לא המוסיקה שלך, עורב

ביהדות ישנו עיקרון האומר שצדיקים אינם מתים. ומה הכוונה? התורה מפנה את תשומת ליבנו (בפרשות חיי שרה וויחי) לשאלה המפורסמת: מדוע התורה מספרת על מותם של שרה אימנו ויעקב אבינו עם המילים "חיי" ו"ויחי", המסמלות חיים, ההיפך המוחלט ממוות? איך זה עובד?

צדיקים, לא רק שהם ממשיכים לחיות כפי שאומר המדרש – צדיקים במיתתם נקראים חיים – אלא שיש להם השפעה עצומה על חיינו, ולא רק בכלליות אלא לפרטי פרטים. רבי נחמן מברסלב מדבר רבות (ליקוטי מוהר"ן) על הכוח האדיר שאנו מקבלים רק מלראות את פניו של הצדיק, והוא גם מסביר שאת הצדיק אפשר לראות גם בתוך כתביו. בכל פעם שאנו לומדים בספר של צדיק מסוים, למשל בספרו של החפץ חיים – רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זי"ע, הלכות שמירת הלשון וכדומה, זה ממש כמו לראות את פניו. וכשאנו מקיימים את עצותיהם הכתובות בספריהם – הרווח כולו שלנו, כי ההשפעה והרושם עלינו הם גדולים ועצומים. ובנוסף, קורה משהו מדהים: אתה נותן לצדיק חיים והוא נותן לך בחזרה!

מאמרים נוספים בנושא:

הריקושט של ניסים דמיאן-בלק

להחיות את המוסיקה

מוסיקה, הנקודה שמחברת עולמות

זה היה לא מזמן, כשנפלה בחלקי הזכות ללמוד בספרו האדיר של רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר"ן, את אחת התורות המפורסמות שלו העוסקות במוסיקה ונגנים. כמוסיקאי ויוצר, התורה הזו דיברה אלי בקול רם, הדהדה לי בתוך האוזניים. הרבי אומר שמוסיקה הבאה מנגן כשר יכולה להעצים את הקשר של האדם עם בוראו, עם התורה ועם המצוות. וההיפך, האזנה למוסיקה לא כשרה, או ממנגן רשע חלילה, יכולה להחליש את השומע, את הקשר הרוחני שלו עם בורא עולם וכן הלאה. הרבי ממשיך ואומר, שמוסיקה כשרה (שהיא כוח אדיר בנבואה) מגיעה מציפורים כשרות (כמו שמשה רבינו קיבל את הנבואה מהכרובים שעל ארון הקודש, הציפורים) ומוסיקה לא כשרה מגיעה מציפורים שאינן כשרות. ואז הוא מסביר את הסיפור שמספרת הגמרא על ידי רבא בר בר חנה – על העורב, שרבי נחמן מקשר אותו למילה "עֶרֶב" – (חושך) שבא לאכול את הצפרדע שאכלה את הנחש שבלע עיר שהייתה בגודל של שישים בתים.

יש הרבה מאוד בסיפור הזה, אבל העורב הזה מסמל את הלילה. רבי נחמן אומר שאם אדם לומד בכל לילה (גמרא, משנה) הוא יזכה שישמרו אותו משמים ממוסיקה ומנגנים לא כשרים. כמוסיקאי, המידע הזה היה מאוד חשוב ונחוץ לי, במיוחד כמוסיקאי ויוצר השואף לדבוק בבורא עולם ולהתרחק מכל תעשיית המוסיקה נטולת האלוקים. אני חייב להודות, שבהתחלה לא לקחתי את העצה הכתובה לתשומת ליבי אלא רק אחרי שהיא נשמעה בקול רם מאוד לא מזמן בחיי.

הייתי בעיצומה של עבודה על אחד הפרויקטים המוסיקאליים שלי, כשפתאום הבזיק בראשי רעיון "נפלא" לעשות משהו שונה. שמעתי 'מוסיקה שחורה' אינסטרומנטאלית וחשבתי לעצמי, 'ניסים, אתה יכול לעשות עם המוסיקה הזו משהו יפה מהצד החיובי, ממקום 'נקי'… ולמרות שזה נשמע מאוד חשוך וממקום לא טוב, אולי כך אצליח להגיע ליותר אנשים שנמצאים במקומות האפלים והחשוכים האלה…'

