על מה אתה חושב?

יש מחשבות ויש מחשבות. לא
כל מחשבה שמעסיקה את מוחנו
מועילה לנו. אדרבה, לא פעם הן
מתגלות כגורם לנזקים איומים
בנפשו של האדם.
 
 
אם יש משהו שמעסיק לנו את הראש, ותופס את כל כולנו – אלו הן המחשבות.
 
אבל כמו שכולנו יודעים, יש מחשבות ויש מחשבות. לא כל מחשבה שמעסיקה את מוחנו מועילה לנו. אדרבה, לא פעם הן מתגלות כגורם לנזקים איומים בנפשו של האדם.
 
הימים, ימי ספירת העומר, בהם כל ישראל מכינים את עצמם לקראת המעמד הגדול של קבלת התורה בחג השבועות. אחת ההכנות העיקריות לקבלת התורה הקדושה היא מה שאנו אומרים בתפילה, אחרי הספירה של כל יום: "וקדשנו וטהרנו בקדושתך העליונה, אמן סלה". והקדושה המדוברת, בעיקר, היא קדושת הברית.
 
גם בתפילות של שבת ויום טוב אנו מבקשים מהקב"ה "קדשנו במצוותיך" ובהמשך "ותן חלקנו בתורתך", משום שזה תלוי בזה ורק על ידי הקדושה בה אנו זוכים על ידי הצוות אפשר לקבל את התורה. זו הסיבה שעל האדם לכוון, עד כמה שהוא יכול, בכל מצווה שהוא מקיים, שיקבל על ידה את הקדושה העיקרית שהיא קדושת הברית, שהרי כבר נאמר לנו "…קדושים תהיו כי קדוש אני וגו'" (ויקרא, יט) ומפרש רש"י שזה מדבר על הקדושה מהעריות וכיוצא, כלשונו: קדושים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה וכו'. עיין ברש"י כולו.
 
על נושא חשוב זה מסביר רבי חיים בן עטר – "אור החיים" הקדוש זי"ע (פרשת אחרי-מות קדושים) מהי הדרך היחידה לזכות להתגבר על היצר הרע. הנה חלק מדבריו עם מעט שינויים בניסוח על מנת להבין את דבריו בצורה פשוטה.
 
"אור החיים" הקדוש מסביר את מה שכתוב בתחילת הפרק: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" – והמדובר על מעשי זימה, שזה מסביר את מה שנאמר בהמשך הפסוקים, על פרשת העריות: "אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת וגו'". וכמובן שרשימת איסורים אלה עוד ארוכה.
 
על ההתגברות על התאווה לעריות כותב "אור החיים" את הדברים הבאים: "הנה ידוע, כי כל המצוות אשר ציווה השם לעם קדשו, הן מצוות שיכול האדם לעמוד בהן, ויש בידו להטות את עצמו אל הרצון לעשותם, חוץ מהמצווה לפרוש מן העריות, שלהטות עצמו מתאווה זו זה תלוי בעוד גורמים, כמו שיבואר בהמשך, משום שהעריות הן דבר שנפשו של אדם חומדת, וממילא החמדה אונסת ומכריחה אותו לעשותם" – כלומר, את כל המצוות אדם יכול לעשות ולהישמר ממה שאסור, מלבד מה שקשור לתאווה הידועה, בה ישנה חמדה גדולה שהאדם לא יכול להתגבר עליה, אלא על ידי הרחקת הראות והמחשבה, כמו שממשיך "אור החיים" וזו לשונו:
 
"זולת בהתעצמות הרחקת שני דברים מהאדם, והם: הרחקת ראות העין, והרחקת המחשבה, ואם שני אלו לא יעשה, אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו! כי כל שלא תהיה לו הרחקת הראות בדבר, הגם שירחיק את המחשבה, לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו את ההכרח שמכריח אותו החשק!
 
"וצא ולמד (קידושין פא, ע"א) ממעשה של רב עמרם רבן של חסידים, שאף שבודאי לא היה לו צד הרהור ומחשבה לאותה תאווה, אבל מצד כוח הראות הוא כמעט ונכשל, שתיכף שראה מה שראה, התגבר בו היצר הרע באש בוערת עד שכמעט שעבר עבירה, אם לא שמשמים הצילו אותו מפאת כבוד התורה והחסידות שלו. וראיה גם ממעשה רבי מתיא בן חרש, שבחר לסמא עיניו על ידי שנעץ מסמרים מלובנים בעיניו, מיד כשהבין כי בגלל מראה עיניים הוא עלול להיכשל, אף על פי שודאי לנו שרבי מתיא בן חרש לא חשב כלל על אותה תאווה, כמו שרואים ממה שעשה – כשהסכים להיות עיוור ובלבד שלא ייכשל".
 
וממשיך ומבאר את הצד השני של הדברים, שלא תועיל שמירת העיניים והרחקת הראות אם לא ירחיק את התאווה ממחשבתו, כי יכול להיות שאדם לא מסתכל על שום מראה אסור, אבל בעיני רוחו הוא חושב מחשבות של תאווה, לכן צריכים דווקא את שתי העבודות – הן שמירת העיניים והן שמירת המחשבה.
 
