תעבירו בבקשה את הפרוזק

ראיתי הרבה אנשים שסובלים
מהסימפטומים האלה במשך שנים,
והיו לי גם חשדות שחלק מהם כבר
'חורקים'. אבל חצי מהישוב?!?!
זה הולם לך בראש כמו פטיש.
 
 
אתמול שוחחתי עם חברה שעובדת על כמה עניינים פנימיים קשים בתוכה. אתם יודעים, בימינו, כשאתה מסתובב בחוץ עם משקפי השמש שלך ומקווה שכולם יחשבו שרק התקררת, והנה הוכחה – הטישו ביד! זה לא תמיד עובד.
 
בכל אופן, החברה שלי היא אדם די פתוח. אני לא היחידה שהיא שפכה את הלב בפניה, היא סיפרה על העליות וה'דאונים' שלה לעוד חברות, וכנראה שכולן אמרו לה להגיע דחוף לרופא ולהשיג פרוזק כי זה מה שיעזור לה.
 
אתמול, החברה שלי אמרה לי שאני האדם היחיד שטען, ועדיין טוען, שיש עוד אלטרנטיבות לפני הפרוזק, כלומר אמונה. והחברה שלי, היא באמת רוצה למצוא את הפתרון הרוחני לעניינים הפנימיים האלה בתוכה.
 
ובינתיים, כך גיליתי, חצי מתושבי הישוב בו אני גרה משתמשים בפרוזק. ואני מדברת על אנשים דתיים, יחסית, על אנשים רגועים, יחסית, שגרים במקום בטוח, יחסית, שבו כלבי רחוב וטילים מעזה מבקרים אחת לשישה חודשים, פחות או יותר, זה כנראה מה שגורם לכל ה'עניינים המלחיצים' שהאנשים בישוב חווים.
 
לפחות כלפי חוץ. אבל מאחורי דלתות סגורות? אנשים ממש חורקים, נסדקים. ואם ברשימת החיזוקים שלי לא היה לי את ברסלב, את האמונה ואת הרב שלום ארוש – כנראה שגם אני אחת מהם…
 
זה החיוך על הפנים שהתכווץ (ולפעמים גם אין חיוך). זאת העייפות שחרוטה לאנשים האלה על הפנים, כי הם לא ישנים בלילה (גם בגלל שהם כל הלילה בפייסבוק, מנסים 'להירגע', או לחלופין, לדאוג עד מוות…). הם כועסים וצועקים על הילדים שלהם. הם כועסים וצועקים על בני הזוג שלהם. הם כועסים וצועקים. נקודה. אתה כבר לא מצליח לתקשר ולדבר, אפילו לנסות לדבר על שיחות שטחיות מהעבר. זה לא הולך, ולא משנה כמה חזק תנסה. כי זו הדרך בה הם זועפים אם אתה מדבר על אלוקים, אמונה, רבי נחמן ועוד.
 
ראיתי הרבה אנשים שסובלים מהסימפטומים האלה במשך שנים, והיו לי גם חשדות שחלק מהם כבר 'חורקים'. אבל חצי מהישוב?!?! זה הולם לך בראש כמו פטיש.
 
איך אנשים יכולים לחיות עם פרוזק מתוך בחירה, כשהם יודעים שיש ספרים כאלה מחזקים? דיסקים שיעירו ויוציאו אותך מהבוץ שאתה חושב שאתה שוקע בו? כשיש אתר מקסים כזה? ספרים מדהימים של הרב שלום ארוש? כשיש את הספר בגן האמונה? איך אפשר לחיות עם פרוזק כשאמרו להם, או שהם שמעו, שתפילה, ובמיוחד התפילה האישית (התבודדות) יכולה לחולל בנפש פלאים, אם הם רק ינסו, יתנו צ'אנס?
 
אני יודעת, זה היצר הרע. אני יודעת, באמת.
 
אבל זה כל כך מרתיח. כי אנשים נסדקים, חורקים וכואבים, אבל זה קיים בכל מקום. על מי לא עובר היום? הם סובלים מבעיות לא פשוטות, ומדוכאים רק מעצם המחשבה שהפתרון לא נראה באופק. וזה לא רק הם, כי מי לא חווה את זה? אבל יש תשובה להכל, אמיתית, מובטחת, בדוקה ומנוסה לכל סוגי הבעיות שלנו – אבל הם לא רוצים להשתמש בה.
 
זה קשה. זה מופשט. זה מוזר. זה יותר מדי 'ברסלברי'. זה נשמע כמו עבודה קשה. אבל זה הרבה יותר קל וטוב מלברוח לפרוזק ולהעמיד פנים שהבעיות שלי לא קיימות יותר (למה? כי יש לי פרוזק).
 
מאחורי הדלתות הסגורות אנשים פשוט שוקעים באומללות. הם שונאים את החיים שלהם. הם מרגישים כל כך לבד ו'לכודים' בנסיבות שהובילו אותם החיים. הם אומרים לך שהם מוכנים לעשות הכל, ללכת לכל מקום שתגיד להם ולו רק כדי לפתור את הבעיות. אבל האמת היא שהם לא. האמת היא שהם רק רוצים שבבקשה, תעביר להם את הפרוזק, ולהמשיך להתעלם מאלוקים.
 
למה זה כל כך קשה לסחוט מילה-שתיים מתוכנו ולדבר עם הבורא, לבקש ממנו עזרה?