אני חייב לומר לכם שאכן, ניסיתי ליצור מוסיקה שתרים את השומעים אותה, זו הסיבה שהמוח שלי נאלץ להיגרר למקומות האפלים והחשוכים כדי לנסות להבין איך זה עובד. לא הבנתי שלא היה לי את הכוח הרוחני להרים מוסיקה נמוכה כזו. וזה הטריד אותי. אז גם שאלתי את עצמי אם ההתאמצות הזו בכלל שווה את זה ואם אני בכלל עושה את הדבר הנכון?! עם קו החשיבה הזה הגעתי לתפילה האישית (ההתבודדות כפי שרבי נחמן מברסלב מכנה אותה). זה היה בעיצומה של שיחה כשעורב שחור עף ונחת על העץ מאחורי. הוא החל לקרוא בקול חזק והפריע לי בהתבודדות. אפילו ביקשתי מהשם שישתיק אותו… אבל הקריאות שלו רק התחזקו. זה באמת עצבן אותי. לא הלכתי למקום אחר כי אני הייתי שם ראשון… וחוץ מזה, כל יום אני מגיע לכאן, זה הפך להיות 'המקום שלי'. הפגנתי עקשנות של 'אני לא זז מפה ויהי מה' ולמרבה הפלא, גם העורב…

אולי גם זה יעניין אתכם:

האבא של המוסיקה היהודית

כישרון במתנה

בעקבות הניגונים

הקריאות המשיכו ואז הוא החל לקרוא בקול חזק יותר ויותר, וקרוב יותר, ואז – רשרוש! העורב עף מעלי, אבל די קרוב ונחת על העץ לפניי. התכופפתי, ואז הוא שוב חזר אלי, לכיוון הפנים שלי, אבל אז נחת על עץ אחר. חמקתי ממנו גם הפעם. האמת, זה די הפחיד אותי. ניסיתי להבין מה בדיוק קורה כאן? 'השם, מה אתה רוצה להראות לי?' שאלתי אותו, והתשובה לא איחרה להגיע. נזכרתי שיומיים קודם לכן האכלתי עורב שחור במשך כמה דקות. כשחשבתי על הפעולה של האכלת העורב שאלתי את הקב"ה, 'השם, האם לעורבים אין הכרת הטוב?'

בדרכי החוצה מהשדה לכיוון העצים, העורב עקב אחרי עד מרחק מסוים והמשיך עם הקולות ורשרוש קול העצים עליהם נחת, כשכל הזמן הוא מנסה לעוף מעלי. כשהייתי במרחק די טוב ממנו, עצרתי וחשבתי על מה בעצם התפללתי – "המוסיקה השחורה". המחשבה הזו הזכירה לי את מה שלמדתי מרבי נחמן, ואז הכל החל לצלצל לי בראש כמו פעמון ענק בראש, "האם אתה אומר לי משהו, השם?"

אחרי שעברתי את האזור עם הדשא לכיוון העצים, רכב נכנס לחנייה באזור בו הייתי וממנו בקעה מוסיקה רועשת, אותה מוסיקה שהייתה על הכוונת שלי לאלבום הבא שלי. היה לי ברור שהמוסיקה הזו לא מגיעה מצד הקדושה והיא לא בשבילי. אבל זה לא נגמר כאן. תוך כדי ההליכה הודיתי לבורא עולם, שרתי ורקדתי לו, ופתאום שלווה עטפה אותי. רעש המוסיקה נחלש וקול ציוץ הציפורים המדהים, השירה המיוחדת שלהם, נשמע מצמרות העצים. זה היה די אופורי. המשכתי ללכת למטה עם השביל כשאני בטוח שמהציפורים האלה אמשוך את המוסיקה שלי.

הבנתי גם, כאשר הייתי בשדה הפתוח, שהעורב הפריע לי. אבל בחלק הצר של השביל, שמעתי את השירה היפה והנעימה של הציפורים. הבנתי שדווקא במקומות הפופולאריים המוסיקה השחורה והאפלה הזו נפוצה והולכת יופי עם הרע, אבל דווקא במקומות הצרים והשקטים המוסיקה של האור נשמעת. וזה אומר שאני צריך להישאר במקום הצר, עם המוסיקה הזו.

באותם רגעים חשבתי על מה רבי נחמן מברסלב אומר על הגשר הצר, ועד כמה שאני לא צריך לפחד להשיג פחות, כי הפחות הוא הרבה מאוד! הבנתי גם שהעורב הוא שודד וגזלן ושאני לא צריך להאכיל עורבים (שמסמלים את החושך) אלא עדיף ללמוד משנה בלילה.

כך ראיתי איך העצה של הצדיק רבי נחמן מברסלב הפכה לעצה מעשית, חיה ונושמת בחיי הפרטיים, למעלה מ-200 שנה אחרי שהרבי הסתלק מן העולם!

הצדיקים לא מתים, הם כאן איתנו תמיד!