התאונה

הקול המזעזע הזה שנשמע בתוכי
כשראיתי את התאונה, גרם לי צמרמורת
ורעד בכל גופי, האם אני כמו אותם אנשים
שחלפו על פני האישה 'המסכנה' מאותה
תוכנית ריאליטי?! הגם אני???
 
 
האמבולנס הגיע דקות ספורות לפני שהגעתי לזירת האירוע, בדרך חזרה הביתה מתפילת הבוקר של שבת.
 
ההליכה חזרה הביתה, ולא משנה מהיכן חוזרים, נותנת לנו לא פעם מעט זמן להתבונן על החיים, להבין כמה אנחנו צריכים להעריך כל רגע שקיבלנו בחיים, את כל מה שבורא עולם עושה איתנו ובשבילנו, על הניסים המתוקים שלו. אותה שבת לימדה אותי שיעור מאלף בהתבוננות שכזו על החיים.
 
זה התחיל כבר בתחילת השבוע, אחרי שחזרתי הביתה משיעור של הרב ברוידא. אשתי עמדה על כך שאראה חלק מתוכנית ריאליטי באינטרנט, "מעניינת" כדבריה, שקיבלה פרסומים רבים ברשת. מה כבר יכולתי לומר לה?
 
התיישבנו לראות.
 
בתוכנית, שרובה מבוססת על תיעוד של מצלמות נסתרות, נראו שחקנים ששיחקו אנשים בסיטואציות קשות. למשל, אישה אחת הייתה 'מפונה' מדירה בגלל שלא היה לה כסף לשכר החודשי. מתעדת אותה מתחננת לאדם איתו דיברה שיעזור לה להשיג כסף לשכר הדירה. במקביל, כנראה מצלמה נוספת, מתעדת את תגובות האנשים שחלפו לידה. הרעיון היה לראות מי יעזור לאישה 'המסכנה' ומי ימשיך הלאה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
תוכנית הריאליטי שלי
אמא , אבא נעלם!
בחיים יש גם הפתעות
לצעוק על הגלים
 
רבים הציעו לה עזרה, כולל גבר אחד שהיה מוכן לשלם את שכר הדירה לחודש מלא! למרבה הצער, היו גם אנשים רבים שהסתכלו מעט והמשיכו בדרכם. תוכנית יצירתית, אין מה לומר, אבל אחרי שצפיתי בה עלו בי רגשי חרטה, אחרי הכל, בזמן הזה יכולתי לעשות משהו מועיל לנשמה.
 
שבת בבוקר.
 
חזרתי הביתה וראיתי את התאונה המחרידה ממש ליד הבית שלי. שני רכבים שהחלק הקדמי שלהם היה מעוך לגמרי. אחד הרכבים הגיע מצומת סואן, שביום שבת גם עמוס בהולכי רגל – השבים מבית הכנסת וילדים שמשחקים בפארק ליד. תודה לא-ל אף אחד לא נפצע, זה הדבר הראשון שהיה חשוב לי לדעת. אחר כך עלה קולו של היצר הרעש שפתאום החליט להתחסד, 'בטח, זה מה שקורה למי שנוהג בשבת'. כמובן שהקול המזעזע הזה שנשמע בתוכי גרם לי צמרמורת ורעד בכל גופי – האם אני כמו אותם אנשים שחלפו על פני האישה 'המסכנה' מאותה תוכנית ריאליטי?! הגם אני???
 
אז כמו שאמרתי, לא היו נפגעים וזה מה שגרם לי לנשום לרווחה. מדובר היה בשתי נהגות מפוחדות ורועדות, שניסו להבין מה קרה.
 
אחד השיעורים שרבי נחמן מברסלב מלמד בספרו ליקוטי מוהר"ן, הוא לראות את השכל והחכמה האלוקית שיש בכל דבר בחיים, בכל אירוע ובכל מצב. זה היה באותו רגע שחיוך קטן נמרח לי על הפנים כשהבנתי שזה בדיוק העניין. תוכנית ריאליטי אינטרנטית מטופשת שחשבתי שאני מבזבז זמן יקר וחשוב בלצפות בה, במקום לעשות משהו מועיל לנשמה שלי, עכשיו הניחה בפניי את האחריות לפעול ולעשות מצווה גדולה.
 
