לא כואב, לא שווה!

לא כואב, לא שווה! ואני לא
סתם אומרת לכם את זה. לכל כאב
יש מחיר, שכר עצום. אל תברחו
ממנו, תתמודדו ותגלו דברים שלא
ידעתם על עצמכם.
 
 
היום, הרבה אנשים עושים קופה לא קטנה מכל מיני שיטות להקל על הכאבים שלנו, מטפלים לנו בכאב – הנפשי והפיזי כאחד. כידוע, המערב שונא את הרעיון וההרגשה של ה'כאב', לכן פיתח אובססיה בכל הקשור לעזור לאנשים לברוח מהכאב – מכדורים ועד לכל מיני טיפולים שונים ומשונים.
 
ליהדות יש גישה אחרת ושונה לגמרי לכאב. לאדם המאמין – כאב, כמו כל דבר בעולם, נשלח לאדם מבורא עולם. וזה אומר, שכל הכאב שאנו חווים בחיים נועד כדי לעזור לנו לגלות יכולות וכוחות שידענו או לא ידענו על קיומם בתוכנו, לחדד ולחדש אותם, לשנות ולתקן.
 
הרב שאול רוזנבלט איבד את אשתו בדמי ימיה בעקבות מחלת הסרטן. כמה שנים אחרי שנפטרה הוא כתב ספר ("מציאת אור באפלה") על מה שעבר עליהם באותם ימים. אחד הדברים שהוא מרחיב עליו בספרו הוא על הכאב, ועל כך שהכאב הוא, בעצם, דבר מועיל. ולא רק, אלא גם יכול להיות גורם המפתח שמעודד אנשים לצאת מהאזור הנוח בו הם נמצאים ולהתחיל לממש את הפוטנציאל שלהם.
 
בספרו הוא מספר את הסיפור של דניאל, אורח שהיה בקומה במשך שנתיים, בעקבות דימום במוח שנוצר במהלך ניתוח שעבר. אחרי שהתעורר והחלים, עד כמה שאפשר להגדיר זאת, דניאל הגיע לסעודת שבת בבית משפחת רוזנבלט. הוא היה חסר מנוחה ורצה לאכול הכל. למה? מכיוון שלא הצליח להרגיש שום דבר בגוף שלו. הוא היה 'משוחרר מכאבים', בעקבות אותו אירוע מוחי. ברור שהשחרור מהכאבים לא מהווה לדניאל ברכה.
 
"בלי להיות מסוגלים להרגיש, (דניאל) לא הצליח להבחין בטמפרטורה והוא יכול היה לשתות תה רותח ולגרום לעצמו כוויות בפה, בלשון או בגרון שלו, וגרוע מכך, בלי להבין שהוא עושה את זה לעצמו. בלי מערכת כאב שמתריעה מראש הוא יכול להרוס את הגוף שלו ולא לדעת שמשהו כזה קורה לו. כשהוא דרך על זכוכית, למשל, הוא המשיך ללכת כאילו כלום מבלי לדעת שכף רגלו נפגעה".
 
כאב הוא לא משהו אקראי, כזה שקורה סתם כך. כשאנחנו חווים כאב בחיינו, בין אם רגשי או רוחני או פיזי, אנחנו צריכים לזכור שזה משהו שנשלח לנו משמים, מבורא עולם, כמערכת התרעה מקדימה בגלל שאנחנו עושים משהו שהוא לא טוב לנו.
 
ביצירה היהודית הקלאסית – פרקי אבות נאמר (ה, כ"ב): "בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא" – כגודל הצער, כך השכר. אם ננסח את זה בעברית פשוטה, אז אם לא כואב זה לא שווה. אם כואב, זה שווה, ועוד איך שווה! אבל אם לא נתאמץ באמת לחיות את האמונה שלנו, ולראות את אלוקים מאחורי כל דבר בחיינו – לעולם לא נבין את הנקודה האמיתית של הכאב.
 
לפני כמה ימים יצאתי להליכת הבוקר שלי, הליכה-שיחה (הולכת ומדברת עם בורא עולם בתפילה האישית שלי)כשפתאום הרגל שלי החלה לכאוב. בהתחלה זה כאב בשריר של השוק, אחר כך זה עבר לברך, ואחר כך לירך, ואז לכל הרגל. תוך דקה או שתיים הייתי כולי מיוסרת וכואבת, מה שגרם לי 'לחתוך' ולחזור הביתה.
 
הדרך הביתה הייתה בצליעה, כואבת ועם הרבה דמעות. במוחי עלו כל המחשבות האפלות למה זה קרה לי ומה זה אומר. איזו בעיה רצינית עומדת ללוות אותי בימים הקרובים עד שאפענח את המסר שנשלח לי דרך הרגל. אלא שאז האמונה שלי פרצה לקדמת הבמה ונזכרתי בשלושת כללי האמונה העיקריים שהרב שלום ארוש מלמד: א. הכל מהשם. ב. הכל לטובתי. ג. יש כאן מסר עבורי מבורא עולם.
 
הגעתי לבית ומיד שלפתי מהמדף את הספר אנטומיה של הנשמה, ספר שמסביר איך איברי הגוף מחוברים בקשר ישיר לעניינים הרוחניים שלנו. בחלק של הרגליים מצאתי את הפסוק "ואל תבואני רגל גאווה" ואז האסימון ירד. כמה דקות לפני שהכאב תקף אותי עברתי ליד כמה אנשים שעשו ג'וגינג עם בגדים לא צנועים. ואני? אוי כמה שאני הרגשתי נעלה ומתנשאת, אחרי הכל אני צנועה…
 
תוך שניות ספורות אחרי אותה מחשבה עלובה כבר הייתי מיוסרת מכאבים.
 
ישבתי על הספה ובמשך חמש דקות עשיתי חשבון נפש עמוק ונוקב, ביקשתי סליחה מבורא עולם על הגאווה האיומה שלי, והכאב נעלם כלא היה!
 
כאב זה לא כיף. אף אחד לא מבקש שיכאב לו, אבל אנחנו גם לא אמורים לברוח ממנו. הוא רק מערכת התרעה מקדימה, ואם נקשיב לאזהרה הזו ונגיב בהתאם – גם הבעיה וגם הכאב ייעלמו כלא היו. זה בדוק!