לו, מתוך שמחה עצומה, שהסיבה שלאשתי יש חיוך על הפנים היא בגלל המדריך המעשי העצום שהוא כתב לנו – בגן השלום.

כיופי בית, לא שכחתי.

רוצים נשים שמחות? מחייכות? אם כן, קראו את הספר המדהים הזה, הוא באמת מדריך לחיים נפלאים ומקסים!