למה הסובארו חייכה?

הסובארו סטיישן המיושנת של ר' אריה דרורי, אברך מן המניין, היא הסמל המסחרי שלו. כן, כמו של עוד הרבה אברכים שמסתפקים בחתיכת פח אמינה זו, מעין ד"ש חם ודי מוצלח מיפן. ולמרות צורתה המזדקנת, כתמי החלודה שנמתחו על הפח, הטמבון השקוע והבגאז' העקום, הייתה זו סוסתו הנאמנה שיותר מעשר שנים לא מאכזבת. וכבר הכבירו שבחים דורשי רשומות ממחוזות המוסכים וחשמלאי הרכב, שכנראה הקב"ה בירך את הסובארו מסיבות הכמוסות עמו, ולכן היא זוכת התואר 'מכוניתו הצמודה והאמינה של אריה דרורי'.

נו נו, אמרו, אז אמרו. האמת ניתנת להיאמר, הסובארו של אריה דרורי באמת לא עשתה צרות. "היא תמיד מחייכת" הייתה אשתו מתלוצצת על הטרנטה. כן, חוץ משמן, מים וטיפול חדש שנתי לפני תשעה באב, לפני שיוצאים לנופש של "בן הזמנים", היא לא דרשה הרבה. הגשמים שטפו אותה והקיץ ייבש אותה, אבל מעולם לא שמעו אותה מתלוננת. מיכל בן 4 ליטר דלק שכן אחר כבוד בבגאז' למקרה שנתקעים על אם הדרך בלי דלק. וגם, מצבים כאלה היה אפשר לספור על אצבע אחת. ועכשיו, אם תרצו או לא, כל עוד אתם צועדים על נתיבי הסיפור הזה, נלמד אתכם פרק מיוחד במינו איך סובארו ענתיקה מסוגלת להיות שליחה שמימית ל… למה, אתם שואלים? ובכן, סבלנות.

צהרי יום שישי, משפחת דרורי הצעירה על טפיה ועולליה מעמיסה את עצמה על תיקיה ומזוודותיה על המכונית שתמיד מחייכת, ופניהם דרומה, לשבת קסומה ונעימה בעיר הדרומית אצל סבא וסבתא דרורי. על פי התכנון המקורי, מדובר בלא יותר משעה וחצי נסיעה, ועוד נותרות שעתיים להכנות אחרונות.

וכמו תמיד, אריה בודק שמן, מים, שופך קצת מים על השמשה הקדמית ומנענע את הווישרים. מניעים, יוצאים מן העיר, תפילת הדרך, השמים בהירים והילדים שרים, מה צריך יותר מזה? לא צריך יותר מזה. אבל מי שאמר והיה העולם, הוא גם מי שעושה חדשות, ובעל מלחמות, ורוקם תאונות דרכים. תאונה פה, תאונה קטנה שם, פקק גדול פה, ופקקון קטן שם. הזמן נמרח כמו אבוקדו רך והשעון רץ ואוטוטו שבת. אריה מביט בשעון, עוד 20 דקות שבת! "וואו! ממש מאוחר!". באופק מפהקת לה העיר הדרומית ורומזת בעיניה היפות, "נו תזדרזו, עוד מעט שבת…" אריה מישיר מבט למחוונים, הופה, המנורה האדומה דולקת. אין דלק. "לתדלק עכשיו או במוצאי שבת?" הוא מתייעץ עם אשתו. "אין זמן אריה, קודם כל שבת. אפילו הסובארו מחייכת מהשאלה התמימה שלך". נו טוב, חמש דקות לפני ההדלקה והדרורים היקרים והצעירים נוחתים אצל סבא וסבתא. חיבוקים, נשיקות ורצים לבית הכנסת.

איך הייתה השבת? כמו תמיד – נפלאה, משביעה ומרגשת. ואיך אצלכם?

וכידוע, לכל שבת יש מוצאי שבת. מיד אחרי ההבדלה ואחרי חיבוקי פרידה, הדרורים מעמיסים את עצמם על הסובארו ופונים צפונה על רקע שירי מוצאי שבת קודש, "לכבוד חמדת לבבי, אליהו הנביא…" העולים מהמערכת הישנה שברכב.

מאמרים נוספים בנושא:

פשוט, לעצור ולנוח

השילוב המנצח
יום מלא שמחה וברכה
מתכוננים לשבת

אחרי חמישה קילומטרים הסובארו מתחילה לקרטע. "אוי… שכחתי לתדלק" אריה מקטר. הקרטוע הלא אופייני נמשך עוד כמה מאות מטרים עד לעצירה מוחלטת. הסובארו כבר לא מחייכת. הוא ניגש לבגאז', פותח את מיכל הדלק הנייד… איך לא, ריק. לשמחתו, אורותיה של תחנת דלק הבהבו בחשיכה, ממרחק של 200-300 מטרים. הוא לקח את המיכל ויצא לכיוון התחנה. בכניסה לתחנה היה שלט ענק ומואר "אצלנו פתוחים 24/7". בבת אחת קנאת פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן החלה לפעפע בקרבו, "כאן רומסים את השבת בריש גלי, אני לא מתדלק!" החליט. הוא צעד לעבר הכביש הראשי והחל לאותת לנהגים לעצור לו. חמישה קילומטרים צפונה ישנה תחנה נוספת.

