טבת – חודש הטובות
חודש טבת הנקרא על שם הטובה, כי חודש זה הוא מלא אור ולכן גם כן נופל דווקא בחנוכה, שהוא "חג האורים".
כתוב בספר יצירה: חודש טבת המליך אות ע' ברוגז וכו', וצר בהם גדי בעולם, וטבת בשנה וכבד בנפש. עכ"ל. ובנוסף, יש להבין את העניין שראש חודש טבת נופל דווקא בחנוכה.
המילה טבת מופיעה בתורה בפסוק (בראשית ו, ב): "ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טֹבֹת הנה". בספר "קרניים" כתוב: כי טֹבֹת מלשון טובה. ומובא שם גם: תקבר בשיבה טובה – ראשי תיבות טבת למפרע. כמו כן נאמר בפסוק עצמו טובה. נמצא, שחודש טבת הוא מלשון טובה.
המילה טוב מופיעה בתנ"ך לרוב בקשר לאור ולראיה, כגון:
"וירא אלהים את האור כי טוב" (בראשית א).
"טעמו וראו כי טוב ה'" (תהלים לד).
"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל" (בראשית ג).
"טוב עין הוא יבורך" (משלי כב).
"טוב בעיני ה'" (מלאכי ח).
"רבים אומרים מי יראנו טוב" (תהלים ד).
"ולא יראה כי יבוא טוב" (ירמיה יז).
"והנערה טובת מראה מאד" (בראשית כד).
"וטובה אני בעיניו" (אסתר ה).
"וטובי מראה ומשכילים" (דניאל א).
"עם יפה עינים וטוב רואי" (ש"א, טז).
"טוב מראה עינים מהלך נפש" (קהלת י).
ועוד רבות כהנה וכהנה. (גם העיר טבריה על שם טוב-רואי).
וכן כתוב בגמרא (סוטה יב): "ותרא אותו כי טוב הוא", תניא ר"מ אומר: טוב שמו. ר' יהודה אומר: טוביה שמו. וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, ככתוב: "ותרא אותו כי טוב הוא", וכתיב התם: "וירא אלהים את האור כי טוב ותצפנהו שלשה ירחים".
נמצא, כי המילה טוב מרמזת למילה אור (לפי חכמים). ומעתה יובן עניין חודש טבת הנקרא על שם הטובה, כי חודש זה הוא מלא אור, ועל כן נופל דווקא בחנוכה, שהוא "חג האורים", ועל כן סימנו האות ע', שהוא עניין העיניים, וכשם שכתב האריז"ל (שעה"כ דרוש א): כי חודש טבת ושבט הם בחינת תרין עיינין דדוכרא. נמצא, כי בחודש זה יש אור גדול המאיר, ואנו צריכים להכין כלים כדי לקבל את האור הזה, ואם, חס ושלום, לא מכינים כלים נכונים לקבל את האור, אזי מתחיל המצור על ירושלים ח"ו, שבא בגלל הפגם בעיניים, ופגם בנצח והוד שהם כנגד חודשי טבת ושבט כדלקמן.
על פי זה יובן מה שכתוב בספר "קרניים", שבטבת נאחזת קליפת הכלבים עזי הנפש, והם תשע מאות וארבים כלבים, והמה יונקים מהכלב הרע בעל צפון אשר תחתיו שלושה עשר מאות וארבעה כלבים, והתנא רבי מאיר מוכיח שמבטלו וכו'. ומסביר שם פירוש דן ידין – כי "כלב" בהכאה (כ' פעמים כ', ל' פעמים ל', ב' פעמים '), שווה – שלוש עשרה מאות וארבע. והם כלל הכלבים הנאחזים בבעל צפון.