"נמצאת אומר שדי באחד מהשניים, בין מחשבה לא טובה ובין מראה לא טוב, בשביל שהאדם כבר לא יוכל לשלוט על התאווה, וכל שכן אם ישנם שני הדברים יחד, הן הראות והן המחשבה, שהרי האדם חלוש כנגד תאוותו, וכל שכן שלא צריכים לומר, שאם ישלח ידו ואכל מעט מן הרע הזה, כלומר שכבר נכשל ונפל בתאווה זו, הנה הוא מסור ביד תאוותו… ומעתה, צריך האדם לחשוב תחבולות, איך לערוך מלחמה נגד בחינה זו (נגד התאווה הידועה), שהיא בשלילת שני הדברים ממנו (הראיה והמחשבה) ובזה תהיה נרכבת באדם תכונה לבל יתלהט אחר זה, וישליט הרצון בחפץ הטבעי (יוכל להשליט את רצון הנשמה על החשק הטבעי שהוא מצד הגוף)".
 
בהמשך דבריו הוא אומר את הדברים הבאים:
 
"נחזור לעניין שבאנו עליו כי בחינת החושב בדבר ערווה, תגביר החפץ ותשליטנו ברצון (כשאדם מהרהר באותה תאווה, מתגבר בו החשק ומנצח את השכל) ולא יושג הניצחון על החפץ (על החשק), אלא דווקא באמצעות הרחקת הדבר מדעתו ומחשבתו שלא לראות את דבר הכיעור (כל ראיה אסורה של צורת אישה וכדומה), ולא יחשוב בו. אבל אם עיניו יביטו בדבר הנה הוא מסתכן, וכמעשה דוד המלך ע"ה, שכשנסבב הדבר וראה מה שראה, נתעורר ליבו שהיה חלל ועשה מעשיו, ואפילו תחילת המחשבה בדבר זה תגרום תגבורת והולדת טבעיות החפץ ותגבורתו.
 
"ולזה נתחכם חכם החכמים שלמה המלך ע"ה ואמר (משלי א י): "בני, אם יפתוך חטאים…" פירוש, בחינת החטא יבוא לפתות אותך, "…אל תאבה…" פירוש, לא תיכנס עם פתוייך בטוען ונטען, כי אריכות הרגשת החושב אפילו לבחינת השולל תפעיל הגברת החפץ ותהפך הרצון אליה…" עד כאן דברי "אור החיים" הקדוש זי"ע.
 
ובעניין זה, מצאנו בספר המידות את דבריו של רבי נחמן מברסלב: "לא תיכנס עם פתוייך בטוען ונטען, כי אריכת הרגשת החושב אפילו לבחינת השולל תפעל הגברת החפץ ותתהפך הרצון אליו" (ערך ניאוף סעיף י').
 
ועוד אומר "אור החיים", כי למרות שבאמת לכתחילה אפשר להתגבר על היצר הרע אך ורק על ידי הרחקת הראות והמחשבה, אבל באמת ליהודי יש כוח אלוקי להתגבר מחדש, אפילו אם כבר נכשל בראיית העין ובמחשבה, ולנצח את התאווה בכוח הנשמה האלוקית שבו, עיין שם דבריו באריכות שמתרץ הכל על נכון על פי סדר הפסוקים.
 
והעיקר למעשה הוא, כמו שכבר נכתב באריכות בכל ספרי המוסר והרבה דיו נשפך סביב יסוד הקדושה האישית של האדם, שכדי לזכות לקדש את עצמו צריך שישמור את עיניו בתכלית השמירה וירחיק את התאווה ממחשבתו, ועל ידי זה יוכל האדם לזכות שיאיר בו אור התורה.
 
והעצה המעשית להוציא את הרצון אל הפועל, ולזכות באמת לשמירת העיניים ושמירת המחשבה – היא ההתבודדות, כמו שנאמר בנביא (ישעיה כ"ו): "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם", ורבי נתן (ליקוטי הלכות) מבאר פסוק זה לעניין ההתבודדות, וזו לשונו (הלכות ברכת השחר, ה): "וְזֶהוּ 'הֵן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן', שֶׁהֵם עַם קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁשּׁוֹכְנִים לְבָדָד, שֶׁהֵם מְקַיְּמִים 'לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְיךָ בַּעַדְךָ חֲבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם'. שֶׁהֵם מִתְבּוֹדְדִים בֵּינָם לְבֵין קוֹנָם וְשׁוֹפְכִים שִיחָתָם לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם וְחוֹשְׁבִים בְּכָל יוֹם עַל אַחֲרִיתָם וְסוֹפָם הָאַחֲרוֹן". עיין שם כל ההלכה ויערב לך.
 
רק בכוח ההתבודדות, כאשר אדם מקשר עצמו לצדיקים האמיתיים ושופך שיחו נוכח פני השם, ומרבה בתפילה ותחנונים לבורא שיצילו מפגם זה ויעזור לו לשמור את עיניו ואת מחשבתו, וייתן לו עצות אמיתיות איך לזכות לקדושה האישית, וישתדל להתפלל על נושא זה לפחות חצי שעה בכל יום – על ידי עצה זו יוכל בודאי להינצל מפגם הברית ולזכות לקדושה, וממילא להיות כלי ראוי לקבלת התורה.
 
ויהי רצון שנזכה לקיים את עצותיו של רבינו הקדוש בתמימות ובפשיטות, ונזכה לקדושה ולקבלת התורה כאיש אחד בלב אחד, ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.