היחיד והרבים

פעם בארבע שנים כמעט כל אחד מאיתנו ניגש לקלפי כדי לממש את זכות הבחירה שלו. לכל אחד מהמועמדים ‘הקול’ שלנו חשוב מאוד.

 

תחשבו על זה,

 

הפתק שכל אחד מאיתנו מכניס למעטפה טומן בתוכו עוצמה וכוח גדולים מאוד, כי אולי הקול שלך (כן כן, שלך) הוא זה שיכריע אם מועמד זה או אחר, הוא הוא שישב בראש הקואליציה.

 

ואם במקרה זה מדובר ב’קול’, דהיינו הפתק, תחשבו לרגע על העוצמה שיש במעשה אחד שלנו, הן לטוב והן לרע (חלילה) ועל היכולת של מעשה זה להכריע, ולא רק בבחירות של ראש עיר או ראש ממשלה, אלא את העולם כולו!

 

מחשבה כזאת בהחלט מטילה עלינו אחריות כבדה מאד (וסביר להניח שגם מלחיצה), אך היא למעשה מעמידה את כולנו בצורך להיות שקולים ומיושבים בכל פעולה ובכל רגע, שהרי בכל רגע אנו על מאזניים עדינות ומדוייקות ביותר.

 

כל אחד מאיתנו יכול בהחלט ‘להתוודות’ שמחשבה ‘טורדנית’ כזאת אכן התגנבה לראשו ואף העלתה מספר שאלות – מה הכוח שלי? כזאת חשיבות יש למעשיי? האם אני כיחיד יכול להשפיע על העולם כולו?

 

מסתבר שכן.

 

חכמי האמת גילו לנו כי הכוח של היחיד יכול להכריע את העולם כולו: "לעולם יראה האדם כאילו כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצווה אחת – אשריו שהכריע את העולם כולו לכף זכות. עבר עבירה אחת – אוי לו שהכריע את העולם לכף חובה" (חז"ל פרקי אבות).

 

כלומר, שאלות ומחשבות כמו: מה כוחי? והאם אני יכול להשפיע במעשיי על העולם כולו? – יכולות בהחלט להידחות, כי, אכן כן, הדבר ביד כל אחד מאיתנו, ואם היחיד ישאף לשפר את מעשיו, למרות שבפועל תלוי הדבר באחרים, ובאמת על כף המאזניים אין המשקל שווה, אין בכך להפחית מערך מעשיו של היחיד.

 

אגב, גם עולם המדע פיתח תיאוריה הנקראת ‘כנפי הפרפר’, המתארת את האיזון הדק הקיים בין כל הכוחות הפועלים בבריאה, שאפילו תנועה פשוטה וזעירה של הנעת כנפי הפרפר מכריעה את האיזון בכל היקום! – עד כדי כך.

 

לעניין מעשיו של היחיד, קרא רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל – ערבות הדדית, וסיפר את המשל הבא: משל לבני אדם, שהיו נתונים בספינה. נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: למה אתה עושה כך? הרי אתה מסכן את כולנו! אמר להם: מה זה עניינכם? הלא אני קודח תחתיי…

 

המדרש מתאר את המלחמה הקשה שהתנהלה בביתר לאחר חורבן ירושלים. לבר כוזיבא (בר כוכבא) היה כוח פיזי בלתי רגיל ועל אנושי. כאשר ירו הרומאים את אבני הבליסטראות, היה בר כוכבא קולט אותן בברכיו, ומטיל אותן בחזרה על הרומאים. אף על פי כן, לא עמדה גבורתו, ולמרותיש היו לו ארבע מאות אלף לוחמים מובחרים מעיד המדרש, כי כל הקיום שלהם היה בזכותו של רבי אלעזר המודעי שהתפלל וביקש מבורא עולם: "אל תשב לדין היום", וכך במשך שלוש וחצי שנים החזיקה הער ביתר מעמד.

 

כלפי חוץ נראה היה כי בגלל גבורת הלוחמים ועוז רוחם הצליחה ביתר להחזיק מעמד במשך מספר שנים, אולם האמת הפנימית היתה תפילתו של רבי אלעזר המודעי. אבל ברגע שבר כוכבא הרג את רבי אלעזר, יצא בת קול משמים שדינה של ביתר נחרץ. אדם אחד בודד הגן בזכותו על כל העיר.

 

סיפור נוסף.

 

לאחר שנפגש רבי משה בן זמרא זצ"ל (הידוע בכינויו הריב"ז), עם המצביא הרומי אספסיאנוס, וכתוצאה מהתרשמות המצביא מחוכמתו של הריב"ז שאף נתן לו אפשרות לבקש ממנו שלוש בקשות, ביקש הריב"ז: תן לי את יבנה וחכמיה, את שושלת הנשיאות לבית רבי שמעון בן גמליאל, וכן רופאים לרפא את רבי צדוק.

 

כאשר מילא המצביא את בקשתו והעמיד הריב"ז את רבי צדוק לפניו, שאל המצביא: בשבילו "ביזבזת" בקשה? על זקן צמוק ומכופף זה? ענה לו הריב"ז: אכן, כי אם היה יחד עמו צדיק נוסף כמותו, לא היית יכול לכבוש את ירושלים, גם אם היה עמך צבא כפול, כי זכותם היתה עומדת ומכריעה את הכף לטובת אנשי ירושלים.

 

ועוד אחד…

 

גם בחטא העגל, החטא החמור ביותר, כאשר עמד משה רבנו ע"ה והתפלל על עם ישראל, זכות תפילה זו היא זו שהגנה והצילה את עם ישראל. אמר לו הקב"ה: "ועתה הניחה לי ואכלה אותם", ומשורר התהלים, דוד המלך ע"ה, אמר: "לולא משה בחירו עמד בפרץ להשיב חמתו מהשחית". זכותו ותפילתו של משה רבנו הן אלה שעמדו לכל העם והצילו אותו מכיליון ועונש מוות.

 

הרי לנו כוחו וזכותו של היחיד.