אומנם בחודש טבת נאחזים רק תתקמ"ד, ורבי מאיר מבטל את הכלבים הנ"ל. וזה על פי המובא בגמרא (עבודה זרה דף ח) על רבי מאיר ששיחרר את אחות אשתו מקובה של זונות, ואמר "אלהא דמאיר ענני". ו"אלהא דמאיר ענני" פעמיים יוצא במכוון תתקמ"ד. ואומר בגמרא (שם): כי כשאומר 'אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני', ניצול מכלב שהיא קליפת כלב. וכותב שם, כי מצא גירסא בגמרא שכתוב 'אלהא דמאיר ענני ענני, אלהא דמאיר ענני ענני'. וכאשר יכפול זאת פעמיים 'ענני ענני' כנ"ל, יוצא במכוון תתתק"ד. וכותב שם המהרש"א ז"ל: היאך ייחד רבי מאיר שמושל הקב"ה על עצמו בחייו, שהרי אמרו: אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם, שנאמר: אלהי אברהם ופחד יצחק וכו'. ויש לומר שלא אמר 'אלהא דמאיר ענני' אלא רק לסימן בעלמא על שמו, ולא התכוין כל עיקר על שמו, רק התכוין 'אלהא דמאיר' – לארץ ולדרים עליה הוא יעננו, או שאמר: 'אלהא דמאיר' לנו במלכות יון הקודמת בנס הנרות של חנוכה, כמו שייסד הפייט: ומי יאיר לך מאיר…הוא יעננו להציל אותנו בנס מידיהם. עכ"ל.
נמצא, כי על ידי חודש טבת הנופל בחנוכה, זוכה לבחינת 'אלהא דמאיר ענני', שהם נרות חנוכה ואור החנוכה על פי דברי המהרש"א, שעל ידם ננצל מתתקמ"ד הכלבים הנאחזים בטבת.
כדי להסביר את העניין יותר, נראה את הכתוב בספר היצירה שם נאמר: כי מזל החודש הוא מזל גדי. והנה התבאר לעיל כי חודש טבת קשור בפסוק: "ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טבת הנה", וכן נאמר בספר "כנפי יונה" על פסוק זה: "ויראו בני האלהים וגו'" – צריך אתה לידע כי עז"א ועזא"ל הם מלאכים שקיטרגו על האדם ואמרו: למה בראת אותו שהוא עתיד לחטוא ולהכעיס לפניך. אמר להם הקב"ה: אילו ירדתם בעולם השפל הייתם חוטאים כמותם. והורידם למטה – והם בני האלהים. ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו וכו', ואחר שחטאו נתגלמו באופן ששלט בהם יצר הרע ולא היו עוד מלאכים. (עיין שם).
ביום הכיפורים אנו שולחים גדי שעיר עיזים אחד לעזאזל, וגדי שני קורבן לה'. ואכן זה עניין חודש טבת שמזלו גדי, וכתוב בספר "נפלאות מתורתך": כי להט החרב מתהפכת – סופי תיבות: טבת. ועל פי דרכינו יובן הדבר, כי חודש טבת הוא טוב ואור לעיניים, והאות שלו ע', הוא בחינת עיניים ואור שנופל בחנוכה, אבל יכול להתהפך ח"ו מאור לחושך, וזה מה שקרה בחורבן, שדווקא בטבת התחיל המצור על ירושלים והתחילה החשיכה, והתהפך מאור שהוא טוב לחושך ונחרב בית המקדש. וזה העניין של מזל גדי בחודש זה, שהוא כנגד אותו גדי עיזים, שהוא – או קורבן לה', או שעיר לעזאזל. לכן קליפתו קליפת כלב, ואחוזים בו הכלבים. כי כשהקורבן רצוי אזי יורד אריא (אריה) ואוכל אותו, וכשאינו רצוי יורדת מן השמים דמות כלב שאוכלת אותו, וזה נרמז בכוח ההתהפכות הטמון בחודש זה.
על כן כתב בספר יצירה, שהמליך בחודש זה את מידת הרוגז, כי צריך בחודש זה להמתיק ולהפר את הרוגז ברחמים, בעין טובה. ואם לא ממתיקים ח"ו, מתהדק המצור על ירושלים וציון, הבא מן הרוגז הנ"ל.
