אל תחפשו את ההיגיון

מה נשמע יותר הגיוני, לא לגנוב או
לא לאכול צ'יזבורגר? לא להרוס את
הדשא של השכן או לא ללבוש שעטנז?
ובכלל, מה קדם למה, התרנגולת או
הביצה?
 
 
מה נשמע לכם יותר הגיוני, לא לגנוב או לא לאכול צ'יזבורגר? לא לגרום נזק לרכוש הזולת או לא לבוש שעטנז? ובכלל, מה קדם למה, התרנגולת או הביצה? אם אתם חושבים שהשאלות הללו מכשילות, אתם בהחלט צודקים. התשובות לשאלות אלו הן הבסיס והמהות של האמונה בתורה.
 
ישנן שתי קטגוריות בסיסיות למצוות: אחת נקראת משפטים, והשנייה חוקים. בקטגוריה הראשונה נכללות כל המצוות של בין אדם לחברו. אלו הן מצוות הכרחיות, מדריכות לחיים, שבחלקן נמצא גם איסורים כמו לא לרצוח, לא לגנוב וכדומה. בקטגוריה השנייה ישנן מצוות שצריך לקיים בלי שום סיבה הגיונית שנראית לעין. וגם כאן נכללים איסורים, כגון – לא לבשל בשר וחלב ביחד, לא לחרוש במחרשה עם שתי בהמות שונות – כגון חמור ושור, לא ללבוש שעטנז ועוד.
 
למה אנחנו מקיימים את המצוות שנקראות חוקים? מכיוון שבורא עולם ציווה עלינו לעשות כך עוד במעמד הר סיני, כשנתן לנו את התורה. לחוקים יש סיבות עמוקות ומסתוריות מאוד מצד אחד, ומצד שני הן הודפות את ההיגיון האנושי. ואם נשאל ההיפך – למה אנחנו מקיימים את המצוות מקטגורית משפטים? גם כאן התשובה זהה. אם לא היו חוקים שמכתיבים כללים בסיסיים לחברה, האנושות לא הייתה מצליחה לתפקד. אלא שהרמת הגבה שלכם אומרת הכל, אכן, יש מעבר לזה.
 
במאמר לזרוק את השכל, ציינתי את הטעות של אדם הראשון באכילת הפרי האסור, וכן את התיקון שעשה לזה אברהם אבינו. הנה תמצית הדברים: בין מרכיבי העולם הזה יש לנו גם את הבחירה החופשית. לא פעם קיים מתח רב בין מה שבורא עולם אומר לנו לעשות לבין מה שאנחנו רוצים. אדם נצטווה לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, ובמקום ללכת בעקבות הרצון האלוקי הוא בחר ללכת אחרי ההיגיון שלו ולאכול את הפרי האסור. טעות זה המיטה אסון על האנושות כולה – מוות, והובילה לגרושו מגן עדן, דבר שסימל את תחילת הריחוק מבורא עולם. (ובעצם, עד עצם היום הזה אנו עומדים בפני אותה בחירה שאדם התמודד איתה – הרצון האלוקי או הרצון שלנו?)
 
קרוב לאלפיים שנים אחרי אותו אירוע כואב, אברהם אבינו נכנס לזירת ההיסטוריה העולמית. ובמבחן הקשה והבלתי ניתן לעיכול שבו התנסה – בורא עולם ציווה עליו להקריב את בנו יחידו יצחק אבינו. כן, גם לאברהם אבינו הייתה בחירה לעשות: מצד אחד, לא להקריב את יצחק, דבר שנשמע מאוד הגיוני מהרבה סיבות מוצדקות. ומצד שני, להקריב את בנו בלי כל עוררין. וכאשר קיים את רצונו של הבורא ולקח את בנו יצחק להיעקד, בזה הוא תיקן את הטעות שעשה אדם הראשון עוד בששת ימי בראשית.
 