אחרי 10 דקות עצרה לידו מכונית לבנה מפוארת, צעיר עם שיער ארוך ועגיל באוזן שואל, "כן, חבר, לאן?". "לתחנת הדלק הקרובה, נתקעתי בלי דלק" השיב אריה. תדלק כאן, למה לך לנסוע לשם, תדלק כאן" התפלא הצעיר. "כאן אני לא מתדלק, ואל תשאל למה כי לא תבין". "טוב, היכנס חביבי, אקפיץ אותך לשם. עכשיו תסביר לי מה ההיגיון שלך…" הסתקרן. אחרי שאריה התיישב במכונית והם יצאו לדרך, כשהוא אוחז את המיכל בידו, הוא שאל את הנהג, "תגיד לי בחורצ'יק, מה שמך ושם אביך?". "שמי רן לוי ולאבא שלי קוראים יעקב". "אז ככה, שמי אריה. תאר לעצמך שנתקעת בלי דלק, ואתה צועד כמוני לתחנה הקרובה והנה במרכזה שלט ענק ומואר עליו כתוב, 'כאן בזים ושונאים ומתעבים את יעקב לוי'… נו, מה אתה אומר, היית מתדלק פה?" שאל את הבחורצ'יק. "הייתי מעלה אותה באש…" הפטיר הצעיר. "רגע, אז מה אתה רוצה להגיד לי, שיש שם שלט נגד אבא שלך?" שאל בתמיהה את אריה. "בפירוש כך" חתך דרורי, "תחנת דלק שמודיעה בפומבי על רמיסת השבת שהיא בבת עינו של אבינו שבשמים, של אבא שלי, בוראי ויוצרי – בה אני לא מתדלק! שבת היא מקור הברכה והאור, השמחה והשפע, פגיעה בה היא פגיעה באבא שציווה על שמירתה וכבודה, ומי שיראת שמים נוגעת בלבבו, לא פוגע באבא". הצעיר החריש דקה ארוכה. "הבנתי אריה היקר. אתה מוצא חן בעיניי בגישה שלך. אשמח לשמור איתך על קשר".

המכונית נעצרה מול תחנת הדלק הבאה, אריה מילא את המיכל, הנהג הצעיר עשה פרסה והחזיר את אברכנו לסובאריתו. השניים נפרדו בידידות, לא לפני שהחליפו מספרי טלפון.

במשך חצי שנה שוחחו ביניהם מפעם לפעם, עד שהקשר משום מה נותק.

אולי גם זה יעניין אתכם:

חלון יפה

המארח שלנו בשבת

אבא יודע הכי טוב

תודה, אבא!

בחיים יש גם הפתעות

אחרי שש שנות ניתוק, בשעת לילה מצלצל הטלפון בבית הדרורים. "הלו, אריה, מה שלומך?". "ברוך השם, עם מי אני מדבר?". "מה, שכחת ידיד… השבת היא בבת עינו של אבא שלנו שבשמים". "רןןןןן! מה שלומך? ממש מרגש לשמוע את קולך? איך מתקדמים?" שאל אריה בחיבה. "שמע, אריה ידידי, אני אומנם עדיין לא צדיק גדול, אבל הוריי שגרו בקנדה היו אנשים מסורתיים, אמא נפטרה לפני חמש שנים ואבא הלך לעולמו לפני חודש. אין לי מושג איך נפלה על אבא רוח קדושה וטהרה, ובצוואה שהשאיר לי, כי אני היורש היחיד, הוא כתב, "על רן להעביר 10% (מעשר) מערך הירושה בכסף לאברך ירא שמים בעל משפחה ולומד תורה"… חשבתי לנסוע לבני ברק ולהתחיל לחקור… לבדוק… פתאום תוך כדי הרהורים מרצדת בעיניי התמונה של מוצאי שבת ההיא, בשעת לילה די מאוחרת. אברך נתקע עם סובארו עומד מול תחנת דלק מחללת שבת… מי רואה אותו? מי יכול לדעת שיתדלק כאן? התינוקות באוטו, אשתו לחוצה, מי בכלל עוקב אחריו? רק בורא עולם בלבד… מציץ מן החרכים… והוא אריה מכריע חד וחלק – כבודה של השבת, כבודו של בורא עולם מעל לכל… ואז אני מגיע ושומע ממך את השתלשלות הדברים. נו, אז תגיד לי אריה ידידי, ההתנהלות שלך לא מעידה על יראת שמים? ההתנהגות שלך תפורה בדיוק לצוואה של אבא שלי!"

אריה מרגיש נבוך. "נו נו, כל יהודי נוהג כמוני, לא המצאתי כאן משהו חדש".

יומיים לאחר מכן הם נפגשו ודירה חדשה בת 4 חדרים הייתה המעשר של הירושה!

אחרי חנוכת הבית ירדו אריה ורן במדרגות, "אני לא מאמין, אתה עדיין סוחב את הסובארו?! תחליף אותה, יש לך עוד עודף מהמעשר…" השתאה רון.

"אשתי לא מעוניינת במכונית אחרת בעד שום הון שבעולם. היא אומרת שהסובארו הזו מבורכת ותמיד מחייכת" אמר אריה והישיר מבט חד לפח החלוד של מכסה המנוע, שבאמת חשף חיוך חביב במרווח שבין המכסה החלוד לרדיאטור.

* * *

באדיבות המחבר קובי (יעקב) לוי, עיתונאי, סופר ואיש חינוך ישראלי, מנהל מוסדות חינוך לבנים ובנות, בעל ארגון חסד ושדרן רדיו.