פריק קונטרול

"פריק קונטרול". מי לא מכיר? מי לא מכור לזה?
 
זה קרה באחד מימות השבוע שחלף. קיפלתי את הכביסה וסידרתי את הבגדים לקראת בואו של ארון חדש, אז חשבתי ביני לבין עצמי, בהתבודדות, עד כמה חשוב לא לפתח תלות בדברים שאין בהם ממשיות. "הישן מפנה מקום לחדש", נזכרתי בדבריו של רבי נחמן מברסלב. אכן, הגיע הזמן לפנות את מקומם של הבגדים הישנים והבלתי שמישים לחדשים.
 
כמה פשוט, ככה נכון. כי תראו כמה נקודות אור ויופי מתגלמות במשפט אחד זהרורי. ראשית, מבחינה רוחנית, כאשר קיים ישן הוא עלול לחסום את צינורות השפע, את קבלת בואו של החדש, שיכול להיות רוחני או גשמי או שניהם גם יחד.
 
דבר נוסף, מרוב בגדים כבר לא רואים את המדפים העמוסים, שלא מחביאים בתוכם פריטים שעדיין עם התוויות שלהם. מרוב ישן לא רואים את החדש, זה שנמצא עמוק בפנים וזה שצריך לבוא עם הגל הבא של הקניות.
 
אני ממשיכה עם המיון/קיפול ועם אלה שיעברו לאיזה גמ"ח, חושבת על הטוב שבורא עולם משפיע עלינו כל רגע בחיינו. למשל, אתמול הייתי בשיעור של הרב שלום ארוש. השיעור היה מדהים, ומשפט אחד שהרב אמר תפס אותי חזק: "אני לא רוצה להיות עבד לתאוות שלי ומההתחלה כבר שברתי אותן", ואז הוא נתן כל מיני דוגמאות מחיי היומיום. אתם בטח שואלים איך זה קשור לארון בגדים וכביסה, נכון? במילה אחת: אופנה.
 
ואופנה, היא גם סוג של תאווה. היא זו שמכתיבה לנו מה ללבוש ואיך להתנהג. מעין קודים מוזרים כאלה שאנשים ממציאים והופכים אותם לתכתיבים חברתיים. פתאום, אתה רואה אנשים שלובשים בגדים או מתנהגים בצורה מסוימת כי ככה זה, זאת האופנה היום. לך תבין.
 
לא רוצה להיות עבד של האופנה, של התכתיבים האלה. לא רוצה לעמוד מול ארון הבגדים ולשאול מה אלבש היום? לא רוצה לעמוד מול המראה ולשאול את עצמי עשר פעמים איך אראה היום? לא רוצה לשנות כל פעם את צבע המלתחה רק בגלל שפתאום ורוד צעקני הוא הצבע 'שהולך היום' בחלונות הראווה. והס מלהזכיר את הבגדים שהגזרה שהם לא מחמיאה לנו, אבל מה לעשות, זאת האופנה. אז זהו, לא רוצה שיגנבו לי את חופש הבחירה.
 
אומנם לא נולדנו מעצבי-על וגם לא האנשים עם המחט ביד, ואת הבגדים, מן הסתם, נצטרך להמשיך לקנות בחנויות. אבל אנחנו לא חייבים להתפתות לכל מה שחלונות הראווה והז'ורנלים מציעים לנו. יש לנו דעה אישית, אל תשכחו, חופש בחירה ולא מעט שליטה בעניין.
 
יכולת הבחירה מאפשרת לנו להיות פתוחים וקשובים, להחליט ולקבוע מה נכון וטוב עבורנו. זה מוביל אותנו ליכולת שלנו לשלוט ולא להתפתות, לכוון את הבחירות שלנו למקומות טובים וחיוביים.
 
אנחנו עדיין בתוך ארון הבגדים שלי, זוכרים? אז כשמחליטים לעשות סדר בארון ומגיעים לרגע באו אנחנו מקבלים את ההחלטה – להכניס את הבגד הזה לארון או לשים אותו באחת השקיות שיובילו אותו אחר כבוד החוצה, מכל סיבה שלא תהיה – לא רלוונטי/לא צנוע וכדומה, אנחנו זוכים לאחד הביטויים הכי יפים של חופש הבחירה שלנו, לשליטה והחלטה רצויה.
 
לעומת זאת, קיימת שליטה לא טובה. שליטה שהיא ברובה, או כמעט כולה, שליטה רודנית, כוחנית, כפייתית, מאולצת. שליטה אמורה להיות דבר חיובי ולגרום לסדר, ליציבות, ללקיחת אחריות, למנגנונים טובים. לא לשליטה שמוציאה מכלל שליטה! הרצון להיות בשליטה כל הזמן, לדעת מה קורה בכל רגע נתון, איפה למה וכמה, יוצר לחץ עצום בתוכנו, כזה שנותן את אותותיו על הגוף והנשמה ולא אחרי הרבה זמן.
 
מי אמר אשליה ולא איבד את השליטה?…
 
הרצון לשלוט בכל מה שקורה סביבנו ואיתנו לא תורם לנו שום דבר. נהפוך הוא, רק  גורע מאיתנו – חיים, שמחה, חיות, רוגע ושלוות הנפש. הידיעה שיש מנהיג לבירה מאפסת את כל הרצונות המוזרים שעולים מתוכנו, בעיקר זה שדוחף אותנו לשלוט ולבלוע את כל מה שבדרך. כי שליטה, מההיבט הזה, היא תאווה, רצון שלילי לתפוס פיקוד שלא שייך לנו. להתעצבן, לכעוס, לדבר לא יפה. דחף איום ונורא שהוא לבדו עושה לנו הרבה בלגאן בחיים, ובעיקר, גורם לחוסר שליטה מזעזע.
 
אז גם אני לא רוצה להיות עבד של התאוות שלי, בטח לא של תאווה איומה כמו שליטה על כל ערוציה וגווניה. לא רוצה שהיא תיקח ממני את היכולת לבחור, את מרחב התמרון שלי. כי בלי יכולת בחירה זה כמו להיות במלכוד. וזאת סכנה לא קטנה.
 
תקשיבו לקול הפנימי שלכם, תכניסו תובנות חדשות וסלקו את הישנות והמקבעות, אפשרו לעצמכם לבחור, לשלוט, להיות.
 
"הישן מפנה מקום לחדש", לאדם החדש שאנחנו יכולים להיות כל יום, הרי רבי נחמן אמר לנו שצריך להתחיל בכל פעם מחדש, נכון? איך נעשה את זה אם לא נפנה קצת מקום?