עושים מסיבה מהתודה

יש תסריטים בחיים שנשמעים הזויים,
אבל בהחלט קיימים. למשל, כשמתקשרים
מחברת הביטוח ומודיעים לך שהסחורה
שהזמנת אבדה ואין לך ביטוח. ואתה…
צריך לעשות מסיבת תודה. הזוי או לא?
 
 
זה אולי יישמע הזוי, אבל זה בהחלט יכול לקרות. או יותר נכון, זה כבר קורה.
 
הטלפון בבית של רוני צלצל. בצידו השני של הקו נשמע קול בס שלא עומד לבשר לרוני את הבשורה שהוא רוצה לשמוע. "רוני?" הוא שואל. ורוני משיב בחיוב. "שלום לך. אני מדבר מחברת הביטוח, הסחורה שהזמנת הלכה לאיבוד. ואלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן, שלפי הנתונים שנמצאים במחשבי החברה שלנו – פוליסת הביטוח שלך על העברת סחורה ומשלוחים הסתיימה לפני שבועיים…"
 
"אתה רציני?!?"
 
"כן".
 
"טוב, תודה".
 
ורוני שמח עד הגג, מודה לאלוקים על הבשורה. מיד הוא מחייג אל החברים הקרובים ומזמין אותם אליו למסיבת תודה ספונטנית, בה הוא משקיע את השקלים האחרונים שלו.
 
"למה חוגגים?" שואלים החבר'ה.
 
"הסחורה שהזמנתי הלכה לאיבוד, אין לי ביטוח, ועכשיו אני גם בלי שקל בכיס. יש פה בר משקאות טובים, שם תמצאו שולחן עמוס בכל טוב. בקיצור, תיהנו…"
 
כולם שומעים את דבריו של רוני אבל אף אחד לא נראה המום או מאוכזב. כולם מודעים, ברוחניות ובגשמיות, שכל מה שקורה – לטובה קורה. שצריך לברך על הכל – "ברוך הטוב והמטיב". כן, גם על סחורה שהלכה לאיבוד ולבעלים שלה אין ביטוח…
 
התסריט הזה נשמע מוזר, או כמו שאמרתי הזוי לכל הדעות, כמובן לאדם שמאמין שיש רע בעולם. כי אחרי שמשיח יבוא, במהרה בימינו, כולם בלי יוצא מן הכלל יבינו שאין דבר כזה רע או לא טוב בעולם. המסיבה של רוני תהיה תגובה מקובלת ומובנת אצל כולם.
 
אבל למה לחכות עד שמשיח יבוא? למה לא לומר תודה לבורא עולם על הכל כבר עכשיו?
 
כשאדם מגיע לשלב שבו יש לו מודעות רוחנית שכל מה שהשם עושה – לטובה הוא עושה, ולטובתו הנצחית, רק אז הוא יכול לברך באמת את ברכת הטוב והמטיב על כל מה שקורה לו. כשמשיח יבוא, כשידיעה הזו תהיה קלה להשגה, כבר לא נאמר "ברוך דיין האמת", אלא רק את ברכת הטוב והמטיב. לא תהיה מציאות של רע בעולם כלל.
 
ושוב, למה לא להודות כבר עכשיו?
 
אדם שנמצא בתחילת ההתקרבות שלו לחיים של תורה ומצוות נגיש אלי פעם וסיפר לי שפיטרו אותו מהעבודה. הוא לא היה עצוב. באמת. הוא אמר לי שעכשיו יהיה לו יותר זמן ללמוד תורה, להתבודדות (התפילה האישית) כי הוא מאמין שהקב"ה ייתן לו מקום עבודה טוב יותר, והכל לטובה.
 
וזה היה רק בתחילת הדרך שלו, בתחילת ההתקרבות. הוא עדיין לא היה מנוסה, לא בעל ידע עשיר כמו אחד שחי עשר-עשרים שנה בתשובה, פה ושם שומע שיעורים, קצת דיסקים, ותראו איזו אמונה מתוקה ופשוטה יש לו. בלי המודעות הרוחנית הוא לא היה יכול להגיב כך. ללא ספק, ולאור ההכרות שלי איתו לפני שקיבל עליו להתחזק, היה נופל לייאוש ודיכאון.
 
לומר "השם טוב והוא עושה הכל לטובה" על כל מה שקורה לנו בחיים, להודות לבורא עולם – זה באמת האור של המשיח. עם מודעות רוחנית אנו יודעים שהבורא עושה איתנו דברים נפלאים, גם אם זה נראה לנו 'לא טוב' או 'רע'. ואם ניתן את דעתנו לעומק העניין – נראה איך הכל לטובתנו פה בעולם הזה וגם זו הנצחית. וזאת לכשעצמה סיבה מספיק טובה לומר לבורא תודה על כל אירוע ופרט בחיינו, על כל דבר שהטוב חבוי בו אך איננו מגלים אותו. כי כשאין לאדם שמחה והכרת הטוב זה לאו דווקא רק בגלל שהמציאות שלו לא מוצאת חן בעיניו, אלא בעיקר בגלל שאין לו מודעות רוחנית או אמונה.
 
הגמרא מספר לנו (תענית, ח) שרבי יהושע בן לוי אומר, שכל מי שמקבל את הייסורים שלו באהבה מביא ישועה לעולם.
 
כשאדם מקבל את מה שעובר עליו בחיים, כפי שרבי יהושע בן לוי הגדיר זאת – ייסורים – באהבה ובשמחה, ומאמין שהכל מלמעלה ומודה לבורא עולם על זה – הוא צינור נפלא לישועות גדולות לעולם, לא רק לעצמו.
 
זה מסר מדהים ומעורר השראה. אדם שתמיד מודה לבורא עולם – מציל את עצמו ואת העולם כולו. ועל פי הגמרא זו זכות גדולה בשבילו. זכות שנובעת מהדרך בה הוא מקבל את מה שעובר עליו באהבה ובשמחה.
 
זו סיבה מספיק טובה לחזק את עצמנו ולהמשיך לצעוד בדרך הנפלאה בה אדם רואה שהכל לטובה, שאין שום רע בעולם כלל. זוהי הדרך האמיתית והנכונה לתשובה, או מה שאנו מכנים 'תשובת המשקל' – תשובה אמיתית ושלמה על החטא הגדול שאנו מאמינים שיש יצר, הרס ורוע בעולם. ואני לא אומר לכם את זה רק כדי לתת לכם הרגשה טובה, אלה דבריו של רבי נחמן מברסלב בעצמו שאמר לא פעם – אין שום ייאוש ורע כלל בעולם.
 
עכשיו יש לכם סיבה למסיבה.