אברהם אבינו שאף להיות אביה של אומה שתירא את השם, שתאהב אותו ותלך בעקבות ציווייו, גם אם הם לא מבינים, גם אם זה לא הגיוני, וגם אם אין סיבה הגיונית הנראית לעין למה צריך לעשות דבר כזה. אלא, רק לתת את הדעת לדבר אחד – יש כאן רצון אלוקי, תוכנית אלוקית שצריך ללכת בעקבותיה. התורה מספרת לנו שכאשר אלוקים הציע לעם היהודי את התורה, הם מיד ענו בשתי מילים – שהפכו למפורסמות וקיבלו רייטינג גבוה עד לימינו אנו – "נעשה ונשמע". וזה אומר, נעשה את המצוות גם אם איננו מבינים את הסיבה לקיומן, את ההיגיון שעומד מאחוריהן. ושתי מילים אלו פתחו את שערי השמים לקשר הנצחי בין עם ישראל ובין בורא עולם. בדרך מסוימת, התגובה שלנו אז הייתה כל כך פשוטה ובסיסית, שהרי איך אפשר בכלל להרהר ולחשוב שבורא עולם ייתן לנו משהו לא טוב? שאין לו, חלילה, כוונות טובות?
 
היום, אם נגלה רגישות ועומק לשתי המילים "נעשה ונשמע", נוכל לשמוע את אותה תגובה שאברהם אבינו בחר לענות כמה מאות שנים לפני אותו מעמד אדיר על הר סיני. גם אברהם וגם צאצאיו הוכיחו את רצונם ותשוקתם ללכת בעקבות דבריו של הבורא בכל תנאי וללא עוררין.
 
ולמה אנו נשמעים לחוקים? גם כאן התשובה פשוטה. האבא האוהב שלנו בשמים אמר לנו שהמצוות הללו הן הכרחיות וחיוניות להתפתחות הרוחנית שלנו, גם אם אנחנו לא מבינים אותן.
 
התלמוד מלמד אותנו שכאשר אדם מצווה לקיים מצווה ומקיים אותה – זה דבר גדול, יותר מאדם שמקיים את המצווה מבלי שצווה על כך. הנוסחה הזו נשמעת קצת קשה לפיצוח עבור הרבה אנשים. האם תפילה או נתינת צדקה לא הופכות למצוות גדולות יותר כאשר אדם לא מצווה בהן והוא בכל זאת מקיימן? לשאלה זו שמעתי כמה תשובות מעניינות, אחת מהן היא – שאם אני מקיים מצווה בגלל שבורא עולם ציווה אותי לעשות כך, אני בעצם מתמקד בקיום הרצון האלוקי. כן, גם אם זה מעבר לכוח והמוטיבציה האנושית שלי, מכיוון שמצווה מגדירים כאשר אדם מקיים אותה ומקשר עצמו לרצון האלוקי, לכוח רוחני עצום. זו הסיבה שבשכל האנושי שלנו אנחנו לא יכולים לעשות דברים, אלא אם כן אנו משליכים אותו הצידה ומאפשרים לכוח הזה לפעול מתוכנו.
 
אז למה אנחנו לא אוכלים צ'יזבורגר? כי באהבתו האינסופית הבורא נתן לנו את התורה שלו ואמר לנו מה הוא רוצה שנעשה ומה הוא לא רוצה. זו הסיבה הכי הגיונית שיש ליהודי כשהוא נתקל בשאלות מהסוג הזה. אנחנו יכולים לאבד את הפרספקטיבה ולראות את עצמנו "כשווים" לבורא ולחכמה שלו. גישה כזו יכולה להרחיק אותנו מהקשר והחיבור אליו, מקיום הרצון שלו על ידי שאנו מחליטים לפסוק מה נכון ומה לא.
 
ללא ספק, אנו כאלה ברי מזל שיש לנו את היכולת לאיין את הרצון שלנו למען הרצון והאמת היפים של בורא עולם, של התורה. המשפטים הם גילוי נוסף לתורת חיים שמעניקה לנו קשר נצחי עם בורא עולם – אבא שבשמים.
 
יהי רצון שנזכה להעריך את המתנה היקרה שקיבלנו – המצוות: הן החוקים והן המשפטים, ולהבין שהן ברכה אדירה שבורא עולם משפיע עלינו, בעולם הזה ובעולם הבא.