מכירים את מרפי?

מכירים את מרפי?
 
מרפי, הוא מאלה שמופיעים בשטח באופן לא צפוי וכשהוא הכי פחות נחוץ.
 
וכל זה למה? למה הוא כאן תמיד כשלא צריך אותו? למה הוא תמיד אוהב להפריע?
 
רגע, יכול להיות שזה בכלל לא מרפי?!
 
מכירים את ההרגשה הזאת, שאתם מטיילים ברחוב, רואים דברים יפים שקורצים לכם מכל חלונות הראווה ברחוב, ואתם חושקים בהם.
 
אתם מביטים כשאתם מוקסמים מסביב כל השפע הנפלא וחולמים לקנות מן היפה-יפה הזה, וגם זה וגם מההוא, ואולי עוד משהו קטן…
 
יווווו! כל כך הרבה אפשרויות לקנות ולקנות, וגם ליהנות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
חוק ניוטון, ומה שבסוף הבנתי
בולמוס  הקניות
מכורה  לקניות
 
הנה, התיק הזה, למשל, הוא בדיוק מה שרציתי. כל כך מתאים למה שאני צריכה. כן, בדיוק כזה אני רוצה. תראו איך הוא מסתכל עלי מחלון הראווה, מציץ לו בביישנות, קורא לי במתיקות 'ציפורה, הנה אני כאן. רק שלמי וקחי אותי…'
 
אבל אני לא יכולה.
איזו אכזבה.
אין כסף כרגע.
אין לי אפשרות לקנות.
כל כך מתסכל.
 
והעיניים הגדולות ממשיכות לסרוק, להביט. הופה, הרחוב מלא באפשרויות מושכות ויפות כל כך. העולם מלא בפיתויים נפלאים.
 
אני ממשיכה. הנה, חצאית יפה. וואו! היא מתאימה בדיוק למה שאני צריכה. והנה עוד אחת! רגע, כל כך הרבה חצאיות אני מוצאת פה פתאום ו-ב-ד-י-ו-ק מה שרציתי.
 
… אם היה לי כסף עכשיו הייתי קונה כמה…
 
וגם חולצות. הנה החולצות שאני רוצה. יפות וצנועות בצבעים הכי מחמיאים ומתאימים.
 
… אם היה לי כסף עכשיו הייתי קונה כמה…
 
אני שומרת בזיכרוני את כל אפשרויות הקנייה. למה? כי כשיהיה לי כסף אבוא לכאן שוב ואקנה… אני מנחת את עצמי.
 
רגע, והנה גם נעליים יפות. יווווו… איזה נעליים יפות. לא חשבתי שאמצא כאלה.
 
והאגרטל המדהים הזה! והספלים המיוחדים! והשטיחון לאמבטיה! מה אגיד לכם, אין סוף של קסמים מפתים. הרחוב מלא כל טוב, רק למי שיש כסף לקנות וליהנות.
 
לי לא.
חבל! זה כל כך מצער ומתסכל.
 
אני ממשיכה. אוספת מראות ואפשרויות. אם רק הייתי יכולה, כמה הייתי קונה. הייתי ממש מסדרת לי את החיים, את המלתחה, את הסלון, את פינת הישיבה… כמה חבל שאני לא יכולה.
 
אחרי כמה ימים, אני שוב שם, באותו רחוב מופלא. הפעם באתי מוכנה. הפעם באתי לקנות. אוחזת את התיק שלי בשמחת עשירים.
 
אני הולכת לי בנחת לחפש את הדברים הקסומים והמופלאים שראיתי באותו יום, את החצאיות, הנעליים, התיק, אבל פריטי הנוי, את כל האביזרים הנחמדים והמשמחים. את כל מה שבאותו יום היה עושה לי את החיים הכי נפלאים שיש.
 
רק שפתאום, למרבה הפלא, אני ממש לא מוצאת כלום. התיק? פתאום הוא נראה לי ממש לא מעניין. התיק שלי טוב, מה כל כך דחוף לי לקנות אחר. סתם. והחצאיות? בעין בוחנת יותר, אני מגלה שאני בעצם לא מוצאת משהו מתאים שאני רוצה. אוותר עליהן.
 
אבל הכסף בוער לי בארנק.  כי יצאתי לקניות ואני מתכוונת לחזור הביתה עם הרבה, אבל הרבה, שקיות מרשרשות בחגיגיות מלאת שמחה.
 
טוב, אז אולי החולצות? פתאום אני מסתכלת עליהן במן שעמום כזה. הן נראות לי מה זה מיותרות. כל הצבעים והדוגמאות, למה אני צריכה אותן בכלל? אבל בסוף, בכל זאת, אני קונה לי אחת. משהו סולידי. בעיקר, כדי שלא אחזור בידיים ריקות.
 
והנעליים? לא, זה באמת לא מה שאני רוצה ואוהבת. זה לא הסגנון, הן משעממות ולא נחוצות.
 
מאוכזבת אני שמה פעמיי לכיוון התחנה. באתי כעשירה לקניות גדולות וחזרתי עם חולצה אחת וארנק כמעט מלא כמו שהיה.
 
למה?
 
זהו, זה הקטע של מרפי, אומרים לי.
 
ככה זה. כשאין לך כסף, את מוצאת המון דברים שאת צריכה ורוצה. וכשאת באה עם כסף, פתאום את לא מוצאת כלום.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
שופינג שחובה  לעשות
תחנת קניה אחת
יש חיים אחרי הפרה
 
באמת נראה לכם שככה זה? אני חושבת שלא. אבל התשובה הרבה יותר עמוקה: אין אדם שבע אלא ממה שאין לו!
 
כשאין לנו כסף נדמה לנו שחסרים לנו כל כך הרבה דברים, ואם רק היה לנו את הכסף להשתדרג קצת, להעשיר את החיים שלנו בחפצים נפלאים היינו יכולים לעשות אותם ממש מושלמים, לא כך?
 
אבל כשיש כסף, תחושת ה"חסר לי" פתאום נעלמת, מתאדה לה באוויר. ואז מה? אז אנחנו מרשים לעצמנו לבחון חפצים בעיניים ביקורתיות ולקנות את מה שבאמת אנחנו צריכים.
 
ואם לא מוצאים? אז זה לא קשור למרפי.
 
למי כן? לאף אחד. זה רק בגלל שברגע האמת אנחנו מגלים שאנחנו בכלל לא צריכים את זה.
 
זאת תחושה שכדאי מאוד לשמר לפעם הבאה שנגיע לרחוב הקניות הקסום ונראה דברים יפים. ניקח נשימה עמוקה ונדע בביטחון מוחלט: לא חסר לי כלום!
 
ואם כל הדברים בכל זאת קורצים לנו מהחלונות? קוראים לנו בכל שמות מתוקים? לוחשים לנו שנתקרב אליהם, שנרגיש אותם? אפשר להביט וליהנות. למה לא? ואם יום אחד באמת נצטרך? אז נבוא ונקנה. ואז בוודאי גם נמצא את מה שצריך.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  –בכתובת teilot1@walla.comאו לבקר באתר גם ציפור מצאה בית– רפואת הרמב"ם.