טיפים ליום הכיפורים

לקראת יום זה עלינו להכין עצמנו כדי שנוכל להשיג את מטרתו של היום הקדוש, הן ברוחניות והן בגשמיות. להלן מספר 'טיפים' שיועילו לנו ביום קדוש ומרומם זה...

3 דק' קריאה

הרב מנחם אזולאי

פורסם בתאריך 25.12.07

לקראת יום זה עלינו להכין עצמנו כדי שנוכל להשיג
את מטרתו של היום הקדוש, הן ברוחניות והן בגשמיות.
להלן מספר ‘טיפים’ שיועילו לנו ביום קדוש ומרומם זה.
 
 
יום הכיפורים הקדוש בפתח.
 
לקראת יום זה עלינו להכין עצמנו כדי שנוכל להשיג את מטרתו של היום הקדוש – הן ברוחניות והן בגשמיות.
 
להלן מספר ‘טיפים’ שיועילו לנו ביום קדוש ומרומם זה:
 
על יום זה נאמר: "יום זה הוא כלליות כל הימים, והוא מחיה כל הימים, והוא מכניע הלב לדבק כל הרצונות לה’ יתברך לבד" (ליקוטי עצות).
 
אם זוכים לעבור את יום הכיפורים בדביקות, ביראה, בתפילות בכוונה עצומה ובמסירות נפש – אפשר להשיג הכל, הן ברוחניות והן בגשמיות. אפשר לצאת מיום גדול זה בלי תאוות ומידות רעות.
 
זהו יום שמסוגל מאוד לתיקון פגם אמונת חכמים. ומכיון שזהו יום של תשובה, וידוע הוא, שתשובה אי אפשר לעשות אלא על ידי שמקשרים עצמנו בצדיק האמת ונכללים בו, כי זה עיקרה של אמונת חכמים. בנוסף לוידוי, החרטה ובקשת המחילה על מעשינו, ראוי לבקש מחילה אף בנושא זה של אמונת חכמים – על כל מה שפגמנו באמונת חכמים ולבקש מעתה והלאה להאמין, להשליך את השכל ולדבוק בצדיק האמת.
 
רחמי ה’ – "כרחם אב על בנים רחם ה’ על יראיו"
 
ילד קטן הלך עם אביו לים וכשראה כמה גדול ורחב ידיים הוא הים, התפעל מאוד ובהתרגשותו קרא בהתלהבות:
 
"אבא, כמה גדול הוא הים, היש דבר גדול ממנו בעולם!?"
 
ענה לו אביו: "יש ויש בני, עוונותי גדולים מהים". נבהל הבן והוסיף לשאול: "היש דבר בעולם הגדול מעוונותיך?"
 
"רחמי ה’ וחסדיו – בני – גדולים מעוונותי", הרגיעו האב. (מתוך שבילי הבשם).
 
עלינו לזכור ולדעת היטב – רחמיו של הקב"ה הם אינסופיים! הוא אוהב אותנו ומרחם עלינו "כרחם אב על בנים" – זו רחמנותו של ה’ על יראיו. "כי המנהיגות עיקרה בבחינת רחמים", אומר לנו רבי נחמן – כך מנהיג אותנו הקב"ה: ברחמים ובחסדים, בארך אפיים ובאהבה, כמו שכתוב בי"ג מידותיו של הקב"ה: "א-ל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד…" ועלינו להאמין ברחמנותו ובחסדיו, ובמיוחד ביום קדוש ומרומם זה – שבורא עולם ירחם עלינו ויזכנו בדין.
 
שערי דמעות לא ננעלו
 
בילדותי, לקול שופר חרד מאוד ליבי, שאלתי חרש את הרב: אמור נא לי רבי, מדוע השופר בוכה ביום הכיפורים? ואיך קולו שם במרומים פותח שערים?"
 
הניד הרב ראשו השׂב, ועל שפתיו צחוק קל. "הקשיבה בני, ואמשול לך משל:
 
"לפני שנים היה ארמון גדול ורם ובו מלך מלך נהדר, חכם מכל אדם. למלך היה בן יחיד, יפה מראה וחביב. מה רבה היתה אהבתו של המלך לבנו יחידו. הוא פינק אותו, שמר עליו כעל בבת עיניו ולא היה דבר אשר מנע אותו מבנו.
 
