הקפיצה החמישית

מכירים את הגיבורים שנכנסים לבניין בוער כדי להציל ילד או קשישה? או את אלה שירוצו לתוך שדה הקרב הבוער והמאיים ויסכנו את חייהם כדי להציל חבר ליחידה? בשורות הבאות לא תקראו על הגיבורים האלה, אלא דווקא על גיבור לאומי בקנה מידה אחר. הסיפור של דוד רודמן, קצין דת (צ'פלין) בצבא ארצות הברית.
 
* * *
 
ההחלטה התקבלה פה אחד ואני מצאתי את עצמי בבית הספר לצניחה למשך שלושה שבועות.
 
השבועיים הראשונים היו אימונים לאורך כל היום, ובשבוע השלישי מצאנו את עצמנו על מטוס ממנו צנחנו. חמש קפיצות (צניחות) נדרשות מהמתאמנים כדי לעבור את הקורס הזה בהצלחה.
 
בתחילת השבוע, יום שני, עברנו בשלום שתי קפיצות. ביום שלישי, עוד שתי קפיצות שצריך לבצע. ברביעי הקפיצה האחרונה. אלא שבאותו יום רביעי הייתה סופה, שלג והרבה קרח שם למטה. תנאי מזג אוויר שלא מאפשרים להטיס מטוס או להצניח מתאמנים. לקראת יום שישי בבוקר לרובנו נותרו שתי קפיצות, ולבודדים עוד קפיצה אחת להשלים את הקורס. ביום שישי של אותו שבוע היינו מתוכננים לעשות את הקפיצה הרביעית, ובשבת את הקפיצה החמישית.
 
מאמרים נוספים בנושא:
הגיבורים  השקטים
גיבורות  אמיתיות
לא גיבורי על
 
כל החבר'ה ידעו שאני יהודי שומר שבת, אחרי הכל בתפקידי אני משמש קצין דת יהודי, לכן הקפיצה החמישית, מבחינתי, לא יכולה להיות ביום הקדוש לעם ישראל. הסגל מורכב מאנשים מקצועיים שמכבדים בצורה שאי אפשר לתאר את היותי אדם דתי, לכן הציעו לי כמה אפשרויות: לעשות את הקפיצה האחרונה עם קבוצה אחרת, אבל זה עלול לקחת כמה שבועות נוספים, ורק אז אסיים את הקורס. מה גם, שאם אחכה יותר מדי זמן אצטרך לחזור על השבוע השני של האימונים. אפשרות נוספת, אם זה מסתדר כמובן, שביום שישי אעשה את שתי הקפיצות שאני צריך כדי לסיים הקורס. בליבי קיוויתי שהאופציה האחרונה תסתדר. את הבסיס אני צריך לעזוב בשעה 17:00 כדי להספיק להגיע לבית ולהתארגן לשבת.
 
את הקפיצה הרביעית סיימתי בשעה 16:45. המטוס היה מוכן לקפיצה הבאה אבל לא יכולתי להצטרף. הייתי חייב ללכת. מבחינתי, לא הייתה שום דרך לעשות את הקפיצה האחרונה מבלי שאחלל את השבת.
 
"אני חייב ללכת, אני צריך לקבל את השבת" אמרתי לצוות. כשפניתי לצאת החוצה, הרגשתי שמאות זוגות עיניים מלוות אותי. ראיתי גם הרבה פיות פעורים. הם לא העלו בדעתם שאני באמת אהיה מוכן ללכת אחרי שבועות של אימונים ולוותר על הקפיצה החמישית. אין מה לומר, בתוך תוכי הרגשתי אכזבה מסוימת וקיוויתי שלא אצטרך לחזור על כל האימונים מחדש.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לחזור הביתה מרמאללה
ניצחון השבת היהודית
כולם שואלים על המנורה שבמקרר
 
מצד שני, התמלאתי גאווה עצומה שגיליתי נאמנות לאמונה שלי וידעתי שבזה קידשתי שם שמים.
 
במוצאי שבת התקשרתי לאחד החברים כדי לברר איך היה סיום הקורס, ובכלל, אם חלק מהחברים שלי עדיין בסביבה. מה ששמעתי העלה חיוך מתוק על הפנים. החבר'ה לא קפצו בשבת. השמים המעוננים לא אפשרו קפיצה בטוחה, כך יצא שכל החבר'ה "שמרו שבת", ישבו עם המצנחים על גבם וחיכו.
 
הקפיצה האחרונה, בה כולנו נסיים את הקורס תוכננה ליום ראשון בבוקר, ותודה לא-ל, יכולתי להצטרף. את הקפיצה הזו עברנו כולנו בשלום, בלי שום בעיות, וסיימנו ביחד את הקורס.
 
היום יותר מתמיד אני מבין את דבריו של דוד המלך ע"ה, "אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ" (תהלים קמ"ח, ח). זה באמת נכון, על כך תעיד הקפיצה החמישית שלי.