את פורים הוא לא לקח בחשבון

רבי יהודה בנו של רבי שמואל בנו של שילת אמר בשם רב: כשם שאנו ממעטים בשמחה בחודש אב, כך אנו מרבים בשמחה כשנכנס אדר (תענית, כט, א).

משכנס אדר מרבים בשמחה. השבוע אנו מקבלים את חודש השמחה בשמחה ובאהבה. ובזמן הזה של השנה אנו פועלים בדיוק ההיפך ממה שאנו מרגישים בחודשי הקיץ, כשזה מתחיל עם יז בתמוז, עובר לשלושת השבועות וחודש אב – כשהשיא הם תשעת הימים, האבלות על חורבן בית המקדש שחל ביום תשעה באב. אבל השבוע, בכל אופן, אנחנו מתמלאים בשמחה של חודש אדר בו אנו חוגגים את החג הכי שמח בלוח השנה היהודי – פורים, ומשם ממשיכים לתקופת הגאולה – פסח, כשהשיא הוא ליל הסדר.

בתשעה באב אנו מבכים את החורבן, בעוד פורים מסמל את החירות מגלות בבל ומ”הפתרון הסופי” של המן הרשע. האם ההשוואה בין שני מועדים אלה היא  נסיבתית?

מגילת אסתר פותחת בסעודת ה-180 יום של המלך אחשוורוש. ומה הוא חגג שם? את סוף 70 השנים המסתוריות של גלות העם היהודי, כשבסופן עם ישראל היה צריך להיגאל ולחזור לישראל. אם הם היו נגאלים, לאחשוורוש לא הייתה סיבה למסיבה, בטח לא כזו שמשתרעת על פני ימים רבים. ואם הם לא היו נגאלים, זה היה אומר שאלוקים ניתק את הקשר, חלילה, מעם ישראל – לנצח.

לכן, כדי להמחיש לנתיניו היהודים שהניתוק מבורא עולם הוא אכן אמיתי, אחשוורוש התעקש להגיש את האוכל והשתייה של אותה מסיבה המאוד לא קדושה בכלים של בית המקדש (מגילה, יא, ב).

זהו? רק מעצם השימוש בכלים של המקדש יש הוכחה שבורא עולם כבר לא רוצה קשר עם ילדיו, עם ישראל?

בחזרה לימי הנדודים במדבר. אחרי חטא העגל, אחרי המחילה הגדולה שלו לעם ישראל, בורא עולם, ברוב אהבתו לילדיו, מצווה עליהם לבנות את המשכן. הוא פנה אל משה רבינו ואמר: “דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת” (שמות כה, א).

קורבן הזהב, הכסף והנחושת שבורא עולם ביקש נקרא “מתנת הלב”, ואיתם הכינו את הכלים של בית המקדש. הם מסמלים את אהבת ישראל לאלוקים, את הרצון והתשוקה שלהם לעבוד את השם. כל מה שהכינו למשכן בימים בהם היו במדבר היה שייך גם לעבודה בבית המקדש בעתיד, כלים ופריטים שמעולם לא איבדו את אותה משמעות עצומה שקיבלו עוד בימים בהם הוקם המשכן במדבר.

וכשאחשוורוש לקח את הכלים הללו והשתמש בהם כאילו היו שייכים לו מששת ימי בראשית, בכך הוא בעצם הכריז בפני העם היהודי: אלוקים שלכם נטש אתכם, עכשיו הלב שלכם שייך לי…

אבל כמו שכולנו יודעים, אחשוורוש טעה טעות איומה ופורים הוא התשובה-חגיגה המוחצת של בורא עולם לטעויות של כל מיני אחשוורושים והמנים למיניהם. זו גם הסיבה שחודש אדר הוא ה”ונהפוך הוא” של חודש אב. כי בעוד חודש אב ממקד את העם לעובדה שאיננו יכולים להיות שלמים, ושום דבר לא יכול להיות שלם בלי בית המקדש, חודש אדר מעודד אותנו לומר: למרות הכל, החיים היהודים יכולים וחייבים להמשיך! כי אלוקים תמיד איתנו ויהיה איתנו תמיד לנצח נצחים! בכל מקום שנהיה!

אבל יגיע הזמן בו שתי תקופות אלו של השנה יתמזגו וכל אחת מהן תהפוך לחגיגה של בית המקדש השלישי, במהרה בימינו אמן, והגאולה השלמה של עם ישראל. ואז נראה כיצד, ידו של אלוקים תמיד אחזה אותנו ומעולם לא עזבה אותנו, למרות שהייתה נסתרת מאיתנו. וסוף סוף גם נבין מה זה אומר שהשכינה הקדושה הייתה איתנו בגלות, משום שכולנו נהיה עדים לגאולתה ביחד עם גאולתנו. אמן כן יהי רצון.

ככה זה כשרודנים ועריצים אכזריים לא לוקחים בחשבון שיש קדוש-ברוך-הוא בעולם ויש לו תוכניות ששום בשר ודם לא יכול להעלות בדעתו. פורים, הוא התשובה המוחצת לאחשוורוש לטעות של אחשוורוש ולכל הבאים לכלותינו בכל דור ודור, שהקב”ה תמיד מצילנו מידם.