בסוף העולם שמאלה
מילה טובה או תרופה?
הכליה שלי באהבה
 
רצתי הביתה והבאתי שתי כוסות קפה ואת העוגיות המפורסמות של אשתי (זה נושא למאמר בפני עצמו, ויום יבוא וגם על זה אכתוב…) בדרכי למטה, הקפה החם נשפך לי על היד, אבל את מי זה מעניין באותו רגע? מי הרגיש שזה חם או כואב? כשאתה בדרך למצווה, שמח עם מלא רצון טוב לעשות ולעזור, הקפה הרותח הזה שנשפך לך על היד מתאדה באוויר. ועוד יותר, כשאתה רואה את החיוך על הפנים של האדם שאתה עוזר לו, במקרה הזה שתי הנהגות, ששמחו לקבל קפה ועוגייה, זה שווה את הכל. הן לא הפסיקו להודות ולהעריך את המחווה הקטנה הזו. האיפור של אחת הנשים נמרח לה על הפנים מרוב בכי מיד אחרי התאונה, אבל עכשיו היא קצת מחייכת וזה שווה כל התחושה הצורבת ביד. צוות האמבולנס פינה אותה בהמשך לבית החולים, לכמה צילומים ובדיקות. תודה לא-ל, שתיהן יצאו ללא פגע.
 
קל לשפוט אנשים אחרים. אבל הכי מצחיק (או שלא) שזה בכלל לא התפקיד שלנו, לשפוט אנשים. חז"ל מלמדים אותנו שאנחנו כאן כדי ללמוד אמונה ולהפיץ אותה, וכך גם מלמד הרב שלום ארוש.
 
"יהדות היא לא תחרות ספורט" שמעתי לא פעם את הרב ברוידא אומר בשיעוריו. התפקיד שלנו הוא רק לעבוד על מידות הנפש שלנו, לא להתחרות באלו של זולתנו, לא לבדוק ולראות מה קורה עם הדשא של השכן. ואם כבר הצצנו מעבר לגדר, אז שזה יהיה רק מתוך רצון לראות את הטוב שבאחר.
 
אנחנו חייבים לזכור שבורא עולם אוהב אותה אהבה  ללא תנאים, להרגיש ולהפנים את העוצמה שבאה עם ההתבוננות והתובנות שאנחנו מקבלים בתפילה  האישית (התבודדות, כמו שרבי  נחמן מכנה אותה). וכמו שבורא עולם מגלה כלפינו סבלנות ואריכות אפיים, ננהג כך גם אנחנו. הרי אנחנו מצווים ללכת בדרכיו, נכון? אז למה לא ליישם את זה? התפקיד שלנו הוא לראות רק את הטוב בנו ובסובבים אותנו.
 
אנחנו חייבים להיפטר מכל האמונות השקריות והמחשבות שמהתלות בנו כל היום, על כך שבורא עולם מעדיף חלק מילדיו ולא את כולם. אין טעות גדולה מזו. כולנו ילדיו, את כולנו הוא אוהב אהבה בלי שום תנאי. כל מה שאנחנו עושים – הכל חסד ורחמים שלו, גם אם אדם יושב ולומד את התורה כולה על כל מכמניה, בסופו של יום הוא צריך לומר תודה לבורא עולם שנתן לו את הזכות ללמוד ולהשיג ידיעות נפלאות. זה בורא עולם, לא אנחנו, לא המאמצים שלנו. זאת הזכות שהוא נותן לנו, והיא שדוחפת אותנו קדימה.
 
היום יותר מתמיד, אנחנו צריכים כל נשמה בעם ישראל. לראות אנשים ברחוב ולא להמשיך הלאה, אלא לעצור, להתבונן, לייקר ולכבד, לראות את החלק האלוקי ממעל שנמצא בעומד מולך.
 
אגב, אם ניסיתם להתבודד וגיליתם שזה דבר מאתגר, נסו להקדיש זמן בתפילה האישית שלכם על אחרים, תופתעו לגלות כמה קל פתאום להתבודד. למה? כי זה הטריק, לתת מעצמי לאחרים, ועל ידי זה לקבל את מה שאנחנו צריכים.