בגד או חזון?

חלק נכבד מהרושם שאנשים
מקבלים עלינו נוצר בעקבות המראה
שלנו, שמושפע כמובן גם ממה שאנו
לובשים. בגד או חזון? שרון רוטר
ושאלת השאלות.
 
 
נראה כאילו לכל אחת מאיתנו הנשים, ואולי גם לחלק מהגברים, יש איזשהו עניין עם הבגדים שאנו לובשים. בעולם החומרני של ימינו נושא זה התנפח למימדים עצומים, ופעמים רבות הוא תופס חלק נכבד ומשמעותי בחיינו. זה ידוע שבגד חדש, במיוחד כזה שאנחנו אוהבים ומרגישים בו טוב, משמח ומרומם את מצב הרוח שלנו. זה גם נכון שאנחנו צריכים להיראות מכובדים בציבור ולא לזלזל במראה שלנו, אחרי הכל אנחנו ילדיו של המלך וצריכים לייצג אותו בכבוד. עד כדי כך, שאפילו שמעתי על חסידי חב"ד שליד מיטתם יש חליפת שבת מגוהצת באופן קבוע למקרה שיגיע המשיח…
 
אולם, פעמים רבות ההתעסקות במראה ובבגדים לא נובעת מהסיבות הללו. ישנם מניעים רבים אחרים הגורמים לנו לחפור בנושא, וככל שמרבים להעמיק את הבור נגרם לנו בלבול גדול וסטייה מהעיקר.
 
אינני יודעת בבירור מה לבשו אבותינו. כולנו מכירים את הציורים בספרים בהם אבותינו לובשים מעין גלביות ארוכות וצעיפים שמכסים את ראשם. אפשר להניח שהבגד היה בעיקר פרקטי. הוא נועד להגן מפני פגעי מזג האוויר, לאפשר תזוזה נוחה ולכסות את הגוף למען הצניעות. עם השנים התפתחה עוד ועוד תעשיית הבגדים ובמערב, בעיקר, היא תופסת חלק נכבד בכלכלה העולמית ובכלל.
 
עוד מאמרים בנושא:
הבגדים עושים את האדם
מה שנשאר  מאחור
חייבת להיראות כמו דוגמנית
נר  בחשיכה
 
בימינו, הבגד צריך לשמש אותנו לכל מיני מטרות, אך הן בדרך כלל שונות מאלו של ימי קדם. הפונקציה העיקרית של הבגד נועדה מעל לכל לשקף או לייצג אותנו. בבואנו לבחור בגד אנחנו בעצם מספרים סיפור או מעידים על עצמנו, או על איך שנראה בעיני אחרים. הלבוש נועד לייצר תמונה, לתת את האמירה או את החזון שלנו.
 
חלק נכבד מהרושם שאנשים מקבלים עלינו, במיוחד אלו שאינם מכירים אותנו היטב, נוצר בעקבות המראה שלנו, שמושפע כמובן גם ממה שאנחנו לובשים.
 
מכיוון שמקובל היום שתדמיתו של אדם היא בעצם הוא, כלומר היא כאילו מייצגת את ההוויה האמיתית שלו, אנחנו מתייחסים ללבוש שלנו ברצינות רבה ומשקיעים בו הרבה זמן, אנרגיה, מחשבה ומשאבים חומריים. לרוב, הוצאת האנרגיה הזו מיותרת, מכיוון שהתכלית שלה אינה יכולה להיות מדויקת. הבגד לעולם לא יוכל לשקף באמת את מי שאנחנו.
 
התעסקות יתירה בחיצוניות עלולה להיות מאוד מבלבלת ולהסיט אותנו מהעיקר. העיניים, שמופנות החוצה, מונעות לרוב את ההתבוננות פנימה ואת העבודה העיקרית המוטלת עלינו בעולם הזה, הכוללת חשבון  נפש, בירור בין טוב ורע ועבודת מידות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא כל מה שנחוץ הכרחי
בת של מלך
כולנו על מדים
 
הפערים בין ההתבוננות בין החוץ והפנים, מסיטים אותנו מהיכולת הטבעית שלנו לאינטואיציה ולחיבור לאמת. אנחנו מתרחקים מעצמנו ועסוקים ברדיפה אחרי המראה הרצוי, בעוד שבדרך כלל זה גורם לנו בעיקר סבל, כי בודדות הפעמים שאנחנו אכן מרוצים מהמראה שלנו.
 
אני מרגישה פער עצום בין איך שרואים אותי ואיך שאני מרגישה. למשל, בזמן ההיריון אני מרגישה שמנה וגדולה, כבדה כמו דב וחסרת חן, ולעומת זאת אנשים מחמיאים לי שאני נראית טוב, מלאת אור ונשית. אבל זה יכול לקרות לי לא רק בתקופות עם שינויים קיצוניים. כל אחד ואחת מכירים את הפער הזה בין איך שאתה מרגיש את המראה שלך, לבין התגובות של הסביבה אליך. זה יכול להיות הבדל של שמים וארץ לכאן או לכאן…
 
בעצם, התפישה שלנו את עצמנו – בפנימיות אך במיוחד בחיצוניות – רחוקה מהמציאות האמיתית. לא משנה כמה נשתדל לייצג את עצמנו על ידי בגד או מראה, עדיין, זה לעולם לא מתקרב לאמת הפנימית שלנו, להראות מי אנחנו באמת בשורש נשמתנו.
 
גם בתור עם אנו לרוב חסרי זהות כשאנו מתלבשים כמיטב המסורת של ארצות המערב, מייבאים בגדים מהם ומחקים את העיצובים הנהוגים בעולם, וזאת אולי סיבה נוספת להתרחקות מהמהות שלנו.
 
לכן כשאני פותחת את ארון הבגדים בבוקר ובוחרת את הבגד היום, או כשאני אחד חדש, אני מזכירה לעצמי שהבגד שלי הוא לא אני או איך שאני רוצה שיראו אותי, הוא סוג של קליפה ולפעמים גם תחפושת. אני מתרכזת בלחפש כמה פונקציות עיקריות ופשוטות כמו נוחות, צניעות ומראה סולידי אך לא מרופט, מלוכלך או קרוע. כמובן שלעיתים יש צורך להדר במראה כמו בשמחות או בשבתות, ויש לי כמה בגדים המוקדשים לזמנים אלו.
 
הנקודה העיקרית היא לא ליפול לתאווה, לבלבול והעיסוק אובססיבי סביב הבגד, חתיכת בד, הן מבחינה אישית והן מזו הכללית. לא נקפיד או נשפוט אדם על פי מראהו, שהרי כי כל אחד יודע שזה דבר מטעה מאוד. נזכור בכל עת שהחיצוניות היא פן מאוד שטחי בכל ההוויה שלנו שנתון לשינויים בכל רגע. כי הרי זה ידוע שאדם נהיה יפה יותר ככל שאנחנו מכירים ואוהבים אותו יותר.
 
אז בואו נחזיר את הבגדים לפרופורציה וגם את ההתייחסות שלנו אליהם בהתאם, אפשר גם לנסות אופציה מאתגרת: לחזור ללבוש את בגדי אבותינו בימי קדם… אבל העיקר הוא שנזכה להתרכז בפנימיות שתאיר החוצה באור נקי ומזוכך המשקף את מהותנו.

* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com