שאלה של זווית ראיה

התבגרות היא תהליך מוזר. ההתייחסות
כלפיה מגוונת להחריד. בקרב ילדים ובני נוער
זהו סרגל אגו מתוח. ומאוחר יותר, זה תהליך
שהופך לאויב שאסור להזכיר את שמו…
 
 
התבגרות היא תהליך מוזר. ההתייחסות כלפיה מגוונת להחריד בשכבות האוכלוסיה השונות. בקרב ילדים ובני נוער זהו סרגל אגו מתוח. כל שנותיו הצעירות חולם ילד על יום ההולדת. 'מתי אהיה כבר גדול?', מי גדול יותר? מי בוגר יותר? ההתבגרות בין בני הנוער היא כלי מידה לערך עצמי.
 
בשלב מתקדם יותר, תהליך ההתבגרות הופך סטטי, פחות מדובר, והרבה יותר נוכח. המבוגרים אינם מדברים על התבגרות, כעת יש להתבגרות פנים ומעמד. אין צורך להוכיח בגרות, להפגין יכולת לנטילת אחריות. זוהי עובדה קיימת שיש לשמר אותה בגבולות דפוסי ההתנהגות המקובלים.
 
קצת מאוחר יותר הופך תהליך ההתבגרות לאויב שאסור להזכיר את שמו. כשהמחצית הראשונה של החיים מתקרבת אל קיצה, והחצי השני קורץ מעבר לעיקול משבר גיל הארבעים. אף אחד לא מעוניין להזכיר את מה שיהיה כאן כשנהיה מבוגרים יותר. אחר כך מתמקמת ההתבגרות בכורסה הנוחה של סבא, מדגדגת במחושים ותופעות לוואי, וגוררת את הרגליים בצידי מרוץ החיים. קופת החולים מעדכנת על בדיקות כדאיות בהתאם לגיל, חברת הביטוח מדווחת על שינויי הגדרה, והאזרחות אף היא הופכת לוותיקה. זהו, הזקנה עומדת לקבוע כאן שביתה.
 
שאלה של זווית ראיה
 
קשה לומר שילד ומבוגר חיים באמת באותו עולם. יתכן שהם חיים תחת קורת גג אחת, צועדים על אותה מדרכה וצופים באותו נוף. הילד בכל אופן חי בעולם אחד, והמבוגר ככל הנראה, בעולם אחר. צעידה שגרתית ברחוב עמוס מחדדת את ההבדלים. המבוגר צועד במרץ, משלח מבטים קמוטי מצח לכל כיוון. כל כולו מרוכז רק במטרה לשמה יצא. היכן החנות שעמדה כאן אמש, מתי יתקצר התור בכספומט, הרמזור האדום אולי תקוע ו…זהירות, האוטובוס מגיע.
 
והילד, הילד צועד במקביל, ברחוב שלו יש המון חתולים, פרחים, גדרות מקושטות וצעצועים בחלונות ראווה ענקיים. הוא שומע מוסיקה של צפירות רמות, צופה באנשים מגוחכים שמתרוצצים כמו עכברים מסוממים, וחולם על גלידה שאמא תקנה לו כשיימאס לה לשמוע אותו בוכה.
 
תהליך ההתבגרות מוצא את ביטויו בעיקר בתחום נטילת האחריות. ילד צעיר בן חורין מאחריות אישית, שלא לומר אחריות סביבתית. אמא'לה דואגת שילבש סוודר כשבחוץ קר. אבא ממריץ להתמיד בלימודים. אם לא ידאגו לו, הוא לא יעשה זאת בעצמו. אינטרס החיים עוד לא חדר אל תודעתו.
 
נער בוגר כבר יודע שכדאי לדאוג לעצמו. הלבוש תופס מקום של כבוד בראש. המעמד שווה יותר מכל. החברים, דמי הכיס, העיסוקים האישיים והתחביבים. הוא מבין כבר שיש בחיים אינטרס שיש לטפח ולשמר. אחריות סביבתית רחוקה עדיין מעולמו.
 
שלבי התבגרות מתקדמים יותר, יצעידו את התודעה להבנה שיש בעולם שלנו יחסי גומלין. אם תשליך פסולת, הרחוב שלך יהיה מלוכלך. אם תצעק יצעקו עליך, אם תרמה ירמו אותך. בקיצור, משתלם לשמור על הסביבה. התבגרות בריאה יותר מסוגלת אפילו לגרום לנו להיות אנשים ממש הוגנים. להכיר בעובדה שלהיות סימפטי ונחמד הוא כרטיס כניסה לחיים חברתיים ואישיים. 
 
הזכות להיות צעיר
 
התבגרות היא תהליך חובה לבשלות אנושית. מאידך, דווקא היא ששוללת מאיתנו נתחי חיים שלמים. זווית הראיה של מבוגר בעל משפחה והון אישי לוקה מעיוורון מסוים. איש עסקים איננו רואה אנשים כי אם פוטנציאל עסקי. בעל משפחה לא רואה מאומה, רק נטל התחייבויות נעדר תחתית. בית הוא צורך קיומי, משכורת היא מזון חיים. הילדים, עבורם אנו עמלים עד כלות הנפש, עלולים במרוץ היומיום להידמות כצרור דרישות והפרעות.
 