בזוהר חדש (איכה) כתוב: עד אשר לא יבואו ימי הרעה, ימי הזקנה ימי הרעה ממש, ואינון תמוז ואב – טבת שבט, וכן על פי מה שנאמר באריז"ל: טבת ושבט הם נצח והוד דדוכרא ועיינין דדוכרא, תמוז ואב הם נצח והוד דנוקבא ועיינין דנוקבא. ועל פי זה יובן מדוע הם ימי הרעה, כי עיקר אחיזת הקליפה ברגלין (ברגליים) בנצח והוד ובעיינין (עיניים) (ככתוב: "ולא תתורו אחרי עיניכם") שבהם היתה שבירת המלכים ומיתתם, ועל ידי זה נשתלשל חורבן הבית.
מעתה יובן מדוע מתחיל המצור בחודש טבת ונשלם בט' באב – בחורבן.
השנה כולה היא קומה שלימה, ושלושה חודשים ראשונים (תשרי חשון כסלו) הם בחינת הראש של השנה, עד "זאת חנוכה", שאז מקבלים את הפתקים של הימים הנוראים. אחר כך יורדים בקומת החודשים יותר למטה (לבחינת: משמרת שניה כלבים צועקים) ואזי מתחיל אחיזת הרוגז והעזות של הכלבים וכאשר אין ממתיקים זאת, הולך המצור ומתהדק עד הרגלין (רגליים) של השנה, שהם החודשים תמוז ואב, שהם כנגד נצח והוד, שאז היה החורבן והשבירה בפועל.
וזה שנאמר בזוהר (שלח עק"ד א): ותצפנהו ג' ירחים, אלין תלת ירחין דדינא קשיא, שהוא בעלמא, ומאי נינהו תמו"ז וא"ב וטב"ת. עכ"ל. וכפי דרכינו יובן הזוהר הנ"ל, כי קשה הדבר, הרי באמת הצפינה אותו (יוכבד אם משה רבנו) מז' אדר שנולד בו (משה) עד ו' סיון. אם כן, מדוע כתב הזוהר: תמוז אב וטבת?
כפי שביארנו ההצפנה היא הסתרת האור, והסתרת האור של הצדיק היא בשלושה ירחים (חודשים) אלו, שהם צריכים להיות חודשי אור, ועיינין וטוב. אבל כשמתהפך הדבר, לא עלינו, מחמת הרוגז והגלות, נעשה הצפנת האור ונעשה חושך, ח"ו. ועל פי זה היה צריך להיות שמו של חודש טבת "טובות", כי עתה טבת חסר הווין (שתי אותיות ו') שהוא אור הצדיק, אורו של משה רבנו ע"ה, שהוא בחינת ו', כידוע.
על כן בחודש זה מתחיל צום השובבים, כי עניין השובבים הוא לתקן האות ו' תיקון היסוד, שהוא האות ו', ותיקון שמירת העיניים שהוא תיקון האות ע' בטבת. ועל פי דרכינו אפשר להמשיך את האות ו' לתוך חודש טבת, כמו שכתב בספר "קרניים": "טבת מלשון טובה" – ואז להפוך את להט החרב המתהפכת לטוב.
וזה שכתוב במגילת אסתר: "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחודש העשירי הוא חודש טבת", וידוע הוא, שאסתר היא בחינת מלכות, ועתה בחודש טבת היא נלקחת בשבי, ומתהדק המצור, וגולה המלכות. אומנם ידוע, שכל עניין אסתר שנלקחה לבית המלך היה הכנה לנס פורים (שהוא בחינת נצח, וחנוכה שחודש טבת חל בו הוא בחינת הוד). וכן הוא בעניין חודש טבת, שבאמת עניין החורבן כידוע, הוא להביא לגאולה, שהיא "סתירה על מנת לבנות". וזה עניין: להט החרב המתהפכת (סופי תיבות – טבת), שיהתפכו לנו צום הרביעי (יז בתמוז), החמישי (ט באב) והעשירי (י בטבת) לימים טובים ולגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור