הבעל שאני צריך להיות

אני יהודי פשוט בשנות ה-30 של חיי. בשנים האחרונות התקרבתי קצת ליהדות. אני מניח תפילין, מתפלל שלוש פעמים ביום ולומד חומש. ולאחרונה, התחלתי לשמור את השבת, מה שהפך לצעד הכי ענק במסע הרוחני שלי. ולמה אני מספר לכם את זה? מכיוון שאני, לפעמים, מרגיש שאני חי בשני עולמות. אני מרגיש קרוב לקהילות הדתיות, ומוצא השראה בחבריי 'השומרים' יותר ממני. ואני גם מתחבר לחבר'ה החילונים ולאלה שאינם שומרים תורה ומצוות, מכיוון שזו הייתה דרך החיים שלי עד לא מזמן. למרות שאני מאמין בבורא עולם, משום מה, אף פעם לא טרחתי לבדוק מה קורה בקשר שלי איתו, אלא אם כן שקעתי באיזו צרה והייתי צריך משהו. המושגים הכרת הטוב ואמונה לא היו דברים נתתי את דעתי עליהם, גם לא על המשמעות שלהם. כי אני, כמו הרבה חבר'ה טובים שאני מכיר, חשבתי שההצלחה והכישלונות שלי היו תלויים במאמצים ובחסרונות שלי.
 
תוך עשר שנים מהיום בו התחתנו, אשתי ואני התברכנו בארבעה ילדים יפים, אבל חיי הנישואין עצמם היו, ברוב הזמן, כואבים וקשים. התגרשנו לתקופה של שנתיים וחצי, ובנקודה מסוימת, ברחמיו של בורא עולם, הייתה לי ההזדמנות לקיים מצווה מיוחדת – לשאת שוב את גרושתי לאישה. זה לא משהו שהייתי ממליץ לכם 'לנסות בבית', אבל לי זה קרה כי כך רצה בורא עולם בהשגחה הפרטית שלו. בתקופה בה היינו גרושים הקשר בין אשתי לביני היה די טוב, למזלי, ואת הילדים ראיתי כמעט כל יום. למרות זאת, להיות גרוש זה לא משהו קל בכלל. פעמים רבות השנאה שהייתה לי לאשתי הייתה כל כך עזה, כל כך לא אנושית ואכזרית. את המחשבות על עניין זה אני אפילו לא מסוגל להעלות על הכתב.
 
אני יודע שחיי הנישואין שלי היו חסרים את ההרמוניה והשלום האמיתיים כבר מההתחלה. בתקופת הגירושין לא הכרתי את המושג 'שלום בית' – הגישה היהודית המיוחדת לשלום בין בני הזוג. מעולם לא הייתה לי הבנה אמיתית כמה הזוגיות וברית הנישואין חשובים ומשמעותיים בחייו של אדם. את הנישואין הראשונים שלי אני יכול להגדיר עם תקופות זמן בהן דברים היו רגועים ותקופות זמן של חוסר רוגע מוחלט. לצערי, תמיד הרגשתי שמשהו חסר. ומה שגרם לי לצער רב הייתה העובדה שמעולם לא היה לי שקט פנימי או ביטחון שהתקופות הרגועות יישארו לנצח. תמיד 'התבשלה' לה בפינה איזו סופה הרסנית. ובאופן בלתי נמנע, אשתי הייתה תמיד אשמה. מבחינתי, היא הייתה אישה לא הגיונית שלא יכלה להתמודד עם העובדה שבאופן בסיסי אני בעל ואבא טוב, אבל לא מושלם. אחרי הכל, לכל אחד מאיתנו הפגמים והחסרונות שלו, נכון? זה היה נראה שהאישיות שלה, כביכול, לא יכלה להגיע למצב של שביעות רצון ולהכיל את העובדה שהמצב יכול להישאר רגוע לתקופה ארוכה.
 
כמה טוב היה להתחתן שוב. אחרי הכל, כמה אנשים שמתגרשים זוכים לאחד שוב את התא המשפחתי? אחרי הנישואין השניים הדברים בינינו היו טובים. התחשבנו זה בזו ונראה היה שהגירושין גרמו לנו להתבגר מעט וללמוד על עצמנו יותר בזמן שהיינו גרושים. אבל אחרי כמה חודשים חזרנו שוב לאותם הרגלים שליליים ולאותן מלכודות, ממש אחרי שתקופת ה"ירח דבש" הסתיימה. פנינו לייעוץ אבל המפגשים הללו, כך זה היה נראה, הפכו לזמנים מיוחדים בהם אשתי לא הפסיקה להאשים אותי. היא אמנם הסבירה למה היא לא שמחה, אבל זה אף פעם לא נשמע לי הגיוני. היא תמיד הייתה אובר-רגשנית כזו. תמיד טענה שאני "לא מבין אותה". אני חושב ששנינו הרגשנו שנפלנו עמוק וחזרנו לחיות ביחד בגלל קשיים כלכליים ולמען הילדים. 'אכלתי' את עצמי בגלל שחזרנו, כי לא משנה מה אעשה ואיזה בעל טוב אנסה להיות – לעולם לא אצליח לרצות אותה. היא לא הייתה מוכנה להיות אדם שבע רצון ושמח. הרגשתי הכי טיפש שיכול להיות. זה הגיע עוד פעם לנקודה בה שנינו הבנו שדרכנו נפרדות שוב, ולהודות, עד כמה שזה מביך, שאת אותה טעות אנחנו כנראה עושים פעמיים… הנישואין השניים שלנו לא יצליחו להגיע אפילו ליום הנישואין הראשון שלהם…
 
ניסיתי לברר איך מבחינה כלכלית אצליח להתמודד עם הגירושין פעם שנייה, כי בפעם הראשונה זה לא היה קל. הרגשתי לכוד וחסר אונים רק מהמחשבה על איך ילדיי יתמודדו עם זה ואיך זה ישפיע עליהם בטווח הקרוב והרחוק. למרות הבלבולים וסערת הרגשות הגעתי להחלטה הגורלית, אבל בדיוק בנקודה זו שני חברים שלי המליצו לי לקרוא את הספר בגן השלום של הרב שלום ארוש. לא ממש חשבתי לעשות את זה, כ יש כל כך הרבה ספרים עם כל כך הרבה שיטות וגישות שלא חשבתי בכלל להשתמש בהן, ובטח לא לקרוא את הספר, אבל כל זה השתנה אחרי שהחבר השני המליץ לי לקרוא את הספר. אז הבנתי שיש כאן משהו.
 
קראתי את הספר בפעם הראשונה והרגשתי ששיטח נפרש מתחת לרגליי. כל מה שהתמודדתי איתו בחיי הנישואין שלי, כל הבלבול שחשתי – פתאום הכל היה ברור כשמש. הרגשתי שאני מסוגל לראות את המצב בו אני נמצא באור אחר ממש. ומיד הבנתי – שמתחת לכל ההאשמות, הביקורות והאצבעות המאשימות כלפי אשתי, מונחת אמת בסיסית יחידה, הסיבה האמיתית לכל הבעיות בשלום הבית שלי – אני! עכשיו אני יודע שהשורות הבאות אולי ירגיזו אתכם – אבל איך יכול להיות שהכל באשמתי? חייבים להיות דברים שאשתי עשתה ו"תרמה" למצב! נכון?
 
אלא שהתחזק אצלי דבר שכבר ידעתי, בעקבות הקריאה בספר והוא – שכל השפע והברכות שהבעל זוכה בהם – הכל בזכות אשתו! בכתובה נאמר בצורה מפורשת שהבעל הוא האחראי לשמחה והאושר של אשתו, לכן הבעל אחראי לשלום הבית. זה היה משהו חדש עבורי, אבל זאת בהחלט האמת. זה הגבר שצריך להיות ה'נותן', במיוחד כשמדובר בלתת כבוד. אין שום דרך אחרת. זה אפילו כתוב בגמרא, שאין הברכה שורה בביתו של אדם אם הוא לא מכבד אותה.
 
שלום בית הוא המצווה הכי חשובה שישנה, וכל השפע והברכה של הבעל תלויים בדרך בה הוא מתנהג לאשתו, ולא רק בציבור אלא בעיקר מאחורי דלת וקירות הבית. הקבלה מדמה את הבעל לשמש, והאישה ללבנה (הירח). כל התנהגות "חשוכה" שאישה מפגינה – טענות, תלונות וכדומה – כל אלה הם רק סימפטומים לבעיה האמיתית – היא לא מקבלת את האור שהיא צריכה מבעלה. אתם מבינים, הכל מתחיל מהשמש, ואם הלבנה לא מקבלת אור (האישה מתנהגת בצורה שלילית) זה רק בגלל שהשמש לא האירה מספיק ללבנה. כשקראתי את הרעיון הזה שמוצג בספר בפעם הראשונה, האינסטינקט שלי היה להודות שאולי זה נכון ואמיתי עם נשים מסוימות, אבל זה בהחלט לא מתאים לאישה ה"קשה" שלי! אבל מה שלא הבנתי עדיין הוא שאור השמש (זה שצריך להאיר את הלבנה) מגיע ישירות מבורא עולם. כשאדם מתחיל להפנים ולהבין את המסר הזה, הוא מבין שאין דבר כזה חסרון באנרגיות או ברצון להפגין את הסבלנות והאהבה, שיוצרים שלום בית אמיתי.
 
אין שום ספק. חכמה אמיתית ונצחית זו מתנגשת חזיתית עם כל הפסיכולוגיה של חיי הנישואין שהתקופה מציעה. אני מכיר הרבה אנשים שירימו עכשיו גבה ויגחכו, בטענה שזה ממש לא מתאים ושייך לתרבות המתוחכמת והמתקדמת של ימינו. אני מודה, גם לי בהתחלה היו ספקות בעניין. אבל אני מבטיח לכם שאלה דברים שמגיעים ישירות מהתורה, אם כן, זו אמת לאמיתה! ניסיתי את הייעוץ של הצד המסורתי, משום שייעוץ זוגי בצד החילוני עוסק במושגים שהם לא רצון השם ואין להם שום קשר לקשר הקדוש שקיים בין הבעל לאשתו. אני מרגיש את זה חזק, שכאשר אנו עושים משהו נגד רצון השם בתחום המאוד קדוש הזה זה מוביל אותנו למקומות שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות שם, בשום בחינה.
 
הכל מתיישב על מקומו ברגע שהבעל מתנהג אל אשתו בכבוד וכראוי, כמו שהרב מסביר בספר. אני לא נכנס לכל הפרטים שהספר מציג משתי סיבות – אחת, אני חושב שאני לא מסוגל להעביר את היופי הפנימי של הספר המדהים הזה. והשנייה, הספר בגן  השלום נכתב עבור גברים בלבד! נשים, כמו שמבקש הרב, מתבקשות לא לקרוא אותו, אפילו לא להציץ בו. זו תהיה טעות גדולה אם אישה תעשה זאת, דבר שיסכן את הצלחת הזוגיות. לכן, אני ממליץ לכן נשים יקרות לקרוא את הספר שהרב כתב במיוחד עבורכן – חכמות  נשים, בגן השלום לנשים.
 
אני מאיץ בכל גבר שהגיע לשלב הנישואין, או שהוא כבר נשוי, לקרוא את הספר בגן  השלום. אני קורא אותו שוב ושוב וכל פעם מגיע לנקודות גבוהות יותר, כי ככל שאני מפנים את החכמה המיוחדת המוצגת שם, שלום-בית הופך לחלק אמיתי ובלתי נפרד ממני. חכמתו של השם ושל חז"ל תנחה אתכם בדרך האוהבת של רצון השם. בבקשה אל תטרידו את הנשים שלכם או את עצמכם עם סבל מיותר. לא משנה באיזו דרגה רוחנית אתם נמצאים ולא משנה אם חיי הנישואין שלכם טובים או 'רעים' כרגע – אם תקראו את הספר הזה כשליבכם פתוח בכנות למה שהרב כותב שם, רק דברים טובים יקרו לכם מזה.
 
אשתף אתכם בדבר חשוב. למרות שמעולם לא דיברתי לא יפה (קללות וכדומה) אל אשתי, וגם לא הרמתי עליה ידיים חלילה, הייתי בעל אכזרי. איך יכול להיות? ובכן, כל פעם שהפגנתי קמצנות, כל פעם שביקרתי כל שקל שהוציאה, זאת הייתה אכזריות. כל פעם שלא נתתי לה את מלוא תשומת ליבי, או כשדיברתי בצורה מזלזלת כשהיא דיברה איתי או ביקשה עזרה, זאת הייתה אכזריות. אולי הפעולות הללו נראות כפגמים וחסרונות פשוטים ומוכרים, אבל ברגע שהפסקתי להאשים אותה והתחלתי להסתכל על עצמי, על תוך תוכי, גיליתי שכל האחריות להידרדרות המצב בינינו הייתה שלי. חוסר ההבנה שלי לתפקיד שלי כבעל היא שגרמה לה להתלונן, להתנהג כמו שהתנהגה. אבל ברגע שהתחלתי להתבונן על עצמי, ראיתי גבר שהיה נדיב לכל הדעות – בזמן, כסף ותשומת לב – עם כולם חוץ מאשתי. חיפשתי כבוד ואת אישורי החברה ומכל מי שרק יכול היה לתת לי (אפילו מזרים) ובו-זמנית התעלמתי מרצונותיה של אשתי. זאת בהחלט אכזריות.
 