הנשיאה בעול כלכלי הופכת את האדם לבוגר הנוטל אחריות על עולמו. אך כאן בדיוק גם נשללת ממנו, על פי רוב, היכולת לחוש התרפקות ואמון על כתפיים רחבות של אמונה וביטחון. הילד הצעיר נטול האחריות חי חיי התרפקות. הוא מחובק במעטפת אוהבת של דאגה והתמסרות הורית. כנפי האמון שלו שלמות, הוא מסוגל לפרוס אותן בכל עת שיחפוץ, להתרומם מעל קרקע המציאות הדוחקת, ולדאות על גלי האמון. עולמו של ילד אפוף בטוב משום שהוא מאמין בו.
 
הנשיאה בנטל האחריות שוחקת בהכרח את היכולת להתרפק על מה שמעבר למוחש ולמוכח. המבוגר חי בכל ישותו ותחושותיו את העול הנישא על שכמו. הוא יודע לעמוד בהתחייבויות, אבל לא בטוח שהוא יודע גם איך להאמין. האמון בזולת כמו האמון בבורא עולם, מחייב מידה מסוימת של נאיביות בריאה. כזו שלא נפגעה מהצורך להוכיח יכולת ופקחות.
 
אלף פנים לתאוות ממון
 
רבות מדובר בספרי הקודש בגנותה של תאוות ממון. יש המציירים לעצמם את התאווה המסוכנת הזו כמשהו שמתחיל להראות סימנים רק אחרי המיליון הראשון. כאילו שתאוות ממון היא נחלתם הבלעדית של עשירים. ובכן, תאוות ממון, על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב היא תאווה הפוקדת את עולמו של כל אדם, ויהיה זה מקבץ הנדבות הנזקק ביותר בתחנה המרכזית.
 
המון פנים יש לה לתאוות ממון, אחת הנפוצות שבהם היא הקשיחות. כשאנו מתבגרים משהו בתוכנו מתקשח. כבר איננו מסוגלים להתייחס לחיים כמשהו משעשע. זה טוב ובריא, וגם חונק וקטלני. חייבים לגדול וללמוד לשאת באחריות, אך באותה מידה יש לשמר את היכולת להשליך את האחריות על כתפיים רחבות יותר, כתפי האמונה והביטחון. נטל החיים ודרישותיהם הבלתי פוסקות מחדיר בנו את התחושה, שאם לא נעשה משהו כלום לא יקרה. עם הזמן וברבות התנועות בחשבון הבנק, לומדת התודעה להכיר בעובדה שהאני הקטן שולט במרחב. וכאן נשללת מהאני הזעיר זכותו הלגיטימית של כל נברא להתרפק על בוראו באמונה.
 
איש בוגר איננו מסוגל להתערסל בזרועות של אבא אוהב. הוא גדול מדי, פינוקים וחיבוקים שייכים לעולם של ילדים. ובכל זאת, אין אדם שלא זקוק לחיבוק הזה. הקוצניות הצוננת שפיתחנו עם הגיל והוותק שוללים מאיתנו זכות בסיסית, לחיות מתוך אמון ותקווה. העול הכלכלי לימד אותנו על בשרנו שאסור להיות אופטימי, ואין מקום לתקוות וניסים.  
 
כשמסתגלים לחיי לחץ ולנשיאת עול בלתי פוסקת, חספוס הוא עניין של זמן. שחיקה וחספוס, מעבר לנכות הרגשית שהם יוצרים, הבעיה המשמעותית יותר שלהם היא אובדן האמונה והביטחון. זוהי תוצאה ישירה של תאוות ממון. התאווה לשלוט על המצב, להיות מסוגל, להחזיק חשבון בנק ולנהל חיי שגרה תקינים, עלולה להיות התגלמות נסתרת של תאוות ממון. תאוות ממון היא תשוקה לרכושנות. שאיפה של ילד לגדול ולהיות מסוגל ועצמאי, זהו רצון בריא שעלול להפוך למחלה. להתבגר זה נפלא, ועם זאת חייבים לשמר את היכולת לשוב לתמימות ילדותית.
 
ההזדמנויות שלנו לשמור על גמישות ואמונה הם המקומות עליהם אין לנו שליטה. דווקא בזמנים בהם אנו חשים אבודים ובלתי מסוגלים, נוכל לרענן את היכולת להתרפק על כוח גדול ואבהי.
 
התעמלות למניעת הזדקנות
 
התבודדות ותפילה מסוגלים יותר מכל דבר אחר להחזיר אותנו למצב ילדותי. לתמימות נעורים ולאמון הבריא שליווה אותנו בשנים המתוקות של קודם ההתבגרות. התבודדות פתוחה עם בורא עולם, תוכל לחדש בנו את התקווה המתוקה שאיננה נזקקת להוכחות מציאותיות. איננה חוששת מפני 'מה יאמרו', ואיננה מודדת את ה'אני' מול הישגים, הצלחות ורכוש.
 
ההתבודדות היא דרך מילוט מפני תהליך הזדקנות. קשה מאוד לזהות במרוץ החיים את התפתחותה של הזקנה. נדמה לנו שאנו נעשים רציניים ואחראיים יותר. ובעצם תחת המעטה הקשוח הזה, מזדחלת לה זקנה עייפה. נוכל לעצור את התהליך רק בעזרת אמונה. תהליכי הזדקנות עוצרים בעזרת התעמלות מתאימה. ההתעמלות הדרושה לנו הם תרגילים של אמונה וביטחון. רק כך נוכל לרכוש גמישות בריאה. את התרגול הזה ניתן לבצע בתוך היומיום. הזדמנויות לא חסרות. והעיתוי המוצלח ביותר היא שעה של התבודדות.