"אולם בן המלך לא היטיב לבחור לו את חבריו. ליבו נמשך אל הפוחזים, הגסים ורעי הלבב. הם לחשו לו על אוזנו דברי פיתוי רכים, על כל מיני תענוגות אי שם. והבן, שהתפתה, עזב את הארמון, נדד לקצה תבל, ועם חבריו ביזבז את כספו, שתה והתהולל. עברו שנים והוא שכח את שפתו ונימוסיו, בגדיו בלו, גבו נכפף ושערותיו גדלו…
 
"אך יום אחד הביט בראי, וליבו פרפר: "הוי, מה עשיתי לעצמי?" לחש, כולו חיוור. "אשוב אל אבי הטוב אשר בגדתי בו, אולי יסלח וירחם…" החליט בליבו.
 
מול שעריו של הארמון עמד בראש מושפל, אבל המלך הביט בו ולא הכיר אותו בכלל! ניסה הבן להתחנן, לומר כמה מילים, אך הדברים יצאו מפיו עלגים ומבולבלים.
 
הקשיב האב בתימהון, ולא הבין דבר…ואז הבן, ביאושו, פרץ בבכי מר. בכיו – שבור ומרוסק ביללה רמה, הדהד לפתע בארמון, בקע את הדממה. "הבכי הזה נשמע מוכר!" קרא פתאום אביו, "הרי זה קולו של בני היקר!"…ואז נפתחו השערים.
 
ליבו של הבן המה, ומרוב שמחת תודה קרא בקול תרועה רמה: "אבי – מלכי, סלחת לי ברוב אהבתך, יהי רצון שמעתה אהיה ראוי לך!"
 
סיים הרב את סיפורו ועל שפתיו צחוק קל: "האם הבנת, בני היקר, את פשר המשל?"
 
אל לנו לשכוח – שערי דמעות אינם ננעלים! והמפתח נמצא אצל כל אחד מאיתנו – בליבנו. לב נשבר! זה המפתח. לב שבוכה ומבקש רחמים ומאמין ברחמיו של הבורא. זהו המפתח לכל השערים!
 
קדושה בקדושה נוגעת
 
האדמו"ר המופלא רבי יששכר דב מבעלז זיע"א, היה נצר למשפחה של צדיקים נשגבים מורמים מעם. כל השנה היה עובד את עבודתו בקודש בהתלהבות גדולה מאוד.
 
תפילתו ותורתו היו בשמחה וביראה גדולה כאילו היה נמצא בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות בחודש אלול. ואילו בחודש אלול עצמו עלתה עבודתו מעלה מעלה בכפל כפליים, כאילו היה עומד ברגע זה ממש לפני כסא המשפט, מרצה ומבקש לפני קל כביר. בעשרת ימי תשובה היתה עבודת התפילה והתשובה אצלו גדולה יותר מכל חודש אלול ועלתה לשמי רום עד שרעדו הסובבים להתקרב אליו. לשיא יראתו וקדושתו הגיע בערב יום הכיפורים וביום הקדוש יום הכיפורים.
 
פעם שח האדמו"ר באוזני תלמידיו, שכל הרגעים הנעלים ביותר והדבקות המיוחדת שהיה זוכה להם בימי הרחמים והסליחות ובעשרת ימי תשובה, מתגמדים בעוצמתם והינם כאין וכאפס מול הרגע הנשגב כאשר היה נכנס לבית הכנסת בערב יום הכיפורים ונפגש בפרוכת הצחורה שעל גבי ארון הקודש. ברגע קדוש זה היה האדמו"ר מתייחד עם זכרה של זקנתו הצדקת והצנועה, שמבגדיה הלבנים נעשתה פרוכת זהו.
 
בהתעוררות מיוחדת, מלווה בבכיות גדולות, היה האדמו"ר מעלה לרצון לפני שופט צדק את כל מסכת הקדושה והצניעות של אמותינו הקדושות, את מסירות נפשן על בגדי הצניעות, ומשמרת הקודש שבהן דבקו כל חייהן ומתוך כך הביאו להשראת שכינה בישראל ולהרבות חיילים לצבא שמים, ולהקים דורות שלמים של בנים קדושים ויראים.
 
כי זאת עלינו לדעת, שכל יראת הבנים וקדושתם וכח עמידתם בנסיון היצר מתקיימים בזכות הקדושה ובגדי הצניעות הללו שהיו ארוכים עד לארץ ורחבים מאוד שבהם התכסו זקנותינו, ואותם הקדישו בערוב ימיהן לבית הכנסת לעשיית פרוכת לארון הקודש ומעילים לספר תורה.
 
קדושה בקדושה מתחבות ונכרכות יחדיו. יפה ונאה לבגד שכל כולו כלי להשראת השכינה להתאחד עם עטרת תפארת התורה והתיבה.
 
גמר חתימה טובה!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

יום הכיפורים, החל ביום י' בתשרי והוא החג השני בחודש זה, הינו היום המקודש ביותר ביהדות ונקבע כיום סליחה ומחילה, כפי שנאמר: "בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא...

Featured Products