בגן  השלום גרם לי להבין את ההכרחיות של שמירת העיניים שלי. רק עכשיו אני מתחיל להבין את הנזק וההשפעה של כל התאוות ומה שהרחוב מציע על חיי. לי, כמו לגברים רבים אחרים, יש בעיה חמורה עם כל מה שקשור לתאוות. האסימון, שבהחלט מדובר בבעיה, אף פעם לא נפל. אחרי הכל, החברה שלנו מאוד סלחנית כלפי חוסר צניעות וקשרים שאינם על פי היהדות. חשבתי שכל זמן שאני לא פוגע באף אחד אני יכול לעשות מה שאני רוצה. מעולם לא העליתי בדעתי את הנזק שנגרם מבחינה רוחנית לי ולמשפחתי. הבנתי שכל מחשבה אסורה, כל הרהור לא טוב, תמונה או מעשה – נוצרים ממה שאני רואה. כל פעם שאני רואה מראות אסורים, בין ברשת ובין ברחוב, אלה דברים שהורסים את חיי הנישואין שלי.
 
זה אולי יישמע הזוי, אבל תוך חודשים ספורים עברתי שינוי מדהים וחשתי חרטה אמיתית ועמוקה. אני רק יכול להודות לבורא עולם על רחמיו וחסדיו. אינני מטיל שום ספק, וגם לא אטיל, ביכולת של אנשים להשתנות, ולא משנה לאיזה מקום נמוך ושפל הגיעו בחייהם. לא פעם אני מרגיש מאוד עצוב שההשגחה הפרטית 'הבריחה' אותי מהבית ושגרמתי לאשתי כאב רב. אני מתכווץ כשאני חושב איך הייתי מוכן לסיים שוב את חיי הנישואין שלי, במיוחד עכשיו כשאני מבין שכל הבעיות שלי נובעות ממחשבות לא טובות והתעלמות מרצונו של השם. אני מודה מכל ליבי לבורא עולם שזיכה אותי לקרוא את הספר בגן  השלום לפני שזה היה מאוחר. הגירושין הראשונים היו טרגדיה, אבל להרוס הזדמנות שנייה – אין מילים שיכולות לתאר את מה שזה אומר.
 
לפעמים אני רק יושב וחושב על הזכות שניתנה לי לקרוא את הספר "בגן השלום". בורא עולם לא עושה טעויות, אשתי נועדה לי ואני נועדתי לה (למרות שבעבר הייתי יכול להתווכח איתכם על זה ימים ולילות). וכמו שכתוב בספר, אשתי הרגישה בשינוי הנוכחי. למרות שאני לא רוצה ליפות את הדברים יתר על המידה ולגרום לכם לחשוב אחרת, אבל אני באמת מרגיש שזה בכלל לא היה משהו קשה לביצוע כמו שחשתי שזה יהיה. כשהבנתי באמת מה התפקיד שלי כבעל, הרגשתי שהכל אצלי מתחדש ושאני מקבל את היכולת לתת לאור השם להיות הגיבוי הכי טוב שיכול להיות. ללא ספק, זכיתי לקבל את המסר בצורה ברורה – שהמפתח לשלום בית היה הווה ותמיד יהיה – בידיים שלי. הספר הזה הציל אותי ואת המשפחה שלי מכאב וסבל שלא ניתן לתאר. בעזרת השם, אמשיך לתקן ולשפר את עצמי כך שאוכל להיות הבעל והאבא שאני צריך להיות.
 
כשעשיתי את הליטושים הסופיים של מאמר זה, אשתי בדיוק התכוננה לצאת מהבית, לכן איחלה לי הצלחה בפגישות שאשתתף בהן מאוחר יותר. הרמתי את הראש מהלפטופ והסתכלתי לתוך עיניה ואמרתי לה שזה לא המזל שמביא לי את הברכה, אלא היא – הכוח והמקור האמיתי לברכות שלנו. היא חייכה אלי ואמרה לי: "מותק, אתה צריך לכתוב ספר". חייכתי בחזרה ממקום עמוק ואמיתי בתוכי, כי השינויים הכנים והגדולים שעשיתי בחיי עושים את שלהם. תיקון אמיתי להרבה שנים של אכזבות וכאב.
 
אז מי אני, יהודי פשוט, שאכתוב מאמר על האחריות של הבעל בחיי הנישואין? אני מניח שאני גבר עם חושים מחודדים של הכרת הטוב ומטרות כנות, גבר שמאמין שהוא עושה מצווה עצומה כשהוא משתף אתכם בהשפעה של אחד הספרים היקרים שהעם היהודי קיבל במתנה. אם המילים שלי יגעו בליבו של גבר אחד שיקרא את הספר הזה ויפנים את מה שכתוב שם, אני יודע שהיה כדאי.